גוזלים את הציבור בישראל: מי בכלל צריך את תאגידי המים?

יושב האזרח המבולבל ומנסה להכריע את מי לחבב ואת מי לתעב בקרבות המים של התאגידים והרשויות המקומיות, רואה שהמים הם אותם מים ורק המחיר שהוא משלם האמיר בעשרות אחוזים, והפך למשקולת מעיקה על התקציב המשפחתי.

אל תחושת התסכול הזאת מכוונות הרשויות המקומיות את מאבקן בתאגידי המים, קושרות את הזינוק במחירים לעצם קיום התאגידים: יו"ר מרכז השלטון המקומי, שלמה בוחבוט, מקפיד לטעון כי התאגידים צריכים לשלם משכורות שמנות לבכיריהם וכי המוצא התקציבי שלהם הוא בהעלאת התעריפים לאזרחים העשוקים שנאנקים ממילא מהתייקרות המחייה.

ברשות המים נחלצים לטובת התאגידים ומאפיינים את טענת הרשויות כבכיותיו של הקוזאק הנגזל: במשך עשרות שנים, אומרים שם, החזיקו הרשויות בבוננזה של אספקת מים ושירותי ביוב לתושביהן וגבו מהם כסף רב ששימש לניפוח מנגנוני העיריות ולמינויי מקורבים. בדרך, הם שכחו להחליף את צנרת המים והביוב שהחלידה כבר לפני שנים ועומדת לפני קריסה, כי תמיד נחמד ונוח יותר להקים מגרשי פטנק מלשבש את שגרת התושבים ולחפור להם את כל הרחוב בגלל צינור.

כך, בתחילת נובמבר האחרון צינור להולכת מים שלא תוחזק במשך שנים, קרס ופער בור גדול ליד שדרות רוקח בצפון תל אביב. הקטסטרופה החלה בתוך דקות כשכבישים נחסמו, מכוניות השתרכו לאורך צירים חלופיים ויצרו פקקי ענק שלא הובילו לשום מקום. המונים התברברו בדרך, אחרו לעבודה, פגושים של מכוניות התחככו אלה באלה ונהגים התחרטו שהשמש זרחה עליהם באותו יום. ברשות המים עקבו אחר הדיווחים ומישהו שם חייך ואמר שהנה, המציאות עולה על כל קמפיין.

החרדה של הרשויות

מאז 2008 הוקמו ברחבי הארץ 52 תאגידי מים, וניהול משק המים והביוב ברוב הרשויות המקומיות עבר אליהם. מעבר לכך שהרשויות כבר לא ממלאות את קופותיהן מגביית אגרות ביוב וחשבונות מים, מעתה הן בעצמן משלמות לתאגיד על המים שצרכו לגינון עירוני ולמוסדות ציבור.

רשות המים טוענת שהתאגידים היו צריכים לקום כאן מזמן: כל אחד כזה הוא גוף שמנהל את עצמו במשק סגור, מקבל את המים מחברת מקורות, מוליך אותם אל הברזים, גובה מהצרכנים את הכסף לפי הצריכה ואת ההכנסות - משקיע בחידוש תשתיות ובשילוב של טכנולוגיות מים חדישות. באחרונה, כמה תאגידים במרכז הארץ פתחו בהליכים להקמת חממה טכנולוגית ייעודית שתעסוק בפיתוח אמצעים שיוזילו וייעלו את משק המים. תאגידים אחרים פנו ליזמים וביקשו שיבחנו טכנולוגיות חדשות על התשתיות שהם מחזיקים ממילא, ותאגידים נוספים כבר בוחנים בניית מתקן להתפלת מים.

בוחבוט וחבריו ברשויות המקומיות שומעים את הדברים ומסרבים להתרשם מהכוונות הגדולות. בשיח המתלהם קל להם לגייס את התייקרות המים כנימוק ראוי שבכוחו להביא לסגירת התאגידים ולהחזיר את המצב לקדמותו. לטענת בוחבוט, התאגידים הם רק שלב בדרך להפרטת משק המים והעברת האחריות עליו ל"ברוני מים" שעוד יעשו את הונם מהגשת שירות בסיסי לציבור, שבהיותו כזה, לא צריך להיות כל כך יקר. נוסף על כך, הרשויות מאשימות את התאגידים ב"התנהלות עסקית קרה" שמשמעה - בדרך לגבייה יעילה על צריכת המים, הם "לא סופרים" את הנזקקים, את הנכים ואת המשפחות מרובות הילדים שאין בכוחם לשלם מדי חודשיים מאות רבות של שקלים על שירות שקיבלו אך לפני כשנה בחצי מהמחיר.

פוחדות מאיחוד?

כשהמטרה המרכזית היא סגירה מוחלטת של התאגידים, הרשויות המקומיות מסרבות לדון גם בצמצום מספר התאגידים. ברשות המים אומרים כי מלכתחילה, השאיפה הייתה להקים 10 עד 12 תאגידי מים אזוריים גדולים שכל אחד מהם יגיש שירותי מים וביוב למספר רב של רשויות. לטענת הרשות, רפורמה כזו תחסוך 150 מיליון שקל בשנה בשל הקטנת עלויות התפעול, וההתנגדות של הרשויות מגלמת חרדה קדומה אחרת, שכביכול עם איחוד התאגידים, יתעורר שוב התיאבון לאיחוד הרשויות המקומיות. מעבר לכך, ברשות המים טוענים כי רשויות מקומיות רבות לא ייגשו למהלך שיוביל להחלשת כוחן בדירקטוריונים של התאגידים: כיום, כל רשות מאיישת את מועצת המנהלים של התאגיד המשרת אותה. ככל שהרשות גדולה יותר, יש לה יותר כוח בתאגיד, וראשי רשויות קטנות ובינוניות ערים לסיכון. כוח בתאגיד יכול להתבטא, בין היתר, בחלוקת דיבידנדים מצדו, במקרה שההכנסות עולות על הוצאות הפיתוח. את העודפים משלם התאגיד לרשות המקומית שאותה הוא משרת. מבין 52 תאגידים, רק אחדים הגיעו עד כה לאיתנות שמאפשרת להם לחלק דיבידנדים, ואחד מהם הוא התאגיד שמשרת את העיר נתניה. רוב התאגידים עדיין משקיעים הון בשיקום תשתיות.

מחר: דיון באוצר

שלושה גופים יגבשו בקרוב עמדה בקרב על המים: ועדה בראשות הממונה על התקציבים באוצר אודי ניסן, שבוחנת את מעמד התאגידים מול הרשויות; משרד מבקר המדינה, שהוצף בחודשים האחרונים בתלונות אזרחים על התייקרות המים; ו-ועדת הכלכלה של הכנסת, שעוד מנסה להבין מי נגד מי במלחמה המתוקשרת.

ועדת ניסן תדון תקיים היום (ב') דיון נוסף במחלוקת שבין התאגידים לרשויות ושואפת "למצוא את שביל הזהב שירצה את כל הצדדים", כהגדרת גורם המקורב לנושא. כך, האוצר מעריך את פעילות התאגידים, את ההשקעות שלו בפיתוח תשתיות, העלאת הגבייה על צריכת המים ואת הטיפול בפחת, כשמנגד ברור לו שיצטרך להגיש לרשויות המקומיות כמה סוכריות שימתיקו את הגלולה.

חברי הוועדה התכנסו בימים האחרונים כדי לדון במחלוקת, חברי הכנסת ראו גרפים, שמעו פרשנויות לנתונים והתבלבלו. הם קבעו דיון המשך בתוך כשבועיים והזמינו ממרכז המחקר והמידע של הכנסת נתונים אובייקטיביים כדי להבין מי פה הטוב, הרע והנגזל.

בכירים ברשות המים אומרים כי רק בירורים כאלה יוכיחו שאין קשר בין התייקרות המים להקמת התאגידים וכי עליית המחירים משקפת את עלות המים: באין גשם יש התפלה ומים מותפלים עולים יותר, מה גם שמישהו צריך לממן את הולכתם ממתקני ההתפלה אל הברזים.

יו"ר וועדת הכלכלה של הכנסת, כרמל שאמה הכהן, שדן בשבוע שעבר בנושא, טען כי הרשויות המקומיות לא הוכיחו את הקשר בין העלאת התעריפים לתאגידים. גם דבריו של שר הפנים לשעבר, אברהם פורז, שהתראיין באחרונה ל"גלובס" וטען שהרשויות הזניחו בשנים תשתיות וכעת "מתבכיינות" - העניקו לרשות המים ולתאגידים רוח גבית. מנגד, שר הפנים אלי ישי יצא בימים האחרונים נגד התאגידים, קרא לביטולם והגדיר את פעילותם כ"פשע ועושק".

התקוות של בוחבוט

בוחבוט לא יניף דגל לבן, לא בקרוב: הוא חבר לצמד הלוהט ביותר בסקטור הציבורי, עופר עיני ושרגא ברוש, שקראו תיגר על גל ההתייקרויות במשק. בוחבוט כורך לספר המטרות של המאבק גם את הדרישה לסגירה מוחלטת של התאגידים ומשוכנע שעיני וברוש יסתערו איתו לעבר היעד הזה באש, במים ובידיים חשופות. לדעתו, אם ניהול המים יוחזר לרשויות, הציבור ירגיש מיד את ירידת התעריפים כי אז לא יגבו עליהם 16% מע"מ. בתאגידים סבורים שאם יכריזו עליהם כמלכ"רים, בדומה למעמדן של הרשויות, גם הם יוכלו לספק מים בלי לגבות עליהם מע"מ.

אך ספק אם ברוש ועיני יסתערו איתו עד המטר האחרון, וסביר שבסוף המלחמה הפתרון יימצא באמצע: רשויות שהוכיחו בעבר יכולת לנהל באחריות את משק המים שלהן, יקבלו את הסמכות שנגזלה מהן תוך הבטחה שאחוזים מסוימים מגביית תעריפי המים, ששיעורם עוד ייקבע, יופנו לתאגידים שיעסקו רק בחידוש תשתיות. לעומת זאת, רשויות שבעבר העדיפו להקים בכספי המים ששילמו התושבים מדרכות או לארגן עדלאידע חגיגית בפורים, כשמתחת לרגלי החוגגים הצנרת מחלידה, מרקיבה ונוזלת - יצטרכו להתיידד עם התאגידים. במקרה הזה, הם באו כדי להישאר.

רק חקיקה תוריד את המחירים

גם בתרחיש הקיצוני ביותר, שנראה בלתי סביר, כמו סגירה מוחלטת של תאגידי המים והחזרת האחריות על ניהול המים אל הרשויות המקומיות - ספק אם מחירי המים יירדו באופן משמעותי. ברשות המים ובמשרד האוצר מנסים לשכנע כבר חודשים שכל קשר בין הקמת התאגידים להתייקרות המים מקרי לחלוטין, זולת העובדה שהמחירים האמירו לצד הקמת התאגידים, שני מהלכים נפרדים שהמכנה המשותף היחיד שלהם הוא המצב הגרוע של משק המים בארץ: הקמת התאגידים מבטאת הלכה למעשה רפורמה מקיפה לייעולו, שבבסיסה העלאת שיעורי הגביה על צריכת המים וחידוש תשתיות רעועות שגרמו למים טובים רבים לדלוף בצנרת ולא להגיע לשום ברז. זאת, כשבמקביל מלאכת ההתפלה של המים התרחבה, עלות ייצורם עלתה, והמחיר שהציבור נדרש לשלם עליהם משקף למעשה את עלותם ואת עלות ההולכה שלהם ממתקני ההתפלה אל הצנרת של מקורות וממנה, אל זו של התאגידים.

בשיחה עם "גלובס" הודה יו"ר וועדת הכלכלה של הכנסת, כרמל שאמה הכהן, כי לא נראה שיש בסיס לטענה שהתאגידים מצדיקים את קיומם בהפקעת מחירי המים. כך, מועצת רשות המים היא שקובעת את התעריפים, בבואה לעדכנם היא משלבת בשיקוליה גם את העלות, אבל גם את ההיבט ההרתעתי - כמו תעריף גבוה לבזבזני מים למען יחשבו פעמיים בטרם ימלאו את בריכת השחייה החצי אולימפית שהקימו מאחורי הווילה.

הדרך המהירה להוזלת התעריפים בזמן הקרוב תצטרך לעבור בכנסת, באמצעות חקיקה: אלא שבעוד שחברי כנסת רבים מתחרים ביניהם על תדמית הח"כ החברתי ביותר, בשבוע שעבר נפלה הצעת חוק שקראה לבטל את המע"מ על המים: 50 ח"כים הצביעו נגד, ועכשיו מרכז השלטון המקומי מאיים בתגובה לפרסם את שמות המתנגדים ברבים. באין חקיקה, ישנו הטריו -בוחבוט, ברוש ועיני - שמצפים מראש הממשלה להוזלה משמעותית יותר של תעריפי המים וזאת, מעבר להרחבת המכסות בתעריף המוזל שעליה הכריז באחרונה.