בועת ענק בדרך

עיון בנתוני הצמיחה המרשימים של המשק הישראלי שהציג הלמ"ס בשבוע שעבר, מגלה שאחד הגורמים שהרימו תרומה משמעותית לנתוני הצמיחה יוצאי הדופן הוא שוק הרכב החדש. הצמיחה הרבעונית, 7.8%, נשענת במידה רבה על זינוק של 10% בצריכה הפרטית, שבתורו נובע במידה רבה מעלייה דרמטית של 40% ברכישת מוצרים בני קיימא.

רכב חדש הוא אמנם רק מרכיב אחד מני רבים ברשימת המוצרים "בני הקיימא", אבל משקלו הכספי הופך אותו למרכיב הדומיננטי. במקרה הספציפי שלנו, ברבעון האחרון לבדו תרמו כלי הרכב החדשים כ-3.5 מיליארד שקל להיקף הכספי של צריכת "מוצרים בני קיימא". בהערה צדדית נציין שה"כובד" והעונתיות של שוק הרכב הן הסיבות שבגללן מדינות כמו ארה"ב מציגות את נתוני הצריכה הפרטית בניכוי רכישות כלי רכב. אצלנו הנתונים הללו מגיעים צמודים.

בשלב הזה הקורא בוודאי ישאל את עצמו על מה כל הרעש. אם רכב הוא מוצר צריכה, והביקוש לו עלה דרמטית, אז מדוע שלא ישפיע בצורה חיובית על הצמיחה? הבעיה מתחילה בהגדרות. במדינות נורמליות, עם שוק רכב תחרותי, רוב הרכישות של כלי רכב חדשים מתבצעות על-ידי לקוחות פרטיים. בתנאים כאלה, רכב בהחלט נכנס להגדרה הקלאסית של "מוצר בר קיימא". כלומר, "מוצר שכרוך בהשקעה כספית גדולה מצד הרוכש ולכן רכישתו משקפת אמונה חיובית מצד הרוכש באשר לכדאיות העתידית של ההוצאה".

אבל לישראל, כבר אמרנו לא פעם, יש שוק רכב שאין שני לו בעולם. זהו שוק שבו הלקוחות הפרטיים הם "כינור שני" במקרה הטוב לרכישה של השוק המוסדי. ברבעון הרביעי של 2010, שבו רוב הלקוחות הפרטיים נטו להאט את הרכישות ולהמתין לשנה החדשה, מעריכים בענף שחלקם של המוסדיים ברכישות הגיע לסביבות ה-70%. במילים אחרות, יותר מ-2.5 מיליארד שקל מהרכישות היו על תקן של "מוצרי השקעה", תוך שימוש באשראי ארוך טווח.

הבועה מתנפחת

תיאורטית, גם זה עדיין לא אמור לשלול את ההשפעה החיובית של שוק הרכב על נתוני הצמיחה, אלמלא רכישות הרכב החדש היו מפגינות מתווה מובהק של בועה שמתנפחת לממדי ענק ומוחזקת באמצעות אמצעי תמיכה מלאכותיים ושבריריים.

מי שסבור שמדובר ביתר-דרמטיות, מוזמן לבדוק את מה שמתרחש בימים אלה בשוק היד השנייה "הממוסד", שבו פעילות חברות הליסינג, ההשכרה והטרייד-אין של היבואנים. השוק הזה נחשב לעמוד התומך המרכזי של שוק הרכב החדש, מכיוון שרוב עסקאות הרכב בגיל שעד 4 שנים מתבצעות בו והוא זה שמאפשר להמריץ לקוחות (פרטיים או מוסדיים) להחליף רכב ישן בחדש ולנפח עוד את הבועה.

נכון להיום, רמות המלאי הבלתי מכור בשוק הזה ניצבות על שיא חסר תקדים. אנחנו לא מדברים רק על דגמים "יתומים", אלא גם על משפחתיות ומכוניות סופר-מיני יפניות וקוריאניות מהמבוקשות ביותר, שהן בדרך כלל "המטבע הקשה" של שוק המשומשות, שגם נחשבות לבעלות מחזור מהיר של "החלפת ידיים".

כדי להיווכח בכך אפשר לצאת למגרשי המכר במרכז ובפריפריה, שם מפנים כיום שדות הרקפות והכלניות את מקומם לשדות ענקיים של מזדות, טויוטות ויונדאי. דרך אחרת, היא לבחון את מבצעי המכירות שחברות הליסינג מפרסמות בגלוי בניסיון "להעיף" מכוניות.

אם פעם הנחות של 20% עד 30% מתחת למחיר המחירון (על רכבי ליסינג, לא השכרה), היו צעד קיצוני שנשמר לכלי רכב מדגמים לא מבוקשים ובמצב שחיקה גרוע במיוחד, הרי שבימים אלה זו רק נקודת פתיחה כמעט תקנית בכמעט כל חברות הליסינג הגדולות ולכל רוחב ההיצע, כולל בדגמים מזדה 3, פוקוס, קורולה, יונדאי אקסנט, ושאר נכסי צאן ברזל. על מה שקורה בדגמים הפחות מבוקשים אנחנו לא רוצים לחשוב.

חלק מההצעות מגלות סימנים של מצוקה אמיתית. אחת מחברות הליסינג מציעה על סובארו B3 מודל 2008 - משפחתית יפנית מכובדת ומבוקשת בשוק היד השנייה, שכוללת הנחה של 15% מהמחירון בתור "ספתח", ולאחר תשלום מקדמה של 5,000 שקל בלבד, פלוס חלוקת היתרה ל-60 תשלומים חודשיים צנועים, ללא ריבית והצמדה. אותה חברה מציעה דגם קוריאני אחר עם "מזומנים" של 2,000 שקל בלבד, פלוס 38 תשלומים חודשיים. אנחנו מכירים מבצעים כאלה משוק הרהיטים וחיסולי סוף העונה, אך טרם נתקלנו בהם בשוק המשומשות.

המחירונים בהתנתקות מוחלטת

תיאורטית, מצב כה בעייתי בשוק היד השנייה אמור היה לבלום את התנפחות הבועה באמצעות מנגנון איזון של ביקוש והיצע, בשתי דרכים. דרך אחת היא שעודף ההיצע של המשומשות יביא לירידת מחיר דרמטית בשוק היד השנייה (מה שקורה בפועל), יפיל את "ערכי הגרט" המחושבים מראש (שמהווים בסיס לתמחור הליסינג), ויביא לעלייה משמעותית במחירי הליסינג ללקוחות. זו הייתה אמורה להביא בתורה לירידה בביקוש לליסינג ולהקטנת רכישות הרכב החדש.

דרך שנייה היא שהירידה במחירי המשומשות תקטין משמעותית את השווי בספרים של חברות הליסינג, תקטין את הלימות ההון שלהן ותקטין את יכולתן לגייס אשראי חיצוני כדי לרכוש מכוניות חדשות.

אבל תיאוריה לחוד ומציאות לחוד. "מחירוני המשומשות" הרשמיים בישראל ממשיכים להיות "סופג הזעזועים" של השוק, והם ממשיכים להתעלם בצורה בוטה ממה שמתרחש בו. בדרך זו יכולות חברות הליסינג לצאת במודעות ענק כמו "שליש המחיר על חשבוננו", להציע מבצעי התאבדות ולהתרחק עשרות אחוזים מהמחירון "הרשמי" עוד לפני מיקוח מבלי לדאוג.

בדרך זו יכולות כיום חברות ליסינג להציע במודעות חוזה ליסינג תפעולי מלא על טויוטה קורולה ב-2,000 שקל לחודש, ובו בזמן להציע את המכונית ממודל 2008 ב-25% הנחה מהמחירון. "המחירונים", שהתעלמו עד כה בצורה יסודית ממבצעי מכירות של היבואנים שחתכו מחירים, ממשיכים "להסתכל הצידה" גם כשמכוניות משומשות נערמות לגובה במגרשי הליסינג. גם הבנקים והמוסדיים, שמכיסם יוצאים סכומי העתק שמזינים את "רכישת המוצרים בני הקיימא" הללו, חיים עם המצב בשלום.

לשר האוצר, שגאה בנתוני הצמיחה ולבנק ישראל, שמספר לנו כל הזמן ש"בועות זה רע", אין כנראה שום בעיה עם בועה של 18 מיליארד שקל בשוק הרכב. אבל בועות, צריך לזכור, שוות כל עוד לא נוצר בהן חור. במקרה שלנו, מתח הפנים שיוצר העודף בשוק המשומשות מתחיל לגלות סימנים של קריסה.