המוזיקה שלהם

תזמורת בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת ת"א הוכרזה לפני מספר שנים כתזמורת העתודה של הפילהרמונית הישראלית, והעובדה הזו ניכרת בה היטב.

זוהי אולי תזמורת סטודנטים, אבל מבחינת רמה מוזיקלית היא נשמעת כמו גוף מקצועי לגמרי. האיכות נובעת לא רק מהתלהבות נעורים, אלא מהדרכה שיטתית שמעבירים לתזמורת נגניה הבכירים של הפילהרמונית בחסותו של זובין מהטה. מהטה היה גם המנצח בקונצרט, ונראה גאה מאד בפרי עמלו.

גילם הצעיר של הנגנים הביא להיכל התרבות אווירה לא אופיינית של הפנינג מלא התרגשות, עם קהל מפרגן שגילו הממוצע צעיר בהרבה מהמקובל בפילהרמונית. הלוואי שכך היה נראה הקהל בכל הקונצרטים הקלאסיים בארץ.

קומץ ביטחון עצמי

הקונצרט נפתח בקטעים מתוך האופרה "נישואי פיגארו" של מוצרט בהשתתפות שני סולנים מבית הספר - זמרת הסופרן עינת ארונשטיין וזמר הבריטון הקנייתי זכריה נג'ורוגה קאריתי (Njoroge Kariithi). שניהם הפגינו יכולת טובה וקולות יפים, אך ניכר כי עדיין יש להם דרך עד למימוש מלא של הפוטנציאל.

מעניין במיוחד היה לעקוב אחרי עינת ארונשטיין, שהופיעה בעבר רבות כילדה והפכה כעת לזמרת בוגרת. היא הפגינה הופעה מלאת חן וקול נהדר, שנשמע מתאים מאוד לתפקיד הסופרן הנעריים באופרות של מוצרט ובני זמנו. כפי שזה נראה, היא זקוקה כעת לעבוד על הביטחון הבימתי שלה כדי להשלים את תהליך הפיכתה מילדת פלא לסולנית בעולם של הגדולים.

הפסנתר ומחיאות הכפיים

את השיא הסולני של הערב סיפק הקונצ'רטו לשני פסנתרים של פרנסיס פולנק (Poulenc). הקונצ'רטו שימש כתצוגת תכלית לשני סולנים נפלאים מתלמידי בית הספר - דניאל בורוביצקי (Borovitzky) ותומר גבירצמן.

שניהם הציגו יכולת פסנתרנית מעולה ופרשנות מלאת חיים, ונראה שהשקיעו את הנשמה בהכנה לקראת הקונצרט. מהטה ליווה במסירות אופיינית, למרות שניצח מתווים וניכר היה שהמוזיקה הזו אינה המגרש הביתי שלו. בסיכומו של דבר זה היה ביצוע מהנה מאד שזיכה את הסולנים, בצדק, במחיאות כפיים סוערות.

הבעת אמון

את הקונצרט חתמה הסימפוניה ה"פנטסטית" של ברליוז, יצירה המתארת את מסעו ההזוי של צעיר שלקח אופיום אחרי אהובתו. הסימפוניה הזו התאימה מאד לקונצרט הסטודנטים - לא בגלל הסמים חלילה, אלא כי היא איפשרה לנגנים בכלים שונים, במיוחד כלי נשיפה והקשה, להוכיח את יכולתם.

בניגוד לקונצרטים של התזמורת בעבר, בהם תיגברו את הנגנים הצעירים מורים מנגני הפילהרמונית כמעט בכל החטיבות, הפעם היה התיגבור צנוע במיוחד והתמקד בחטיבות המיתרים. במילים אחרות, זה היה ביצוע שהתבסס על תלמידים - הצהרת אמון רצינית מצד מהטה והמורים.

מהטה ניבא בנאומו כי הביצוע הזה יציג את התזמורת בשיאה, וצדק. ראשית, הוא עצמו היה הפעם לגמרי בבית: הוא ניצח בלי תווים, וסיפק פרשנות מרתקת שפעמים רבות הבליטה קווים לא צפויים. שנית, הנגנים הצעירים ניגנו מצוין. התזמורת הפיקה צליל נקי, אחיד ומלא עוצמה, שהתפתח לפינאלה מלהיב ממש בפרק האחרון.

גם מבחינה טכנית לא ניכרה על פני השטח אפילו תקלה אחת במהלך הביצוע, למרות שמדובר ביצירה תובענית למדי. יחסית לתזמורת צעירה, שחבריה מתחלפים מדי שנה, זה היה הישג כביר.

ללא ספק, ערב ברמה מוזיקלית גבוהה מאד. נקווה רק שלנגנים הצעירים תימצא כאן עבודה ראויה לאחר סיום לימודיהם. לצערנו, הם חיים בארץ בה קשה מאוד ליצור מהצירוף "מוזיקה קלאסית" ו"כסף" משפט בעל הגיון.

קונצרט גאלה של התזמורת הסימפונית של בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה. מנצח: זובין מהטה. היכל התרבות ת"א, 16.2.