קפיטליזם במושגים של ילד בן 3

א. שש וחצי בבוקר באחד מימי השבוע. אני מתעורר מטפיחות קלות על הלחי, רק כדי לראות את הפרצוף של הבן שלי בן ה-3 וחצי במרחק של סנטימטר משלי. יש דרכים גרועות יותר להתעורר, אני משער, אבל יש גם דרכים - כלומר שעות - טובות יותר. מה אתה רוצה, אני נוהם מתוך שינה.

אבא, הוא שואל, למה יש בעולם אנשים שאין להם כסף?

תשאל את אימא'שך, אני אומר.

שאלתי, עונה הקטנצ'יק, היא אמרה לשאול אותך. אז למה יש בעולם אנשים שאין להם כסף?

תן לי לישון על זה חצי שעה, אני אומר, מסתובב לצד השני וחולם על פלוס בבנק.

ב. יש כל מיני שיטות וגישות לחנך ילדים ולהכין אותם לעולם. ישנם המגוננים, אלה שמספרים לילדים שלהם כל מיני סיפורים שבינם ובין המציאות אין שום קשר, אלה שבוראים עולם כמעט מושלם שבו אף אחד לא מת ואין דבר כזה כמו חוסר צדק. בעולם הזה יש יותר מדי דברים שאסור לדבר עליהם והרבה יותר מדי בלבולי ביצים. זה קצת מתיש.

כמה מחבריי הטובים הם כאלה. אנחנו לא. אנחנו לא מוצאים שום ערך בלשקר לילד. זה לא רק מתוך אידיאלים, הרבה מזה זו עצלות פשוטה: למי יש כוח לברוא עוד עולם? העולם שלנו מספיק בהחלט, תודה.

אצלנו, מי שמת מת. ואחר כך אין כלום. דבר לא נשאר מלבד הזיכרונות של אלה שבחיים, ואין אלוהים, וממילא אין פיות או מפלצות, ואפילו שהאנשים טובים מיסודם הרי יש יותר מדי אנשים רעים, והעולם הוא מקום שיש לשנותו, והאיש שישן על המדרכה בשדרה לא סתם נח. זה כי אין לו בית ללכת אליו.

וההפגנות שאנחנו הולכים אליהן הן לא מסיבות, ילדים, זו החובה שלנו להתקומם נגד הדברים הפסולים. וכשהם שואלים למה אומרים שם ביי לקידוש אנחנו אומרים להם שזה לא ביי זה די, וזה לא קידוש כמו אצל סבא וסבתא, זה כיבוש, ושהמדינה שלנו - זאת שאת הדגל שלה תלינו במרפסת ביום העצמאות ושאותה אנחנו אוהבים - עושה כל מיני דברים ממש לא טובים. ומה זה חיילים? חיילים שומרים עלינו. ממה הם שומרים? מהאויבים. מה זה אויבים? אויבים הם אנשים שרוצים שלא נהיה פה. אז איפה שנהיה? שלא נהיה.

והשבוע, כשהמטפלות של ויצו יצאו לשביתה, אמרתי להם שזה בגלל שיש אנשים שלא חושבים שאורנה ונטלי ואלה ודוריס צריכות לקבל את מה שמגיע להן תמורת העבודה שהן עושות בגן והאהבה שהן אוהבות אותם. למה הם לא חושבים ככה? כי האנשים שיש להם, הרבה פעמים חושבים שאלה שאין להם הם בכיינים.

ככה אנחנו. אנחנו לא יותר טובים מאחרים, פשוט אין לנו כוח או רצון להסתבך בסיפורים שאחר כך נשכח. אין שום דבר רע בלומר לילד "כשתגדל תבין", והרבה פעמים צריך לפשט את העולם וגם זה בסדר, אבל יש בעיניי מן הפסול בלחנטרש לו את השכל.

לא שהאמת היא נר לרגליי, ממש לא. גם אני משקר לילדים. החבר הכי טוב שלי, לדוגמה, זה סופרמן, ואם הילד רוצה להאמין שבאטמן יבוא לכסח את הרעים - זה ממש בסדר מבחינתי, אני רק דואג להזכיר לו מדי פעם שבאטמן לא באמת קיים.

ג. איפה היינו? אה, כן. אז עכשיו הילד רוצה לדעת על הבוקר למה יש בעולם אנשים שאין להם כסף. שתי כוסות קפה אחר כך, כשהתקווה שאולי הוא יחשוב על משהו אחר נגוזה, ואנחנו כבר על האופניים בדרך לגן, אני עדיין תוהה מה לענות ומחפש תשובה פשוטה.

העניין הוא שאין. אני לא יכול לומר לו שזה בגלל שהם לא עובדים מספיק קשה ושאם הם רק היו קמים בבוקר ועובדים הרבה היה להם; כי זה לא תמיד נכון, נכון?

אני לא יכול לומר לו ששום דבר מכל זה לא תלוי בהם; גם זה לא תמיד נכון. מה גם שעוד מוקדם, ואין לי שום כוונה להכניס אותו אל נפתולי מעמד הביניים הקורס ואל אשליית הצמיחה.

אני גם יודע למה הוא שואל את זה. זה בגלל שאתמול, כשאימא שלו הלכה לתת משמרת בהתנדבות במרפאה בדרום העיר, היא לא אמרה לו שהיא הולכת לחברה או לסרט, מה שאולי היה הרבה יותר פשוט לעשות. לא, מה פתאום, היא אמרה לו שהיא הולכת לעזור לאנשים שאין להם כסף.

שמע בני, אני אומר לו, יש המון סיבות למה יש אנשים שאין להם כסף. העניין הוא שהאנשים שיש להם, כמונו, צריכים לעזור לאלה שאין להם, או לפחות לא להיות אדישים כלפיהם.

אדיש זה מי שלא אכפת לו, בן, והבעיה היא שיש הרבה יותר מדי אנשים כאלה. גם אבא שלך הוא קצת ככה, אבל הוא לפחות נשאר אתך בבית ומלעיט אותך בסרטים מ-YouTube בזמן שאימא שלך עושה משהו.

ד. זה לא מספק אותו משום מה. אז אבא, הוא חוזר ושואל, למה יש בעולם אנשים שאין להם כסף. אחת הבעיות של הקפיטליזם, אני אומר לו, היא חוסר השוויון והפערים ההולכים ומעמיקים.

מה זה פפיקליזם? זה קצת מסובך, ילדים, כשתגדלו תבינו. בינתיים, בואו נחשוב שהקפיטליזם זה המקום שבו אנחנו חיים. כמו תל-אביב? כן, בדיוק כמו תל-אביב.

אז בתל-אביב יש אנשים שנורא רוצים שיהיה להם ולחברים שלהם המון-המון-המון כסף, אבל את הכסף הזה צריך לקחת מאיפה שהוא, נכון? אז הם לקחו ולקחו, ונתנו לזה ונתנו להוא, וצ'יפרו פה והחליקו שם, ובדיוק כמו המשחק שאנחנו משחקים על כף-היד, בסוף לעניים לא נשאר. ככה זה עובד.

הם אנשים רעים, שואל אותי הילד. לפעמים, אני אומר, אבל לא תמיד; הרבה פעמים הם רק רוצים שיהיה טוב להם ולמשפחה שלהם ולאנשים שהם עובדים איתם ולחברים שלהם, והם פשוט לא שמים לב לאלה שאין להם, בדיוק כמו שפיל לא שם לב שהוא דורך על נמלים.

אז למה האנשים שאין להם כסף לא לוקחים כסף מאלה שיש להם? כי אסור להם, אני אומר, השיטה עובדת ככה שהיא מגינה הרבה יותר טוב על זה שיש לו ודואגת שזה שאין לו יהיה בשקט. זה לא יפה, הוא אומר. זה באמת לא יפה, אני מסכים.

ה. הילד חושב כמה רגעים. אבל למה לאנשים שאין להם כסף אין כסף מהתחלה, הוא שואל. לא תמיד זה תלוי בהם, אני אומר לו, הרבה פעמים זה תלוי מי ההורים שלך ואיפה נולדת ומתי ומי החברים שלך.

נכון שבגן אתה עושה תחרות ריצה עם איתי ועם עילאי? נכון. אז תחשוב שיש תחרות, אבל שלא כולם מתחילים באותו קו, זה פייר? לא, עונה הילד. ותחשוב שיש עוגת שוקולד, ושערן ואביב ויעל ואלעד עומדים מסביבה ולא נותנים לך להתקרב, זה פייר? לא, עונה הילד. ותחשוב שרק מי שיש לו שוקולד יכול לקבל גם סוכריות, זה פייר? לא, עונה הילד. זה באמת לא פייר, אני עונה.

אפשר לראות את הגלגלים מסתובבים אצלו בראש. אבל למה, הוא שואל שוב. ככה זה מתוק, אני אומר לו, אבל תדע לך שיש גם דברים טובים בקפיטליזם שדיברנו עליו, וזו בטח שיטה טובה יותר מאחרות, למרות כל מה שאמרתי לך על השוקולד ועל תחרות הריצה. יש המון דברים שאתה יכול לעשות ולהיות - כל מה שאתה רוצה, בעצם. וגם אם לא הכול-הכול-הכול תלוי בך, הרי יש המון דברים שתלויים רק בך.

יום אחד, בני, החוויתי בידי על השדרה הרחבה, כל זה יהיה שלך. וגם של נגה, הוא אמר. ברור שגם של נגה, אמרתי לו תוך כדי שאני פורק אותם מהאופניים ומוריד מהם את הקסדות, אבל תמיד תזכור גם את אלה שאין להם, זה נורא חשוב. טוב, אבא.

וכשאני כבר בחצי הדרך החוצה הוא קורא לי. אבא, איך עושים רובוט? יש רובוט שעושה רובוטים. כן, אבל מי עושה את הרובוט שעושה את הרובוטים? איש אחד שקוראים לו ראובן. טוב, אבא. להתראות, חמודי.

 דרור פויר

הרהור

אין שום דבר רע בלומר לילד "כשתגדל תבין", והרבה פעמים צריך לפשט את העולם, אבל יש מן הפסול בלחנטרש לו בשכל.