המוסר הכפול של עמי המערב

כמעט בו ברגע שבו נאספו ההמונים בכיכר תחריר בקהיר יצאה הבשורה מוושינגטון - יש לתת לדמוקרטיה לפעול. על הנשיא מובארק לפרוש מיד (וכשנשאל דובר הבית הלבן מה פירוש המילה מיד הוא לא הבין: מיד פירושו מיד, הבהיר), ואכן העולם כולו הבין.

ואם היו קשי-תפיסה שלא צפו בנשיא אובמה, היו שם גם דיוויד קמרון הבריטי וכל השאר שלפתע הבינו שהשלטון במצרים אינו דמוקרטי, שמובארק שולט כבר 30 שנה ולא יעלה על הדעת שהמערב לא ישמיע את קול המוסר.

אמנם קול המוסר נשמע צלול במיוחד ככל שמתרחקים ממוקד האירועים - איטליה וצרפת הביעו חשש שאין להפיל שלטון לפני שיודעים מה יבוא במקומו, אבל לא הקשיבו להן. ובסופו של דבר מובארק עזב בחרפה והצבא שולט במצרים. לא בדיוק דמוקרטיה, אבל זהו שלב ביניים, כך מבטיחים הכל.

עברו שבועיים. החלו מהומות של דורשי דמוקרטיה בלוב. מספר ההרוגים שם ברגע כתיבת שורות אלה נאמד בפי עשרה מספר ההרוגים במצרים. מובארק שלח כמה מנאמניו על גמלים להתעמת עם המפגינים נגדו, קדאפי שולח את חיל האוויר וחיל הים כדי להפציץ בלא אבחנה את עמו שלו.

לוב דיקטטורה גרועה ממצרים, ואם מובארק שלט 30 שנה קדאפי שולט ארבעים. מובארק ייצב את השלום והיה אבן יסוד בתמיכה במערב, קדאפי הורה אישית להפיל את מטוס פאן אם בלוקרבי. וראה זה פלא: עד אתמול לא שמענו את קולו הרהוט של הנשיא אובמה מגנה את רצח העם הלובי, לא שמענו את האיחוד האירופי דורש מקדאפי לעזוב מיד. גינויים במועצת הביטחון - כן, אבל זהו. מדוע?

הפתגם הציני העתיק אומר שלכל דבר יש שתי סיבות - סיבה טובה וסיבה אמיתית. אז אולי הסיבה הטובה היא שהחשש שהביעו איטליה וצרפת מקריסת משטרים פרו-מערביים ועליית האסלאם הקיצוני, וכמובן שגלי ההדף יביאו מיליוני מהגרים ופליטים על דלתותיהן, שכנע את בריסל לחשוב במונחים ריאליסטיים ולא רק אידיאליסטיים, ושיש לתת לתלמיד קדאפי הזדמנות נוספת בשל התנהגותו הטובה בשנים האחרונות, בעיקר לקיחת האחריות על לוקרבי והפסקת התוכנית לפיתוח נשק בלתי קונבנציונלי.

אבל ייתכן, רק ייתכן, שיש סיבות נוספות. כלכלת לוב וכלכלת איטליה במיוחד קשורות בעבותות. ולא רק איטליה: בלוב, מדינה בת 6 מיליון תושבים יש כ-1.5 מיליון עובדים זרים. לא רק משרתים אפריקנים ועוזרות בית מאסיה, אלא עובדי חברות נפט, רופאים, מהנדסים ומה לא מאירופה. וכמובן - הנפט.

לוב מייצאת לאירופה כמעט 2 מיליון חביות נפט ליום, ומחיר המצרך הנחוץ הזה מזנק שוב לנגד עינינו - מחיר חבית הוא עתה כ-100 דולרים ויותר - וככל שהדמוקרטיה תתפשט מזרחה, למפרץ הפרסי, מחיר הנפט יזנק עוד; והמערב מגלה שערכים מוסריים זה דבר יפה, אבל אולי כדאי ליישם אותו על מדינות עניות עתירות אוכלוסייה כמו מצרים, ולא בהכרח על המלוכות המושחתות והרודנים מאבדי האחיזה במציאות, המאיימים בהחרבת צינורות הנפט. ובימים של משבר כלכלי מתמשך, של קיצוצים בתקציבים - הן באיחוד האירופי והן בארצות הברית - הדבר האחרון שצריך הוא זינוק במחיר הנפט.

וכך, הקול הצלול, הבהיר, המוסרי, הדמוקרטי של המערב בזמן אירועי מצרים, הוחלף בגינויים רפים, כלליים, בזמן המלחמה של קדאפי בעמו בלוב. ואם יימשך התהליך הזה, מעניין יהיה לראות את התגובה המערבית, במיוחד האמריקנית, אם יצאו מפגינים לרחובות במבצר הדמוקרטיה וזכויות האדם - ערב הסעודית.

הכותב הוא עורך חדשות החוץ ומגיש השעה הבינלאומית, ערוץ 1 ורשת ב'.