עם הפנים מזרחה

1. "אני חושב שזה לא מהותי, זה לא משהו שמזיז את המחט. הסינים יאזנו את זה. אם תהיה בעיה אמיתית, הם יאזנו זאת בכסף", אומר לנו השבוע אמיר גל אור, שותף מנהל בקרן אינפיניטי ישראל-סין, בתגובה למחאות היחסית מינוריות נגד המשטר הסיני שהוצתו על-ידי האירועים במזרח התיכון.

לגל אור יש היכרות מצוינת עם סין - הוא מתגורר בה עם משפחתו יותר מ-4 שנים, מכיר היטב את התרבות הסינית החברתית-עסקית ויצר שם מערכת יחסים עם גורמי ממשל ועם הצמרת העסקית. הוא מוביל את אינפיניטי ישראל-סין, הקרן הישראלית הראשונה והגדולה ביותר בסין, שנוסדה על-ידי קבוצת אי.די.בי והבנק לפיתוח סין ומנהלת כיום יותר מ-700 מיליון דולר.

לגל אור חשוב להעביר מסר לממשלת ישראל - הוא מאמין בחיזוק הקשר המדיני והכלכלי בין שתי המדינות ומבקש לרתום את העיתונות בישראל לשינוי החשיבה - לחשוב יותר בכיוון מזרח; להפנות אנרגיות מזרחה, פחות מערבה. "יש לכם כוח אדיר במילה הכתובה", הוא אומר, "מצטטים את העיתון כאילו זאת אמת צרופה - זה מאוד משפיע על החשיבה".

הפנייה מערבה היא נטייה תקשורתית כלל עולמית, לא רק ישראלית. אף שסין חווה כבר שלושה עשורים של צמיחה מהירה, שבהם הפכה ליצואנית המובילה בעולם, לצרכנית אנרגיה מובילה, למובילה בהיקף ההנפקות בבורסות ולכלכלה השנייה בגודלה, הסיקור הכלכלי-תקשורתי העולמי מתמקד בארה"ב ובאירופה, כאילו הם עדיין אדוני היקום הכלכלי.

יש התפעלות מהצמיחה הסינית, אבל האף ממשיך לרחרח סביב אמריקה. ההתייחסות לסין, כדרך ההרגל, אינה כאל שווה בין שווים. המשטר הנוקשה, הצנזורה באינטרנט, סדנאות היזע של פועלים סינים, השחיתות, הבועה שתתפוצץ כביכול - אלה ההקשרים הפופולריים יותר ביחס לסין, אף שהעוצמה הכלכלית היא ביטוי לכך שהמשטר הלא-דמוקרטי מאוד ממוקד מטרה, והמטרה היא ביזנס ועשיית כסף.

"הרגלים קשה לשנות", אומר גל אור. "אתה לא יכול לשנות הרגלים ותרבות. יש משפט שאומר: התרבות היא אם כל המוסדות. אתה יכול ללמוד באוניברסיטה העברית והרווארד, אבל בסוף מה שקובע את ההתנהלות שלך הוא התרבות וההרגלים שלך. לכן, מדי פעם צריך לעצור ולהכריח את עצמך קודם כול להבין ואחר כך לפעול בצעדים קטנים.

"אם היית שואל לפני כמה שנים אנשים על סין, הם היו אומרים שמדובר במדינת עולם שלישי, מדינה נכשלת, מדינת המוצרים הזולים, מדינת ההעתקות. לכל אחד יש הקופסה שלו, אנשים חושבים בקופסאות, וכל אחד שם את סין בקופסה שנוחה לו. הבעיה היא שבינתיים הדברים השתנו, אבל עדיין לא מבינים שהדבר הזה הולך להשפיע על כל אחד מאיתנו באופן משמעותי".

2. שאלנו את גל אור איך צריכה הממשלה בישראל להיערך כדי לצאת מהקופסה. "יש מקום לעבור בכל משרד ממשלתי ולהיערך לזה בתוכנית ארוכת טווח, כל משרד בתחום שלו. למשרד החינוך יש האספקטים שלו, למשרד החוץ, למשרד התעשייה והמסחר. כמובן, יש דברים שיש להם משמעות פיננסית מסוימת, אבל ברוב המקרים מדובר פשוט בסדרי עדיפויות. למשל, משרד החוץ - עדיף היה שישקיע הרבה יותר בחיזוק הנציגויות שלו, חיזוק על ידי כוח אדם איכותי - להרחיב, לפתוח קונסוליות נוספות, כי כל פרובינציה בסין היא מדינה, ויש 30 כאלה; לישראל יש רק 3-4 נציגויות".

גל אור מביא את קנדה כדוגמה למדינה שעובדת נכון בסין. הקנדים פתחו בתי ספר בינלאומיים כדי לאפשר לאזרחים שלהם חינוך קנדי בסין, הם מושכים סינים ללמוד ולעבוד בקנדה, הם עוסקים בצורה מתמדת בלימוד התרבות הסינית וכל המערכות הממשלתיות מוטות מאוד לפיתוח הקשרים עם סין.

הוא גם שם את האצבע על הבעיה הישראלית וגם של העולם המערבי: מחסור בתכנון ארוך טווח - הישראלים, אומר גל אור, לא בנויים ארגונית לחשיבה ארוכת טווח - דבר שהסינים מצטיינים מאוד בו. "זה הגוף היחיד שעובד על בסיס של תוכנית רב-שנתית, 20 שנה, 10 שנים, 5 שנים, ונמדד על בסיס התוכנית הזאת בצורה סיסטמטית".

עם זאת, גל אור סבור שישראל היא מדינה גמישה יותר; היא יכולה להגיב בקלות יותר, היותה מדינה קטנה היא יתרון, והיא מקום רב-תרבותי, שקל לו יותר להסתגל: "אם נוריד את השחצנות ונסגל הרגלים ארוכי טווח - אז מבחינה תרבותית, יהודים יודעים להסתגל נהדר לשינויים מהסוג הזה".

3. תכנון לטווח ארוך הוא כמובן סיסמה קליטה, נחמדה וחשובה, אבל חזון ואסטרטגיה אינם יכולים לעבוד בלי יכולת ביצוע והתמדה. דוגמה סינית טובה לכך אפשר למצוא במדיניות הילד אחד למשפחה שהונהגה כבר לפני כ-30 שנה, שלוש שנים אחרי מותו של מאו.

למתבונן מהצד, זה נראה כמו דוגמה למשטר חשוך, מגביל ולא נאור, אבל עם התוצאות הכלכליות קשה להתווכח. בניסיון לבלום את הגידול המואץ במספר התושבים, הגבילה הממשלה הסינית את הילודה. מי שמפר את החוק נענש בכיסו - בקנסות שנעים בין מאות דולרים לאלפי דולרים ואף למעלה מכך, תלוי במשכורת - ואף עלול לאבד את מקום עבודתו.

מי שמתאפק ומסתפק בילד אחד, זוכה לחבילת הטבות כמשכורת נוספת, הלוואות ללא ריבית, דיור, טיפול רפואי וכדומה. נשים סיניות הדוחות את נישואיהן עד גיל 25 זוכות בהטבות כמו חופשת לידה ארוכה יותר. התוצאות של מדיניות ארוכת השנים הזו ניכרות: אם ב-1970 אישה סינית ילדה כמעט 6 ילדים (5.8), כעת היא יולדת כ-2 ילדים.

עם זאת, ראוי לציין ששיעור הילודה החל לרדת באופן משמעותי עוד לפני התוכנית, ולכן היו מי שמתחו עליה ביקורת וטענו שהיא מיותרת. כך או כך, הסינים מעריכים שהמדיניות הזו "מנעה" 300 מיליון לידות - מ ספר המשתווה פחות או יותר לאוכלוסיית אירופה (בסין יש כיום כ-1.3 מיליארד תושבים). למדיניות הזאת תוצאות לוואי חיוביות ושליליות: היא דחפה אנשים ממעגל העוני ושימשה זרז משמעותי בצמיחה המואצת של סין, אך כיום עומדת בפני המדינה בעיה חדשה: הזדקנות האוכלוסייה.

 סין

4. שחיתות היא עוד עניין שהפטרנליזם המערבי אוהב לנפנף בו מול הסינים. יש בנפנוף הזה לא מעט צביעות והתחסדות: המשבר הפיננסי העולמי המערבי, וכך צריך להתייחס אליו, הוא תוצר מובהק של שחיתות פיננסית שהשמידה ערך, מוטטה בנקים ענקיים ואיימה למוטט כלכלות שלמות.

השחיתות או ההנדסה הפיננסית, בשמה היותר "מכובד", כללה בישול וזיוף דו"חות (הספרים, למשל, של ענקיות כמו סיטי או AIG לא שיקפו כלל את מצבן), טריקים שוק-הוניים מלוכלכים, שימוש פושע בכספם של אחרים ועיוורון של האנשים המעונבים, אלו שניצחו על המערכת הזאת והיו אמורים להבין את השלכותיה המעוותות וההרסניות.

גל אור סבור שהשחיתות בסין אינה כצעקתה והיא נמצאת במגמת ירידה חדה. "יש היום אינטרס לייצר רווחיות גבוהה כדי להגיע לבורסות המקומיות והעולמיות. יש גם אינטרס גובר של הממשל לייצר כמה שיותר שקיפות. אחד ממנועי הצמיחה של סין הוא הירידה בשחיתות. המילה 'שחיתות' היא מילה מאוד פופולרית, אנשים אוהבים להטיח באחרים שהם מושחתים מתוך אינטרסים. יש שחיתות שהיא פעולה כנגד האינטרס הציבורי או האינטרס של החברה. יש דברים שהם יותר עניין של נוהג, שיטות עבודה, נורמות שמקובלות בעיני האחד ומצטיירות כשחיתות בעיני האחר. נוצרו פערים גדולים בין המערב לסין. דברים מסוימים שבעיניים מערביות נראים כשחיתות או כדריסת זכויות, נחשבים בסין לנורמה, תרבות או משמעת".

5. ארבעת ילדיו של גל אור מתחנכים בהונג קונג. הוא עצמו נולד וגדל בחיפה ולמד בטכניון, ויש לו כמה תובנות על ההבדלים בין מערכות החינוך - תובנות שאינן נסחפות אחר קולות הנהי והבכי של הישראלים על מערכת החינוך שלהם. "המערכת הישראלית מאפשרת הרבה מאוד הבעת דעה אינדיבידואלית עם ביטוי עצמי ויצירתיות. היא משמרת איזשהו יכולות של העם היהודי ושל ישראל לתת פתרונות במצבים קשים ולהתמודד עם סיטואציות מורכבות. הבעיה מתחילה כשזה מגיע לכלי למידה, לכלי ניתוח ואימות. יש לישראל חיסרון משמעותי בכך, והדבר בא לידי ביטוי בתוצאות במבחני ההשוואה העולמיים.

"יש גם מגבלה מסוימת בראיית התמונה הכוללת - החינוך בישראל אינו בהכרח חינוך גלובלי הכולל לימוד גיאו-פוליטי רחב וניתוח כלכלי של מדינות שונות. אתה לומד הרבה אזרחות, ספרות, תנ"ך - דברים שהם מקומיים. השאלה היא עד כמה אתה פותח את הזום - זו החלטה פוליטית".

ופתיחת הזום, כפי שגל אור מכנה אותה, צריכה להיות מונהגת ומונחלת מלמעלה. למרבה הצער, שם למעלה עסוקים בשנים האחרונות הרבה יותר בצמצום הזום מאשר בפתיחתו, והדבר כולל גם הפניית עורף לעשיית עסקים.