הימים שבהם הרשת החברתית פייסבוק הייתה מקום שבו רצינו להתחבר רק עם אנשים שאנחנו מכירים מילדות; שבו התלבטנו אם להוסיף תמונת פרופיל ברורה ושיננו בראש היטב מה אנו רוצים לכתוב בסטטוס האישי - חלפו מזמן. הרשת החברתית הגדולה ביותר בעולם, שלה 600 מיליון משתמשים פעילים, הפכה לזירה הנרקיסיסטית החדשה, המתעדכנת בכל רגע נתון.
היה היו לפני שנים רבות מחשבים עם 8 קילו-בייט. כיום, לכל אחד מאיתנו יש כמה וכמה מחשבים, שביחד יש להם קיבולת גם של כמה טרה-בייט. מאות מיליוני אנשים מבקרים בפייסבוק, בטוויטר ובאתר שיתוף קובצי הווידיאו YouTube מבית גוגל מדי יום. הרשת מתפוצצת ממידע ומתוכן, מכל הסוגים.
אובססיית השיתוף - בכל הפלטפורמות
בכתב העת "Science Express" פורסם החודש מחקר שהוביל פרופ' מרטין הילברט מבית-הספר אננברג לעיתונות ולתקשורת באוניברסיטת דרום קליפורניה, לפיו הכמות האגורה בעולם באמצעים אנלוגיים ודיגיטליים ב-2007 הייתה בהיקף 295 אקסה-בייט של מידע - כלומר, 295 ואחריו 18 אפסים או 295 טריליון מגה-בייט.
מספר זה הוא פי 315 מגרגרי החול שבעולם, ובהשוואה לכוכבים - זו גלקסיה של אינפורמציה עבור כל אדם החי על פני כדור-הארץ (אם משווים כל כוכב לביט של מידע). עוד צוין במחקר כי כבר ב-2007, 94% מהמידע שהפיקו בני אנוש היה אגור באמצעים דיגיטליים, והאחוז עולה.
מרשים? מאוד, אבל עדיין מדובר בפחות מאחוז בהשוואה לידע האגור על גבי הדנ"א בכל המולקולות בגופו של אדם.
ההשוואה לגוף האדם היא מעניינת - מהמחקר של הילברט עולה עוד כי מספר החישובים שביצעו כל המחשבים בעולם בשנייה רנדומלית ב-2007, היה שווה למספר החישובים העצביים שמבצע המוח האנושי בכל שנייה. לו היינו רוצים לחשב זאת באופן ידני, היו נדרשות לכך פי 2,200 שנים מאלה שעברו מאז המפץ הגדול ועד היום.
הילברט סיכם את המחקר בכך ש"אמנם המספרים מרשימים, אולם כמות המידע שבני האדם יצרו ומעבדים היא עדיין זניחה לעומת כמות המידע המועברת בטבע. אלא שהטבע ממשיך לעבד מידע באותם קצבים כבר מיליארדי שנים, ואילו כמות המידע שמעבדים בני האדם צומחת בקצב מסחרר. לכן, לא מן הנמנע שנעקוף את הטבע".
על-מנת להבין לעומק את עידן הצפת המידע שבו אנו חיים, כדאי לקרוא היטב את המשפט הבא: אנליסטים מעריכים כי יידרשו הרבה יותר מחצי מיליון שנים על מנת לצפות בכל תוכן הווידיאו המקוון שיעבור באינטרנט בכל חודש בשנת 2013 - בסך-הכול, בעוד שנתיים. וזה בנטרול תמונות, כתבות, פוסטים וציוצים.
המספרים של פייסבוק, המקום הפופולרי ביותר ברשת, מצביעים על כך שבכל חודש מועלות לפייסבוק 6 מיליארד תמונות ועד היום הועלו 60 מיליארד תמונות. מעניין לציין שהזמן המועדף להעלאת תמונות לפייסבוק הוא סוף השבוע, כאשר בליל הסילבסטר האחרון (שהתרחש ב-2010-2011 בסוף השבוע) הועלו לפייסבוק לא פחות מ-750 מיליון תמונות.
גם ב-YouTube, פלטפורמת הווידיאו של גוגל, אובססיית השיתוף ניכרת. למעלה מ-13 מיליון שעות וידיאו הועלו ל-YouTube במהלך 2010, כשמדי דקה מועלות 35 שעות של קטעי וידיאו - כלומר, 50,400 שעות ביממה.
ל-YouTube מועלים ב-60 יום יותר קטעי וידיאו מאשר כל תוכני הווידיאו ש-3 רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב ביחד יצרו ב-60 השנים האחרונות.
לאן הולך כל התוכן הזה? לשרתים של החברות היושבים בענן המחשוב, טכנולוגיה שמאפשרת למשתמשים גישה למשאבי מחשוב מרחוק.
במידע שבני האדם צורכים עסק גם מחקר נוסף, שפורסם ב-2009 ונערך אף הוא בקליפורניה (במכון הגלובלי לתעשיית המידע בסן-דייגו) על-ידי החוקרים רוברט בוהן וג'יימס שורט.
מהמחקר עלה כי היכולת של העולם ליצור מידע צמחה בקצב גבוה בהרבה מקצב צריכת המידע בפועל. מכאן, שבני האדם מייצרים הרבה יותר מידע ממה שמישהו מאיתנו יצרוך אי-פעם.
היכן מתחבאים הביטים העלומים? עורכי המחקר איתרו אותם במספר מקומות: במידע המוצע לבני האדם אך אינו נצרך (למשל, עשרות ערוצי טלוויזיה שמשודרים בטלוויזיה ובאינטרנט); במידע אשר מועבר בין מכונות ולעולם לא מגיע לעיניהם של אנשים; וכן במידע מוכפל, המגיע מכמה ערוצים בו-זמנית, אך אנחנו מזהים שכבר קלטנו אותו, ומתעלמים.
עבור פייסבוק, גוגל או טוויטר, טרנד השיתופיות הוא לא רק ברכה. מצד אחד, העובדה שמשתמשים אוהבים לשתף חברים בתכנים בפלטפורמות הללו היא זו שמבטיחה כי החברות ימשיכו לצמוח ולהרחיב את דריסת הרגל שלהן.
מצד שני, הגידול המטאורי בתכנים שמועלים לשירותים הללו מכבידה על שורת ההוצאות של החברות, ומחייבת אותן להקצות לתחומי התקשורת והאחסון יותר ויותר משאבים. בדיוק משום כך, ענקיות האינטרנט בונות את מרכזי המחשוב שלהן בעצמן.
על מנת לעבד או להזרים את כל כמויות המידע העצומות הללו, הן זקוקות לתשתיות מחשוב שיודעת לעבד ולייעל עד למקסימום כל בייט של זיכרון ורוחב פס. אלה מתורגמות לעלויות גבוהות, שיילכו ויגברו ככל שקצב הצמיחה של החברות יגדל, ויאתגרו את הסיטואציה הפיננסית.
ההערכות הן כי לגוגל יש כמיליון שרתים, ולפייסבוק היו נכון לקיץ שעבר 60 אלף. המגמה ברורה לחברות האינטרנט - עליהן להמשיך ולהגדיל את השרתים הפיזיים כדי לאפשר לנו לתחזק את החיים הווירטואליים.
מיליוני לייקים עלולים להתנדף
החוזה שלנו עם חברות האינטרנט כולל הבטחה לא חתומה שהתוכן יישמר ברשת האינטרנט ולעולם לא יילך לאיבוד. אולם, היסטוריית האינטרנט לימדה אותנו כי אתרים פופולריים לא נשארים לנצח בזירה, ובאגים טכנולוגיים - מכוונים וכאלה שאינם - הם חלק בלתי נפרד מאופיו של האינטרנט.
לא מעט משתמשים התעוררו בוקר אחד וגילו, למשל, כי חשבון הפייסבוק שלהם נסגר ללא הסבר, וכי ירד לטמיון תיעוד אישי של החיים שלהם בשנתיים האחרונות.
גם חברות מסחריות, שמתהדרות בעמודי מותג עם מיליוני לייקים, עשויות לגלות כי קהילת הצרכנים הנאמנה, שאותה טיפחו בשקידה בפייסבוק, נעלמה במחי כפתור.
כך, החודש גילה צלם ובלוגר שוויצרי כי אוסף הצילומים שלו, שהיה בן 3,400 תמונות, נמחק משירות הפליקר שלו. יאהו, שפליקר בבעלותה, ציינה בתחילה כי אין לה גיבוי וכי היא "מצטערת", אך בהמשך הצליחה לשחזר את התמונות ופיצתה את הבלוגר במנוי פרימיום עד לשנת 2036. הסיפור היה יכול בקלות להיגמר אחרת.
המשתמשים הפרטיים הפקידו, גם אם הם מודעים לסיכונים, את פיסות המידע האישיות שלהם בידי אחרים, וגם את המפתחות הם הותירו בידי בעלים זרים. מי הם? לא ברור, ונדמה כי לאיש לא אכפת, אלא אם תקלה כלשהי סוגרת באופן זמני את החשבון.
יו טיוב ורשתות הטלויזיה
הצפת תמונות בפייסבוק
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
