יובל שטייניץ צריך לקלקל מסיבות

אם להאמין לתקשורת, ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש משריו להתחיל לשבח את התוצאות של מדיניות הממשלה בתחומים השונים. שר האוצר, יובל שטייניץ, החליט ככל הנראה להיענות לבקשה צנועה זו של ראש הממשלה.

ביום עיון של אגף התקציבים אשר שהתקיים אתמול (ב'), לשר שטייניץ לא היתה מילה אחת של ביקורת, לא על חברי הכנסת ולא על חבריו לממשלה, בכל מה שקשור להתנהלות כלכלית.

אם יש מישהו שמפיץ את דיבתה של כלכלת ישראל, הרי זו התקשורת הישראלית. זו שמפיצה שהצמיחה הכלכלית איננה מגיעה לשכבות הרחבות באוכלוסייה וזו שאומרת שההתייקרויות במשק פוגעות דווקא באותן שכבות עצמן.

שטייניץ בשלו. ההתייקרויות במשק, אמנם היו התייקרויות, אך בצדן היו גם הוזלות ובסה"כ עלה מדד המחירים רק ב-2.7% בשנת 2010. הצמיחה היא מאוד רלוונטית. עובדה היא שהצריכה הפרטית עלתה, אפילו מהר, והאבטלה יורדת.

בעבר הקצת יותר רחוק, שרי אוצר היו מנצלים את הנאום שלהם ביום העיון השנתי של אגף התקציבים, כדי לפרוש חזון תקציבי קצת יותר ביקורתי וקצת יותר מתריס כלפי הנעשה בתקציב לגבי מי שמאיים על שלמותו. בשנים האחרונות הדבר הזה נפסק.

שר האוצר היה יכול להשתמש בבמה כדי להתריע שהגידול בתקציב הביטחון הוא איום אסטרטגי על כלכלת ישראל. הוא היה יכול לדון בתבונה של המתווה של הורדת המסים. זאת בשעה שרוב המוסדות הבינלאומיים ממליצים לישראל להימנע מכך.

הוא היה יכול לתבוע משותפיו לקואליציה אחריות במחשבה לטווח ארוך, בכל מה שקשור לשמירה על גירעון סביר ולהזכיר לכולם שהצמיחה עולה, אבל גם יורדת, וכאשר היא יורדת, ההכנסות ממיסים יורדות אף הן.

נביא הזעם

אי-אפשר לטעון כי השר שטייניץ אינו יודע להיות נחוש. עמדתו בכל הקשור ליישום המלצות ועדת ששינסקי הייתה אמיצה ונחושה, ותרמה ליישום המלצות נכונות לגבי תמלוגי הגז בישראל.

הבעיה היא שאת אותה עמידה נחושה הוא היה צריך לגלות לגבי תוספות תקציביות של שותפיו הקואליציוניים, את אותה מידה של עיקשות הוא היה צריך לגלות בכל הקשור לתקציב הביטחון, ואת אותה מידה של אומץ היה צריך לגלות מול רעיונותיו של ראש הממשלה בכל הקשור למערכת המס.

כזה הוא תפקיד שר האוצר. הוא צריך להתווכח עם שרים והרבה פחות עם התקשורת.

הוא צריך להיות נביא הזעם, זה שמקלקל מסיבות, זה שרואה את הבעיות ואת האיומים, זה שאומר לאגף התקציבים 'תשמרו על כל שקל בקופה', זה שמתלונן שחודש אחרי שתקציב עובר בכנסת משנים אותו, זה שהולך לרה"מ ומאיים בהתפטרות אם מיליונים של שקלים למערכת הביטחון מאושרים בלי דיון מעמיק ובלי שאיש יודע למה ועל מה.

נאומים על התייקרויות שמומצאות על ידי התקשורת, או התפלמסות על המשמעות של הצמיחה הכלכלית הגבוהה הנוכחית, צריך להשאיר לח"כים מן השורה. מה שחשוב הוא לבחון את ההוצאה הציבורית ואת הסעיפים השונים שבה, ולראות על מה צריך לשמור ואת מה ניתן לקצץ.

מה שחשוב הוא לבוא לראש הממשלה ולהגיד לו, הורדות מיסים ישירים והורדת מיסי חברות אינן אפשריות. מה שחשוב הוא לשאול את נגיד בנק ישראל האם היציבות הפיננסית של המשק מובטחת. זהו סדר יום של שר האוצר, וזה היה צריך להיות תוכן נאומו.