הגרוב הנשי: מסעדת ג'וז ולוז מעניקה אווירה סקסית ואוכל פשוט וטוב

מהו אותו קסם חמקמק שהופך מסעדה טובה למסעדה מגניבה? קשה לומר, ואפשר רק לנסות להניח את האצבע על כמה מרכיבים. אוכל טוב, זה ברור, הרי לשם כך התכנסנו. עיצוב חמים ולא משתק, תאורה אפלולית במידה, מוזיקה מדויקת ו-ווייב טוב מצד הצוות. לג'וז ולוז יש את זה - תערובת מדודה של קוליות עם מקצוענות.

גל השפעת היכה גם בצוות "ליידי" שהגיע הפעם בשורות מדולדלות, שלא לומר בזוג. בשבע וחצי בערב האכלוס, כמו שאומרים הנדל"ניסטים, היה דליל. עברה בדיוק שעה עד שהמקום התפקע, ותור של ממתינים צבא על הפתח. מה אכפת לנו, אנחנו כבר היינו עמוק בדואט של רמות נפתלי, יין שזרק אותנו להרפתקאות עבר באחד הצימרים של היישוב.

היין הגיע עם צלחת לחם, חמאה וצלוחית טחינה גולמית. אני פתחתי במרק פיסטוק עם גונדי (54 שקל), ויעל סחטה לימון למרק עדשים כתומות (24 שקל). מרק הפיסטוק היה מרתק - המרקם שלו סמיך, לא מרוסק עד דק, והפיסטוקים המרוככים היו נעימים מאוד לחך. בתוך עושר הטעמים הזה נחה לה כופתאה רכה של גונדי, עשויה מבשר עוף טחון וקמח חומוס.

מחוממות כדבעי, הבטנו סביב. הנה מעצב הרהיטים הנודע מארח חברים, ולידו שולחנה של המפיקה הדוקומנטרית שהפכה את המקום למשרדה הכמעט רשמי. הריהוט האקלקטי הוא בסגנון רטרו, כמו גם אגרטלי הפרחים הנאיביים עם גבעולי תורמוס וקצת כלניות. התאורה מעט חשוכה לטעמנו, אבל אולי זה בגלל שמדובר בעיתונאיות שרוצות להניח פרוז'קטור בכל פינה חשוכה.

 אוכל גורמה / צילום: עינת לברון

סביצ'ה של דג בר ים (59 שקל) בשרני ועליו פרוסה דקה של אבוקדו היה מעודן ורענן, עם טוויסט אסייתי של שמן שומשום ולימון בנדיבות. מנת השרימפס (65 שקל) הייתה נאמנה למתכון הצרפתי הקלאסי - יין לבן, שום והמון חמאה. זה כוחה כבר עשרות שנים, ונעה לוי, השפית של ג'וז ולוז, נתנה לה טוויסט אישי עם המון שמיר קצוץ. הרוטב המצוין שנוצר נמחה עד תומו עם פרוסת בגט קלויה.

צלחת עם פרוסות דקיקות עד שקיפות, טובלות בהמון לימון ובמעט שמן זית ומלח ים, הייתה מופת של רעננות ופשטות. זו לא מנה קבועה בתפריט, זה מה שהשפית נעה לוי מצאה בשוק בבוקר: צנון ירוק. הטיפול שלה היה מושלם, ואפשר לנו להתוודע לטעם המעט חריף של הירק, שנע בין צנון לקולרבי. קרפצ'ו בשר עם פרוסות דקיקות של ארטישוק (52 שקל), מנה אהובה ומוכרת, הייתה בסדר, לא מסעירה.

אנחנו מתפתות לשתי מנות נוספות. קלמארי בצ'ילי ותרד טורקי (68 שקל), יופי של מנה - מוקפצת במעט חמאה, צרובה כהלכה, והמפגש מעניין. הניוקי הביתיים (44) היו משובחים - רכים יותר מהמקובל, ומוגשים על מצע של יוגורט קריר ועליו רוטב עגבניות סמיך ועשיר בשום. הבחישה של כל זה יוצרת מפגש טעמים מרתק, ועל אף שכמעט התפקענו, לא הותרנו מאומה.

הגיע שלב הקינוחים - מלבי (29 שקל) מצוין, מלווה ברוטב פירות מיובשים, וגם תותים עם קרם פטיסייר ושטרויזל (32 שקל), שהיה סטנדרטי למדי.

הזוג אורית רביבו ועלמה פוגל פתחו את ג'וז ולוז לפני שש שנים וחצי, ואם מנינו בתחילת הרשימה את התכונות המייצרות גרוב למקום - אפשר להוסיף כאן את הכוח הנשי. הבעלים, המלצריות, הברמניות והשפית, כולן נשים, עם מאור פנים יש לומר. בסוף כל ערב הן יושבות עם השפית נעה, ומתכננות את התפריט ליום המחרת. "זה נכון", מחזקת עלמה את דברי אורית, "הכוח של המקום הוא מעצם היותו מאוד פרטי שלנו. וזה אף פעם לא ישתנה - מצאנו את המקום שלנו בעולם".