הממלכה הגדולה עדיין חולה

הרבה מחשבות עלו אצלי במהלך סיורי האחרון בארצות הברית, אבל רובן מהסוג שקשה לתרגם למהלכים אופרטיביים הנדרשים לטור זה. איך תיראה ארה"ב עוד עשר שנים? מה באמת יוציא אותה מהמשבר? האם העובדה שלכאורה כלום לא השתנה שם והכל כרגיל, היא טובה או רעה? בסך הכול, ובניגוד אולי לשנים קודמות, חזרתי פסימי דווקא משום שנראה שהכול חזר/חוזר להיות כמו שהיה. שהרי, מה שהיה לא הוביל את ארה"ב למקום טוב, והוא בטח לא המתכון להיחלצות מהמשבר ולהתפתחות עתידית.

קונטיננטל כמשל

פעם הערצתי את חברת התעופה קונטיננטל. אהבתי את היעילות שלה, את החדשנות ואת העובדה שגם אם הייתי מזמין טיסה חצי שנה מראש, אחרי חצי שנה היא הייתה יוצאת בדיוק מופתי. זה כבר לא קורה. אולי זו סתם קטנוניות מבחינתי, אבל אני חושב שלא. בעיני זהו סימפטום לכך שהעסקים בארה"ב נשחקים, לא משתפרים, או אם תרצו - שהמדינה מתבלה, כורעת תחת הנטל הכלכלי. ארבע טיסות היו לי הפעם, כולן לא יצאו בזמן! העובדה הזו פחות משמעותית בהשוואה לסיבות, לתירוצים ולשינוי בקודים של החברה:

הטיסה הראשונה, מת"א לניו יורק, יצאה באיחור רב, ונציגת קונטיננטל הסבירה לי שככה זה בטיסת הבוקר - בשל הזמן הקצר שבין הגעת המטוס לזמן ההמראה, איחור הוא עניין שבשגרה. "למה לקחת טיסת בוקר?", שאלה אותי, "קח טיסת לילה!". בקונטיננטל שהכרתי לא הייתי האשם בכך שאני לא ממריא בזמן. בקונטיננטל של היום, הפכנו להיות יותר מטען מאשר נוסעים, והאיחור - הוא כבר לא באשמתם, אלא נובע מבחירה לא נכונה שלנו.

טיסה מס' 2, מניו ארק לאטלנטה, התאחרה כי הצוות הגיע לטרמינל A במקום לטרמינל C. בחזור מאטלנטה לניו ארק, "המטוס הגיע מאוחר מטיסה קודמת ולוקח זמן לארגן אותו". נו, זה כמובן לא באשמת החברה. ומאיתנו ביקשו להיות יעילים יותר בעלייה למטוס כדי שלא נעכב אותו.

ובטיסה חזרה לתל אביב, סיבת האיחור הייתה סתימה בשירותים... כמה זמן לוקח לתקן תקלה כזו?

מעבר לכעס שלי, אני כותב את הדברים כיוון שלא יכולתי שלא לראות בהם סימפטום למחלה מתפשטת. לפעמים, גם זה מידע שצריך לקחת בחשבון בניהול השקעות. נכון ליום שישי נראה שהמניה (UAL) נכנסת למגמת ירידה - לפי הגרף, לא על פי חוויית הטיסה שלי. נעקוב בשביל העניין.

איפה המשקיעים הפרטיים?

בעבר, כנסי המסחר המקוון שהיו נערכים בניו יורק בחודש פברואר היו ממלאים אולמות; עשרות אלפי אנשים היו מתדפקים בשערי המסחר העצמאי. השגרה של הכנסים הללו נמשכת, וגם אני עדיין קופץ לראות מה קורה בתעשייה. היא דועכת. הנוכחות באולמות התצוגה דלילה, הן מצד המציגים והן מצד המשתתפים, התוכן בהרצאות שיווקי, עמוס בקלישאות וחסר ערך מקצועי, המתנות שהחברות נותנות נעלמו, ואיתן גם אווירת החגיגה שליוותה כנסים אלו לפני שנים.

הדבר אינו מעיד על פעילות המשקיעים הפרטיים, אלא על נכונותם לרכוש מוצרים לא נחוצים שהתפתחו בימי הבועה. משקיעים ממשיכים לפעול לבד כחלק מהאכזבה מהתעשייה הפיננסית והאמונה ביכולת האישית, אבל הם כנראה התבגרו ולא צריכים שמישהו ישתול להם רעיונות ומוצרים במוח.

התחזית שלי: המודל השקט והשיטתי של ניהול קניון המניות, שאינו מצריך משאבים מיוחדים ואינו מייצר רעש, הוא הכיוון שרבים הולכים אליו. לא שעות מול מסכי שערים ותוכניות מלל חסרות ערך, אלא עבודה עצמאית אמיתית.

הניצחון של משקיע בית הקפה

אם שמתם לב, הפעילות השוטפת על תיק הקניון התנהלה באינטנסיביות ובדייקנות, בהתאם לתנאי השוק הקשים שהיו בזמן נסיעתי. זה התאפשר בזכות שני דברים: הירתמות הקולגות שלי מ-Green Ocean לטובת קוראי הטור, והביטחון שבאפשרות להיות "משקיע בית קפה". פעמים רבות זה עבד כך: קיבלתי SMS על אירוע משמעותי בשוק, נכנסתי לסטארבקס הקרוב, פתחתי לפטופ, בחנתי את הגרפים, נתתי כיוונים, סגרתי והמשכתי בענייני. כך נפתחו ונסגרו ההגנות וכך התנהל הקניון באותה אחריות בה הוא מתנהל בשגרה.

יש מן הסתם שחושבים שזו לא הדרך ה"מקצועית" לנהל השקעות, תוך קריאת גרפים בלפטופ ובאייפון ודילוג בין בתי קפה ומפגישה לפגישה. מעבר למבחן התוצאה, שהוא עבורי המבחן החשוב ביותר למקצועיות, הניצחון של מודל משקיע בית הקפה (לא המצאתי את המושג, בקרו באתר coffeehouseinvestor.com) יכול להיות מוסבר באמצעות שני גורמים: עבודת הכנה מדוקדקת, לרבות ויזואליזציה של מצבים והחלטות, ובחינת כל האפשרויות בצורה המאפשרת תגובה מהירה ומדויקת בזמן אמת, כשהביטחון בה נובע מעומק ההכנה וההיערכות.

אני חושב שלשבת בסטארבקס ולנתח את גרף המניה של החברה ממנה קניתי קפה עכשיו, וגם לראות את התור הארוך ואת העסק המשגשג, זה יותר מקצועי מלשבת מול 20 מסכי זמן אמת במשרד.

אני בהחלט לוקח מוורן באפט את ההבנה שחייבים להכיר את החברות שמשקיעים בהן. זה נותן ביטחון בימים קשים ומגן מפני החלטות מכירה בהולות. כך למשל, מצאתי את עצמי בוחן לעומק כמה רשתות אופנה לנשים תוך ביצוע רכישות לבנות משפחת סגל. צרכנות נשית כובשת לה מקום בקניון, כי אני מאמין בעתידה הגלובלי. LTD ו-AVP הן רק סנוניות ראשונות.

היצירתיות עולה

כידוע, אני מאמין בקאמבק יפני. בינתיים, הייצוג של יפן בקניון הוא פיננסי (MTU, NMR) אבל אני חושב שעיקר העניין הוא בחברות מתחומים יצירתיים יותר כמו אופנה. הייתי שמח להשקיע בחברות יפניות יצירתיות, אך טרם הגעתי לרעיונות. אחת הכוכבות העולות שטרם נסחרת בבורסה היא Uniqlo, שהולכת וכובשת את מקומה בעולם, מעין מודל זארה משופר. חברה שכן נסחרת אך אינה מתאימה עדיין למודל הקניון, ונותרת לשיקולכם, היא Horiyoshi the Third Limited (סימול: HHWW). עוד חברה מדהימה המעצבת בגדים בהשראה יפנית היא Superdry, שמנייתה נסחרת בלונדון (SPG.L) ונמצאת במגמת עלייה ארוכת טווח.

זיו סגל - A level 2 Chartered Market Technician -CMT. יועץ ניתוח טכני לאקסיומה בית השקעות. הטור נכתב מספר ימים לפני פרסומו. אין לראות בטור המלצה לרכישה/מכירה של ניירות ערך ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם. זיו ו/או לקוחותיו עשויים להחזיק בניירות ערך או נגזרי ניירות ערך המוזכרים כאן