אפילו מחירי הדלק לא שוברים אותנו

כלי הרכב הצמודים בישראל הם תופעה מרתקת בקנה-מידה בין-לאומי. לא זו בלבד ששיעור הרכישות של שוק הרכב המוסדי ביחס לכלל השוק הוא אחד הגבוהים בעולם, אלא שהוא מפגין חסינות ועמידות מדהימה בפני תהפוכות כלכליות ברמת המאקרו והמיקרו.

השאלה הגדולה, שרבים שואלים את עצמם כיום, היא מה תהיה "נקודת השבירה" של שוק הרכב הצמוד ביחס למחירי הדלק. מתי יתחילו ציי הרכב הגדולים והבינוניים להגביל את הדלקנים החופשיים של העובדים או להציב מכסות נסיעה על חשבון הבוס.

אם היו שואלים אותנו לפני 3-4 שנים, היינו אומרים, שנקודת השבירה הפסיכולוגית של הציים, שתביא בעקבותיה צעדים ממשיים להגבלת הנסיעה, תהיה בין 7 ל-7.5 שקלים לליטר. אבל היום כבר חצינו את הסף הפסיכולוגי הזה, וראינו כי הוא התקבל בציי הרכב באדישות כמעט מוחלטת. פה ושם נשלחו חוזרים לעובדים - עם תחינות להפגין אחריות; וכמה חברות קטנות הנהיגו מכסות גלובליות, וזהו בעצם. שאר הציים לא שינו את הטבת הדלק החופשי מאז הימים שבהם הדלק עלה 5.5 שקלים לליטר.

לפיכך, אפשר לתהות אם בכלל קיימת תקרה פסיכולוגית שתיאלץ את ציי הרכב בארץ ליישר קו עם המציאות? נזכיר, שמחירים של 8 ואפילו 8.5 שקלים לליטר בעתיד הקרוב הם לא דמיוניים; ואלמלא התקפלה הממשלה וביטלה את תוספת הבלו, היינו נמצאים כיום בטריטוריה הזו.

מכיוון שהטבת הדלק היא כיום בונוס גורף בארגונים בארץ - מהמנכ"ל, דרך מנהל הכספים ועד (כמעט) אחרון העובדים - נראה לנו שאורגיית הדלק לא תסתיים ביוזמה עצמית של החברות. הסיכוי היחיד לכך הוא, שהמשקיעים ובעלי המניות - אלה שנזעקים לעיתים קרובות בגלל "משברי עלויות" בחברות כמו תוספות שכר או השקעות לא מוצלחות - יתעוררו ויסגרו את ברז הדלק.

ועד אז הכול צפוי והרשות נתונה.