האם יש לקייב סיכוי להיות יעד ישראלי מועדף?

אם תשאלו את אביגדור ליברמן או את סוכנות התיירות אשת טורס, קייב, בירת אוקראינה, מסומנת כיעד הבא לתיירות עירונית מישראל. עם זאת, ייתכן שכדאי לכם לשאול אותי, דווקא משום שלי עדיין אין תשובה ברורה.

ישראל ואוקראינה, למקרה שהחמצתם את הרגע, הסירו הדדית לפני מספר שבועות את הצורך בוויזות. ועדיין, קייב היא לחלוטין לא בינגו תיירותי ישראלי כדוגמת אנטליה (עליה השלום), רודוס (תיבדל) או פריז-לונדון-ברצלונה הקלאסיות. זו עיר עם שלל סימני שאלה לתייר הישראלי, וגם עם כמה סימני קריאה מהדהדים.

בואו נבדוק אותם, אחד לאחד.

בילויים: יופי משכר ומשקר

גברים ישראלים: צפו להלם תרבותי בפעם הראשונה בה תפסעו לתוך מסעדה, בר, מועדון או סתם בית-קפה בקייב. זו עיר עם ריכוז יפהפיות שמסחרר ראשים א-לה "מגרש השדים", למי שמעוניין להסתחרר ומעדיף את היופי שלו דל שומן עד אנורקטי, כמו גם תכליתי וחומרני למדי.

"כל האוקראיניות היפות עוברות לקייב", סיפר לנו איש עסקים ישראלי שבא ללמד את המקומיים הלכות שירות במסעדות (כן, כן..). "הן מוכנות להצטופף 10 בנות בדירה שכורה קטנה אחת, להתקיים מסנדוויץ' מסכן ביום - אבל כשהן יוצאות מהבית, הן תמיד ייראו מיליון דולר. זו ההזדמנות היחידה שלהן לשנות את מצבן, לקפוץ מדרגה".

אם זה נשמע מעט אכזרי, דעו שככה זה. קייב אולי יפה ושונה ולפעמים גם מרתקת, אבל גם מרוחקת 100 ק"מ בלבד מהדליפה הגרעינית הבלתי נתפסת בכור בצ'רנוביל; וחובקת בתוכה, בחיבוק עצבני של שכחה והכחשה, את גיא ההריגה בבבי-יאר, בו הוצאו להורג ב-1941 יותר מ-100 אלף מתוך 200 אלף יהודי העיר, בעזרתם "האדיבה" של המקומיים.

אווירה ברחובות: הדר לצד עוני

הפערים הכלכליים, בהכרח, יוצרים אכזריות. בעיר שבה הטמפרטורה מידרדרת בחורף עד 20 מעלות מתחת לאפס, עלול התייר המזדמן, נאמר אני, להיקלע לפתחה של כנסייה מרהיבה, לשמוע קול מתוק, להתבונן למטה ולראות ילד בן 6 מקבץ נדבה במינוס שמונה מעלות.

בעוד ארנקו נשלף, עלול התייר לשמוע צעקות מימינו, ללכסן מבט ולסגור זום על שוטר אוקראיני המגרש באיומי אלה קבצן נכה על כיסא גלגלים, והשלג מלבין את פניהם. הילד חוטף את השטר המושט לעברו ובורח, מצמוץ עין והוא נעלם. גם זו אוקראינה.

היסטוריה ויהדות: יחסים מורכבים

היחסים בין העמים היהודי והאוקראיני תמיד היו, איך לומר זאת בעדינות של מוכרת בשר חזיר בשוק המקומי, מורכבים: לנו היה דם - והם שפכו אותו.

אמנם, ההיסטוריה של קייב עטורה סופרים יהודים נפלאים; וכן, נעים להיתקל ברחוב בפסלים של שלום עליכם או בגולדה מאיר. אבל היעדר השילוט בדרך לנקיקים המושלגים הכה עגומים בבבי-יאר מלמד כי האוקראינים, בניגוד גמור לגרמנים, עוד לא למדו להפנים, או לבקש סליחה.

קייב היא גם נקודה אסטרטגית בקרב הבלימה הקטלני בהיסטוריה, בו עצרו הרוסים את התקדמותו של היטלר ושינו למעשה את תנועת הגלגל ההיסטורית במלחמת העולם השנייה.

ביום שלג קפוא, מוזיאון המלחמה בקייב מספר סיפורים אדירים של אומץ פרטיזני, אך גם של מלחמה שבה חיי האדם הבודד היו חשובים לשני הצדדים כמו בבושקות של קליפות שום. בעצם, פחות מזה.

אוקראינה, כמובן, הייתה, הינה ותהיה אטרקציה בגזרת קברי הצדיקים בראשות הבעל שם טוב ורבי נחמן מברסלב. אבל מכיוון שעבודת אלילים זו מדברת אליי עוד פחות ממבטי הדולר-אירו שבעיניהן של רוב יפהפיות קייב, אסתפק בדיווח קצרצר זה ואסתום.

מחירים, קניונים, שווקים: יש שפע, יש מחיר

קייב, על אף מיקומה במזרח אירופה ולמרות היותה בירה של מדינה העצמאית רק כ-20 שנה - ובכן, קייב אינה עיר זולה.

אם אתם מחפשים דילים, קניות ומציאות - דפדפו הלאה. כאן תמצאו סחורה שתמצאו בבירות המערביות של אירופה, אבל גם המחירים, למרבה הצער, דומים.

השווקים בקייב, לעומת זאת, תוססים ברוכלים ורוכלות בגילאי העמידה, הדומים במבנה גופם לבבושקות הלאומיות. שום רמז, דק שבדקים, לצעירות ההן מהמועדונים והברים. ככה זה. אבל מי שמחפש שפע אינסופי של בשר חיות מכל הסוגים ובכל מצבי הצבירה, ימצא בשווקים אלה כל מה שיבקש, ויותר.

הקניונים בקייב הם סיפור אחר. החנויות פתוחות, המדפים והקולבים עמוסים סחורה, המוכרים עומדים במצב הכן - ולקוחות אין.

כפי שהגדיר זאת כפרי אוקראיני, שאירח אותנו יפה במלכודת התיירים המטופחת שלו: "פעם לאנשים באוקראינה היה המון כסף בכיס, אבל לא היה מה לקנות בו. היום יש הכול בחנויות, אבל כמעט לאף אחד אין כסף לקנות כלום".

הדגש הוא על המלה "כמעט". כיאה לרסיס ענקי של הקומוניזם, אוקראינה היא מדינה של פערים כלכליים גדולים, גדולים מאוד. בעוד הכפריים חולמים על נתח שומן חזיר, בדאון-טאון קייב לא פשוט בכלל להשיג דירה, ו-3 חדרים במגדל דירות ענקי ומכוער במיוחד פירושם מיליון שקל. לפחות.

* הכותב היה אורח אשת טורס בקייב.

 חופשה בקייב