כבר תשע שנים שנתן רביץ נמצא בתהליך של התחזקות. זה התחיל בלידת בנו הראשון, ליאון, כשעוד היה שחקן חתיך ונחשק המכונה בפי כול נתי. הלידה הזאת עוררה בו שאלות קיומיות עמוקות, שהוציאו אותו, לדבריו, למסע רוחני מרתק, שקירב אותו ליהדות וגרם לו לחזור לשמו המקורי התנ"כי, לחבוש מגבעת אפורה, אופנתית, תחליף לכיפה, ולתבל כל משפט שני ב"ברוך השם", ב"בעזרת השם" ובסיפורים ובמובאות מכתבי הקודש.
רביץ, כמו רבים לפניו, נמצא בשלב המתלהב של ההתחזקות, שמאופיין ברצון לחלוק עם העולם את הגילויים המרגשים שהוא חווה ולתת הצדקה מנומקת לכל צעד שנראה לא פופולרי בעיני החילונים שפוערים מולו זוג עיניים המומות. כשאני שואלת אותו אם ההתקרבות ליהדות פוגעת בהכנסה הוא נותן לי נאום מהודק על רוחניות, על אמנות ועל כסף.
"במובן מסוים", הוא מחייך חיוך של אדם ששלם עם עצמו, ועם הזיפים ועם הכובע הוא נראה חילוני כמו שאר יושבי בית הקפה הלא כשר, "הקריירה שלי כשחקן היא משהו שנוגע בגשמיות ובארציות, ופתאום קורה לי מהלך רוחני שיכול בהחלט להתנגש עם העניינים הארציים. בינתיים זה לא קורה. אני שורד. מאז שליאון נולד הבנתי שדבר כזה, לידה, לא יכול להיווצר בלי כוח שיחיה את היצור הקטן הזה, והחקירה הביאה אותי ליהדות. הבנתי שלא באתי לעולם רק כדי לאכול, לשתות, לישון ולהוליד ילדים".
- לא באת לעולם כדי להיות אמן? יש אנשים שהאמנות היא הדת שלהם.
"זה מה שהיה אצלי עד שגיליתי שיש יצירה יותר גדולה מהיצירה שלי - אמנות הבריאה. ובריאה יותר גבוהה מיצירה".
- האמנות אינה שליחות?
"כשבני ישראל קיבלו את התורה השמיים והארץ התחברו. התורה ירדה ממקום נצחי, רוחני, ונהיה חיבור ארצי. אני כל-כך אוהב את המקצוע שלי, שאין לו תחליף בעיניי. זה רומן שמזין את הנפש, והיהדות מזינה את הנשמה".
- הבחירות שלך בקריירה השתנו בעקבות ההתחזקות?
"ברוך השם, אני צריך לפרנס שני ילדים ולשלם מזונות גבוהים, שאני שלם איתם, ואני רוצה שלילדים שלי יהיה הכול".
- אז אתה מתפשר.
"אם יש תפקיד שאצטרך לעשות אותו כרגע ויכול להתנגש עם האמונה שלי, אצטרך להפעיל מערכת שיקולים ולהחליט אם אני עושה אותו או לא".
- זה לא פשוט.
"זה כיף, ממלא, זה חי. אני לא בלופ של לרדוף אחרי עוד תפקיד, אחרי עוד אישה יפה".
- האמנות לא מילאה אותך מספיק?
"יש מקומות שלא. עד לפני תשע שנים הייתי כל-כולי באמנות. אילו הייתי עובד פחות הייתי מרגיש פחות חשוב. היום זה לא משנה אם אני בעלייה או בירידה, אני תמיד אהיה עבד של האמנות".
- הסבר.
"זה לעבוד בשירות האמנות; לעשות דברים מאתגרים, מעניינים, דוחפים אותי קדימה מבחינת יכולת הביטוי".
- כמו התפקיד שלך בסדרה "אדמה".
"וכמו 'לרקוד ולעוף' בהבימה. או כשאני מקליט שירים, זה פאקינג כמו לידה".
- אתה עדיין מופיע עם אחיך, דורון, בערב הבידור שלכם?
"לא. רוב העבודה היא בימי שישי בערב, ואין היום שום כוח בעולם שיוציא אותי מהבית בשבת".
- אז אתה מפסיד הרבה כסף.
"המון. אבל הכסף לא חשוב כמו פעם. אני רוצה להתפרנס טוב, אבל אין שאיפה לחשבון בנק שמתפוצץ ממספרים, והייתה תקופה כזאת. זאת לא בעיה לעשות כסף".
- גם במקום שבו אתה נמצא היום?
"עובדה שאני מתפרנס, ברוך השם. דווקא היום אני מרגיש מלא ושלם יותר מבחינה כלכלית".
- הצלחת לחסוך?
"כן. ברוך השם. מאז שאני גרוש ומשלם מזונות קשה לחסוך, אבל זה לא העיקר. כל רגע שבו אתה חי הוא נס. התחלתי להתבונן על החיים שלי כמו במאי, מבחוץ. התמונה מתרחבת, ופתאום הדמות שלי היא לא הדבר הכי חשוב בעולם. בכל פעם שזה קורה, זה מנצח מחדש".
- מה לגבי בימוי וכתיבה? העמידה מאחורי הקלעים יכולה לפתור לך הרבה קונפליקטים.
"יש דיבורים על שני פרויקטים; אני לא יכול להרחיב כרגע. אני כותב תסריט עם חבר. עד היום המשחק היה בשבילי טוטאלי. בזמן האחרון נפתח לי התיאבון לבימוי ולהפקה".
- זה יקל עליך את החיים.
"אבל אני אוהב את הפרונט. אני מהרומנטיקנים. בכל פעם שאני בא לסט ואני שומע את האקשן, או בתיאטרון, כשאלף איש מכבים טלפון ולוקחים בייביסיטר כדי לראות אותי, זה כמו לדעת שהאהבה שלך מחכה לך על הספסל בגן".
- אתה מופיע בשלוש הצגות במקביל. איך עושים את זה?
"זאת עוד הוכחה לכך שכל העולם מתנהל בהשגחה פרטית. זה כמו שנולד רעיון לגבי דמות, או כשכותבים שיר. אף אחד לא יודע איך זה קורה, אבל זה קורה. כשאני משחק בכמה דברים במקביל, הדמויות לא מתערבבות, הטקסטים לא מתערבבים".
- והרעב עדיין גדול?
"זה רעב לעשייה. חוץ מזה, מדובר בהצגות שרצות הרבה זמן, ומקביל אני נכנס להצגות חדשות. הייתה תקופה שהיו ארבע הצגות. אני עובד קשה, ונהנה ממה שהקדוש ברוך הוא מזמן לי. איך שלא הופכים את זה, כל אחד מקבל את מה שהוא צריך, מה שטוב לו".
- מה עם העניים או החולים? זה מה שמגיע להם, זה טוב להם?
"יש לזה קשר לתפיסה של 'הזוהר', לזה שקיים גלגול נשמות. לכל אחד יש התיקון שלו, כדי שיוכל להשלים משהו שהתחיל בעבר. אם מישהו עובר עוני, הוא כנראה צריך לעבור אותו. כשאתה מנקה כלי יוצא לכלוך. צריך למרק אותו, לעשות עבודה לא נעימה".
- איזה מירוק אתה עברת?
"היו תקופות שהעבודה הייתה חלשה, תפקידים שחשקתי בהם ולא קיבלתי. אנחנו כל הזמן נמצאים במבחן ובניסיון. לפעמים בא לי לאכול שרימפס, או לעבוד בשבת. אבל אני בשליטה".
- מה קורה כשמעמידים אותך במבחן ואתה צריך לנשק בחורה על הבמה?
"זה קורה גם עכשיו. אני לא מרגיש טוב, אבל אני בתפקיד. מה עושה גינקולוג, שהוא גם יהודי טוב וכשר? זאת עבודה. המקצוע שלי עוסק באשליות ובתחפושות".
- התוכנית "עונג שבת", שמשודרת בערוץ ההידברות, היא ההשקה הראשונה בין האמונה לאמנות שלך.
"זו מדיה שאני מכיר, אורחים מעניינים, ונושא בעל משמעות גדולה בשבילנו. זה לא סתם סוף השבוע".
- זאת פריצת דרך לקהל חדש.
"גם".
- הקהל הדתי מעניין אותך?
"לא בתור אג'נדה, אבל אם זה אמור לקרות - זה יקרה".
- לשולי רנד, לאריאל זילבר ולנועה ירון זה קרה.
"שולי רנד הרחיב מאוד את הקהל שלו. הוא מופיע בקיסריה. אני לא יודע מה בנוגע לאחרים, אבל כשאתה מתקרב ליהדות ולאמת שלה זה פחות רלבנטי. אני פה כדי להופיע. מי שייקח אותה - טוב, ומי שלא - לא".
- רנד מופיע לקהל מעורב. זה אסור לפי הדת.
"אנשים חושבים שאני לא מדבר בטלפון בשבת כי זה אסור ולא בגלל שאני רוצה. כשאני לוחץ על כפתור הכיבוי ביום שישי, יש לי חיוך מאושר".
- התקליט החדש והראשון שלך, "השם נתן", עוסק בתכנים יהודיים?
"מהלכי נפש, החיבור שבין החיים האלה לאלה. מה שאני עובר היום. אני לא כותב על 'עזבת אותי והלב שלי פצוע'".
- אתה מממן אותו?
"לא. יש לי משקיע".
- ולאיזה קהל אתה מייעד אותו? למגזר?
"לכל מי שישמע ויאהב. כשנגיע לשיווק וליחסי ציבור אני מניח שזה יגיע. תראי, נורא התבאסתי שלא הגעתי לתקליט עם שני ההרכבים הקודמים שהיו לי, אבל נראה שהם לא היו נכונים לי. אם ככה זה יצא, נראה שאני עוד לא מוכן".
- יש בחירות בקריירה שאתה מתחרט עליהן בדיעבד?
"שום דבר".
- טלנובלות? השתתפת בשלוש.
"אילו הייתי מסכים, הייתי משתתף בשש".
- למה לא?
"שיקולים שלי".
- שיקולים לא כלכליים ודאי.
"כן. אז מה. יש דברים שאני מסתכל עליהם בגיחוך, אבל אני לא יכול ולא רוצה לשנות אותם. זה פאזל כזה, שאם אתה מזיז חלק, הכול יכול להתמוטט. העבודה של הקדוש ברוך הוא היא בלתי נתפסת".
כתבות
ני"ע
