ביג מאמא: "גלובס" מלווה את רותי ברודו ביום שגרתי של עשייה

07:00: קופי-בר

רותי ברודו כבר בסיגריה המי יודע כמה לאותו בוקר ובסבב הקפה השני. הקופי-בר - ילדה הבכור והמועדף של ברודו, טרם הקיץ מתנומתו. אבל היא כבר שם, בדיוק כפי שהייתה ב-16 השנים האחרונות; נטועה במקום שאותו בנתה יחד במו ידיה החשופות יחד עם שותפה הנצחי מתי ברודו. אם יש כאלה החותרים לאושר, ברודו חותרת לשלמות, ללא הפסקה.

מי שיבחר ללמוד ממנה, ילמד פרק על מקצוענות חסרת פשרות. לדידה של ברודו, אלוהים מצוי בפרטים הקטנים, והוא ככל הנראה אישה!

נשים כידוע אוהבות פרחים. והפרחים של הקופי-בר הפכו לאחד מסמלי ההיכר של המוסד. הפיקוח על סידורי הפרחים המרהיב הוא הסיבה ליקיצתה המקודמת של ברודו. בכל יום שלישי מוחלפים ששת אגרטלי הענק בפרחים ובענפים רעננים וטריים, המפיחים חיים, צבע ותשוקה במקום. הפרחים הם סמל אחד לתפיסת עולמה האסתטית של ברודו ומה שהופך את הקופי-בר למופת של טעם טוב. מוסד שאינו מושפע מטרנדים ומהלך רוחו הגחמני של הקהל.

16 שנים חגג הקופי-בר בחודש שעבר, ומבחינת ברודו, כמו מדובר היה ביום הראשון. "חשוב לי שהתל-אביבים שישבו כאן בתחילת הדרך יזכרו את הקופי-בר, ולא יוותרו עליו", היא אומרת וצודקת. שכן ברודו לא פותחת מקומות - היא פותחת מוסדות. קלאסיקות שהן כאן כדי להישאר.

08:00: BAKERY

כשברודו פורסת באיזמל מנתחים את שלל מרכיבי העשייה, מגלים שכדי להתמיד בהצלחה שנים כה רבות אין צורך בהמצאות נשגבות, רק בשפע של טעם טוב ושילוב נחרץ בין הלב, הראש והיד. הבייקרי, כמו עסקים נוספים של מתי ורותי, נולד כאילו במקרה.

"החלל הקטן שימש להכנת עוגות וקינוחים למסעדה, והמחזה היה כל-כך יפה שהחלטנו לפתוח חלון ראווה למקום, ואם כבר עושים" היא אומרת, "אז שיהיה קום איל פו". מה שהתחיל בתור עוגות גבינה ושוקולד, שהכינה ברודו במו ידיה בשלוש שנות היווסדו של הקופי-בר, השתכלל לכדי מקום צפוף ומבוקש להחריד של קרואסונים, בריושים, טארטלטים, עוגות ולחמים שאינם מביישים ברמתם כל בולנז'רי פריזאי.

"מה הבעיה", מצחקקת ברודו, "בסך הכול משתמשים בפרודוקטים הכי טובים - ביצים, שמנת, שוקולד", ורגע אחר-כך היא מרצינה: "עסק מצליח חייב להיות החיים שלך, ידעתי שנצליח רק אם נהיה עבדים, ועד שלא נסכן את האגורה האחרונה, ונזיע זיעה קשה, זה לא יילך".

09:30: ישיבת מטה הנהלה

תיאוריות ניהול נוקבות בשני סוגי מנהלים: האחד הוא המנהל שלא משנה באיזו שעה יעירו אותו, הוא תמיד יידע לומר מה השעה, ואילו השני שייך לזן המנהלים שמעדיפים לבנות את השעון, כדי שבלכתו לישון, כולם ידעו מה השעה.

שלוש שעות בחברת המטה של קבוצת R2M, קבוצת המסעדות שבבעלות מתי ורותי ברודו, מוכיחה ללא ספק שרותי ברודו שייכת לסוג השני. ברודו בונה שעונים! 500 עובדים מונה הקבוצה, כשהגרעין הקשה של המנהלים מלווה אותם למן היום הראשון בו נגס הלקוח הראשון בהמבורגר ביין. מדובר במלצרים, בברמנים ובאנשי מטבח שצמחו עם הארגון ועם חלוף השנים הפכו למנהלים, לראשי צוותים ולשפים מצליחים.

ברודו גידלה וטיפחה במו ידיה צוות מוכשר לעילא, חדור מוטיבציה כשל לוחמי וייטקונג ונאמן כמו להקה של לביאות. הישיבה, שכללה 25 מנהלים, התנהלה בדייקנות של בנק שוויצרי מהולה באמוציות של אגן הים התיכון, כללה הצגה מפורטת של דוחות כספיים של רשת גדולה, ניתוח כירורגי של רכיבי חריגה בסעיפי ההוצאות, כולל יציאה מהכלים של המלכה האם לנוכח ההוצאה המוגזמת של מפיות נייר.

עוד דנו שם בלהט בסוגיות בוערות, כמו ההמבורגרים לאן, דמותו של הברמן האולטימטיבי ובסוגיה בוערת של המבערים במטבח. לאחר מכן נערך סבב מפורט של מנהלי המקומות כולל ניתוח מדוקדק של הצלחות, פאשלות שנלקחות בכאב תהומי, ובצפי משימות לשבוע הקרוב.

13:00: המעדנייה החדשה

"המקום החדש הוא מבחינתי נועד לתל-אביביים המתבגרים. אני רואה את זה קורה בקרב הצוות שלי, שהתבגר והפך להיות הורים שעובדים קשה ומחפשים מקום איכותי לקנות בו פטה כבד ולהשלים עם מנה עיקרית מבושלת בבית או הפוך: לרכוש לחם משובח עם חריצי גבינה איכותית, יין ופרחים ולארח בבית בשקט".

ברודו פורסת את הפילוסופיה של המקום החדש בלב רחוב יהודה הלוי. על פיסת הנדל"ן הנחשק שם עין כבר מזמן מתי ברודו, כשהרעיון המקורי היה להעתיק למקום את הקופי-בר. ענייניים ביורוקרטים מנעו את המהלך, ומעז יצא מתוק: דליקטסן, שם זמני - מעדנייה עם בית קפה מושקע בסגנון Zabars הניו-יורקית, האהובה כל-כך על רותי, תיפתח בחודשים הקרובים ולא מן הנמנע שעוד מיזם של הזוג יטביע את חותמו על ההוויה הקולינארית התל-אביבית.

14:30: מלון מונטיפיורי

שעת צהריים עמוסה במיוחד במלון מונטיפיורי. סצנה יפה של אנשי עסקים, תיירים מחו"ל וקצת סלבריטאים שלרותי ברודו אין שמץ של מושג מיהם. ברודו היא ההיפוך המושלם מדמות המארחת הקלאסית. תחת הסתופפות חנפנית ללקוחות, היא מעדיפה להסתער על תצוגת כלי הכסף שבמרכז המסעדה, שלדידה אינה מוצבת כראוי. ג

ם מונטיפיורי, כמו המקומות האחרים של ברודו, הוא לא פחות מ-200% רותי, ללא ליווי של מעצב נוצץ או של שף קפריזי מיוחצן לעייפה. ומן הצד שני והמדהים לא פחות, ברודו היא לא הסיפור שם. המקומות שיצרה בכוח אישיותה, כישרונה וחריצותה כבר גדולים יותר ממנה. ברודו לא באמת מתחרה במישהו, אלא רק בעצמה ואולי בשעונים אותם היא בונה לתפארת מדינת תל-אביב.