מי מפחד מ"ישראל היום"?

שלדון אדלסון מפחיד את הפוליטיקה הישראלית הרבה יותר ממה שהוא מפחיד את יריביו בתקשורת הישראלית. בעבור העיתונים המודפסים, המלחמה בחינמון אינה מלחמת קיום, כפי שהיא בשביל המפלגות הפוליטיות שאינן הליכוד.

העיתונים, ובראשם "ידיעות אחרונות", יודעים ככל שעובר הזמן כי "ישראל היום" לא מהווה איום גדול כפי שנראה היה בהתחלה. נכון, עדיף היה לכל השחקנים הקיימים בשוק שהוא מעולם לא היה נולד, כי הוא אכן ניער את השוק.

אך בעוד החוזק העיקרי של "ישראל היום" הוא בזירה המודפסת, ובכלל זה בכמות ההדפסה ובהפצה על היקפיה - החזית האמיתית של העיתונות כבר עוברת לזירות אחרות.

בזירה המשתנה של שוק העיתונות שעוברת אל עולמות הניו-מדיה, ידו של עיתון כמו "ידיעות אחרונות", המחזיק את ynet ומותגי תוכן בלתי מנוצחים, היא על העליונה. הוכחה לכך, היא באפליקציית האייפד הרפה ש"ישראל היום" השיק באחרונה.

ביבי מושפע או משפיע?

חברי הכנסת שהציעו את החוק לפיו יש לחייב את "ישראל היום" לגבות סכום סמלי בעבור חלוקתו, מבינים את השפעתו האידיאולוגית. והכוונה בהשפעה אידיאולוגית היא בזו שיש לעיתון על ראש הממשלה יותר משיש לעיתון על הציבור.

"ישראל היום" הפך לכה מזוהה עם בנימין נתניהו, עד שהוא הפך לכלי בעבור מתנגדיו, המבקשים להתנגח בו, יותר משהוא כלי בעבורו לביסוס שלטונו.

אותם חברי כנסת עושים שימוש במונחים כמו "סכנה לדמוקרטיה" או "חופש העיתונות", אבל אם יש סכנה אמיתית שכזו, גדולה יותר מזו שמהווה "ישראל היום" (אם אכן יש בו סכנה), היא בזה שחוק כלשהו אשר מתייחס לעיתונות יעבור בבית המחוקקים.

אחרי שהם תוחבים ידיהם בגסות אל תוך שוק השידורים הישראלי, הדבר האחרון שחסר לנו הוא גם טרנד של חוקים להגבלת המודלים העסקיים של העיתונות.

בשורה התחתונה, הפצה חינמית עשויה להיות אופציה ריאלית בעבור כל שחקן אחר בשוק, ומחר, כאמור, דיונים על הפצת עיתונים יהיו כבר ארכאיים ובלתי רלוונטיים.

מי שבר את "מעריב"?

באשר ל"מעריב", שהיה השבוע בכותרות. נוטים לקשור את פריחת "ישראל היום" למצבו העגום של העיתון. העניין הוא שלא "ישראל היום" היה זה ששבר את "מעריב". מי שעשה זאת היה "מעריב" עצמו.

שנים של כשלים ניהוליים הביאו את העיתון למקומו הנוכחי, בין אם כאלה הקשורים ביכולת להתמודד עם הכוחות התחרותיים בשוק, ובין אם מדובר ביכולת לקרוא את המפה התקשורתית ואת הכיוונים אליה היא הולכת. וכל זה, עוד בימים ששלדון היה אופציה לבעל מניות שם ולא אויב אכזר.