בואו תהמרו נגד מיאמי

האמריקנים מצאו כינוי נהדר לכדורסל של מיאמי היט העונה: בולי-בול (מהמילה Bully, בריון). למה בולי-בול: כי מיאמי, אומר ביל ריטר מ"פוקס ספורטס", לוחצת וחוטפת ורצה והולכת באוויר ומטביעה בפנים של הנמושות ב-NBA, "אבל עמוק בפנים היא מאמינה שהיא חלשה. וכשמישהי בגודל שלה מתעמתת איתה, היא מתנהגת ככה".

מיאמי אכן בדרך כלל מתקפלת מול קבוצות בגודל שלה. ההפסד הביתי לניקס השבוע, שאליו הצטרף הפסד לאורלנדו יומיים אחר כך, הוריד אותה למאזן שלילי (16-14) מול קבוצות עם מאזן חיובי העונה. המאזנים של מיאמי מול הקבוצות הבאמת טובות עוד יותר מרשיעים: היא 0 מ-3 מול בוסטון העונה. 0 מ-2 מול שיקגו. 0 מ-2 מול דאלאס. רק 2-2 עם הניקס, שאת שלושת המשחקים הראשונים בסדרה שיחקו בלי כרמלו אנתוני וצ'ונסי בילאפס. למעשה הניצחון המרשים היחיד של מיאמי העונה היה בחג המולד בלוס אנג'לס מול הלייקרס, שהיו בצלילה באותה תקופה.

האקדח המעשן של המבקרים שבונים תיק נגד מיאמי הוא הנתון הבא: המאזן של הקבוצה העונה במשחקים שהוכרעו בהפרש של 5 נקודות ומטה הוא 12-5. כלומר, היא לא יודעת לנצח בדקות החשובות. רוב האנליסטים בארה"ב מסבירים את הכשל הזה כך: לברון ג'יימס ודוויין ווייד לא משלימים זה את זה בהתקפה העומדת (כריס בוש כבר מזמן לא נספר במשוואה הזאת) ובדקות החשובות, מה שבוודאי יהיה נכון בפלייאוף, מיאמי לא יכולה לרוץ.

כדי לשדרג את ההתקפה העומדת מיאמי החתימה השבוע את מייק ביבי, פוינט גארד וטרן שלברון ג'יימס ניסה להביא לקליבלנד כבר לפני שנתיים. אבל גם בלי לקחת בחשבון את ביבי, אפשר וצריך להסתכל על מצבה של מיאמי אחרת. קודם כל, מיאמי היא קבוצת הגנה מעולה (סופגת רק 94.4 נק' למשחק, מקום שישי בליגה) ובפלייאוף, השמועה אומרת, מנצחים משחקים בהגנה. דבר שני: כמות הכישרון שיש למיאמי בהתקפה, לא מתואמת ככל שתהיה, תמיד מביאה אותה לדקות האחרונות עם סיכוי לנצח את המשחק.

לכישרון של מיאמי יש סימוכין גם ברגעי הקלאץ'. ווייד נתן הופעה ג'ורדנית במאני טיים של סדרת הגמר מול דאלאס ב-2006. ג'יימס לקח את קליבלנד ב-2007 לסדרת הגמר כשהוא היחיד שנוגע בכדור ברבע הרביעי בכמעט כל משחק בפלייאוף. גם העונה הנתונים של ווייד וג'יימס במדד הקלאץ' (שמכמת את התפוקה של שחקן ברבע הרביעי או בהארכה, כשעל השעון נותרו פחות מ-5 דקות וההפרש בין הקבוצות הוא 5 נקודות ומטה) יותר מטובים. ווייד קולע 41.4 נקודות למשחק ב-48 דקות של קלאץ'. ג'יימס קולע 44.7 נקודות ב-48 דקות של קלאץ'.

לכן, גם אם עד עכשיו הזריקות בשניות האחרונות לא נכנסו, להמר נגד מיאמי בפלייאוף זה אקט לא מאוד חכם.

***

להמר על ניצחון של נבחרת הדייויס של ישראל מול פולין בסוף השבוע, לעומת זאת, זה מעשה הרבה יותר חכם. פולין מעולם לא היתה בבית העליון בגביע דייויס. היא חסרה את שני השחקנים הבכירים שלה, שגם הם לא שחקנים מעולים (113 ו-128 בעולם). המחבט הראשון של פולין, ירז'י יאנוביץ, ילד בן 20 בגובה 2.02 מטר שמדורג 150 בעולם, אמנם משתייך לז'אנר שמאוד מקשה על דודי סלע - טניסאים גבוהים עם סרב דומיננטי - אבל השילוב של הניסיון והביתיות צריך להכריע את המפגש ולהעלות את ישראל למפגש פלייאוף בספטמבר על הכרטיס לבית העליון של 2012.

כך שלכאורה מצבה של ישראל לא רע: היא רחוקה ניצחון אחד על יריבה חלשה והגרלה טובה (נניח הודו או בלגיה בבית, שתי נבחרות שכנראה יידרשו למפגש הישרדות) מחזרה לבית העליון. אבל גם אם זה יקרה, הגל שנבחרת הדייויס גולשת עליו, גל שבשיאו הביא אותה לחצי הגמר לפני שנתיים, עומד להשתבר על סלעים לא נעימים.

ההצלחה הפנטסטית של ישראל בגביע דייויס בשנים האחרונות היתה תוצאה של כמה גורמים: הגרלות שסידרו לישראל יותר מפגשים ביתיים ממפגשי חוץ; מזל - אם רובין סודרלינג לא פצוע ישראל לא עוברת את שבדיה בחוץ בסיבוב הראשון ב-2009 והניצחון ההיסטורי על רוסיה בבית לא קורה; ובעיקר השילוב בין שחקן יחידים במומנטום (סלע) לזוג שמצליח יחד גם בסבב ה-ATP (אנדי רם ויוני ארליך), בניגוד ל-95 אחוז מהזוגות בגביע דייויס שמוקמים אד הוק.

השילוב הזה מתפורר מכל הכיוונים. רם וארליך, אחרי הפרידה והקאמבק, כבר מזמן בצד השני של הגבעה. השנה הם הודחו בסיבוב הראשון בארבעה מששת הטורנירים שהם שיחקו. בשני הטורנירים האחרים הם הודחו בסיבוב השני. סלע, שלפני שנתיים הגיע למקום ה-29 בעולם, "לא מצליח לחבר שני ניצחונות" ונאבק כדי להישאר במאייה הראשונה (כרגע מדורג 86). סלע כבר בן 26, לא צעיר במונחים של טניס. רם (31) וארליך (34) עומדים להיות זקנים גם במונחים של זוגות. ואחריהם - המבול.