שטייניץ טיפס על עץ גבוה

1. לשר האוצר, יובל שטייניץ, נוח מאוד שמאשימים עכשיו את ראש הממשלה בכניעה לעופר עיני, שקיבל את כל מה שרצה בעניין שכר המינימום, ואפילו יותר. שטייניץ התעקש, שטייניץ נלחם, אבל נתניהו התבטל בפני יו"ר ההסתדרות - זו התיזה שמכרו לכמה פרשנים, שיושבים דרך קבע במסדרונות אגף התקציבים.

אבל האמת היא אחרת, כמובן: סעיף מספר 8 בהסכם השכר במגזר הציבורי קובע במפורש כי אם יעלה שכר המינימום במשק, תוספת השכר שבגין ההסכם תינתן מעבר להעלאת שכר המינימום, במקום להיבלע בשכר היסוד הנמוך.

ההסכם הזה, תאמינו או לא, נחתם שבועיים אחרי ההסכם להעלאת שכר המינימום. שטייניץ חתם עליו, לא ביבי. במילים אחרות, כששר האוצר חתם על הסכם השכר במגזר הציבורי, הוא ידע ששכר המינימום במשק אמור לעלות, גם בעבור אלה שמרוויחים מעל המינימום בגלל תוספות שונות. הוא יכול היה לדרוש שינוי במבנה השכר המעוות במגזר הציבורי כתנאי לחתימת ההסכם, אבל הוא לא עשה את זה. למעשה, הוא בירך על כך שלא פרצה שביתה, ודיבר על "הסכם טוב לשני הצדדים".

שטייניץ טיפס על עץ גבוה, כי האגו לא נתן לו מנוח. חתימת ההסכם להעלאת שכר המינימום נעשתה בלעדיו, למרות שהצמד עופר עיני ושרגא ברוש דרשו כל השנים "שולחן עגול". אפשר להבין את תחושת העלבון, אבל קשה להבין את הרצון בנקמה. קשה להבין איך שר אוצר אינטליגנטי לא מונע מהפקידים שלו לשגר למערכות העיתונים תלושי שכר, בניסיון פתטי להביך את יו"ר ההסתדרות.

בכיר לשעבר באוצר מתאר את ההתנהלות של שטייניץ כטרגית: הוא יכול היה לברך על העלאת שכר המינימום, ולהוביל לאחר מכן מהלך ראוי ביותר לשינוי מבנה ההעסקה במגזר הציבורי, כזה שישים קץ אחת ולתמיד לעובדה שעשרות אלפי עובדים מקבלים השלמת הכנסה, גם אם זו השלמה פיקטיבית בתוך שכר כולל סביר. במקום זה הוא השפיל את עצמו, ולא בפעם הראשונה.

ומה באשר לנתניהו? מלכתחילה הוא לא צריך היה לטפס על העץ שעליו טיפס שר האוצר שלו, אבל אז מקהלת הפרשנים שוב הייתה קוטלת את ראש הממשלה שלא נותן גיבוי לשטייניץ.

2. זוכרים את אותו סעיף מספר 8 שמונע מתוספות השכר להיבלע בתוך העלאת שכר המינימום? לפי גרסתו של אחד מפרשני האוצר, בואו נקרא לילד בשמו, "השעה הייתה 4:00 בבוקר וברגע האחרון עיני הפתיע ואמר לממונה על השכר אילן לוין: 'רוצה שנסגור? תחריג לי את התוספת משכר המינימום'". לוין, לפי אותה גרסה, "התבונן כלא מאמין". לא הייתה לו ברירה, כך מסופר, והוא נאלץ להסכים.

אלא מה? גם בהסכם של 2007 עיני קיבל את אותו סעיף ממש. לא 4:00 בבוקר ולא בטיח. הממונה על השכר היה אלי כהן, איש חזק ודעתן בפני עצמו, ושר האוצר היה רוני בר-און. לא בדיוק פילוסוף שנכנע לתכתיבים של מישהו. אבל במשרד האוצר רוצים שתחשבו ששטייניץ ולוין הם קורבנות מסכנים. עיני היכה בהם, ביבי השפיל אותם. נו באמת.