"היי, זאת שלי", כך נפתח השבוע, בהודעה כמו-דרמטית של נושאת דגל "האינטרנציונל הסוציאליסטי" שלי יחימוביץ', "אני מרגישה את כל כובד ההיסטוריה של תנועת העבודה שהקימה את המדינה מונחת על כתפיי".
הוא מסתיים בחיוך מנצחים כמו-צנוע של המטפח-המנהיג, המכונה על-ידי ש"י "המנהיג הכלכלי החשוב ביותר במדינה, קרן האור שבאפלה", עופר עיני. רצינו העלאה של שכר המינימום - קיבלנו העלאה של שכר מינימום, ושביבי ויובל יקפצו לנו.
מפלגת העבודה - לא מה שחשבתם. אמרתם גווייה מהלכת? עכשיו תתחילו לשיר: "קום התנערה עם חלכה/ עם עבדים ומזי רעב/ אש הנקמות הלב לחכה/ לקראת אויב היכון לקרב/ עולם ישן עדי היסוד נחרימה/ מגב כפוף נפרוק העול/ את עולמנו אז נקימה/ לא כלום אתמול/ מחר- הכול". מה זה אומר? חכו, המתינו וראו. אוטוטו.
"בשנה הקרובה אסיים לכתוב את ספרי 'ספר בשקל, עוף בשקל, עובד בשקל', שם זמני. הספר ייצא כנראה לקראת פסח ובו אסביר את כל האג'נדה הסוציאל-דמוקרטית שלי", הבטיחה ש"י, עיתונאית, סופרת, חברת כנסת ומועמדת, כשדורגה במקום השישי במוסף נשות השנה של "ליידי גלובס". לא עוד אהבות אסורות, בוגדנות וסערות נפש כבספריה "אשת איש" ו"משחקי זוגות" (הוצאת קשת); הפעם זו כל התורה שבכתב. כך לפחות היא מבטיחה.
עם ננו-מתחרים כאבישי ברוורמן ובוז'י הרצוג, גב ברזל כעיני משמאל וחיים כ"ץ, ליכוד, מימין - ש"י תיקח את מנהיגות העבודה בקלות. גולדה מאיר מתמוגגת בקברה. היא תהיה אופוזיציה אולטימטיבית. ודי לה בזה, לפחות בשנים הקרובות. טיפוס אופוזיציוני. לוחמת צדק. "יוצאת חוצץ", מרדנית. קשוחה. עקשנית. תוקפנית. לוחמת נגד, ומעט מאוד, אם בכלל, בעד. יבשושית ונטולת הומור עצמי. כבדה ומאריכת דיבור עד כדי התשה. ישרה וצנועה עד כדי יהירות וגאוותנות.
היא תגרוף את תנועות הנוער, תסחף צעירים בשנים הספורות שבהן הם מסתכלים מלמעלה על עושר וכסף, כמה דקות לפני שייהפכו להיות פיננסיירים גורפי הון בעצמם. יבואו גם קשישים מלוקקים וכבדים, שכבר עשו לביתם כל כך הרבה, לא חשוב איך, שנותר להם רק למרק את האידיאולוגיה הסוציאליסטית שלהם בפומבי ולבלוע מש"י משפטים כמו: "אני סולדת מאורח חייו של ברק" או "אנחנו מדינה רקובה עם פערים בלתי נתפסים בין עניים לעשירים, עם כמה משפחות הון שעושות כרצונן במערכת הפוליטית". וגם "אין לי חברים בעלי הון, וממילא איני לוקחת מהם כסף. אני מגייסת את המימון לקמפיין מהציבור הרחב וגם תרומות קטנות יתקבלו באהבה". כן, כן. אובמה לייט & וייט. רק אל תגידו את השם ברק.
דגלים וסיסמאות
רק שהטוב עלול להפוך לרע. החוזק לחולשה. מעלות - לאבנים משתקות. רהיטות הדיבור, היכולת הוורבלית הנדירה והמדהימה שלה, המיומנות בעבודת התקשורת ובכותרות הן מעלות גדולות, אבל אי אפשר לבסס עליהן הצלחה לאורך שנים. כבר היה לנו ניסיון רע עם כמה כאלה. שהחריצות והשקדנות לא יהיו לעיסוק בפרטי פרטים על חשבון פתיחות וראיית התמונה הכוללת.
יש גם הקשר הבעייתי עם ח"כ חיים כץ, שמסמן אותה כעוד פוליטיקאית שיודעת היכן מרוחה החמאה. הוא עזר לה להיבחר ועוזר לה להעביר הצעות חוק התואמות את האג'נדה שלה. היא, בתפקידה כיו"ר ועדת האתיקה בכנסת, מכופפת למענו את הוראות "חובת הנאמנות המוטלת על חבר כנסת" ומאפשרת לו להמשיך להיות גם עובד התעשייה האווירית בחופשה ממושכת ללא תשלום, גם יו"ר ועד העובדים בתע"א, גם מנהיג סיעת עוז, השותפה הקואליציונית של עופר עיני בהסתדרות, גם יו"ר ועדת העבודה הרווחה והבריאות בכנסת.
ויש עוד בעיה: ש"י מדברת מהאולימפוס, כאילו כולם מטומטמים ורק היא קיבלה תורה מסיני. למשל, "מעמד הביניים שבוי ברטוריקה שנועדה להרוס אותו עצמו... קשה למעמד הביניים לקרוא את המפה". היא מצטיינת בדגלים וסיסמאות, הרבה פחות בבהירות ומובנות.
לצד ספרי התקציב, מחבבת ש"י את ספרי הפנטזיה וההומור הדק של טרי פראצ'ט הבריטי. הנה משפט אחד ממנו: "אם יש דבר גרוע יותר מלהיות מובנת הרי זה להיות מובנת היטב, בטרם תספיקי להתרעם כהלכה על שאין מבינים אותך" (מתוך "ננסי המכרות").
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
