רשימת מלאי

בדוח ההתאמה של טבע מתוצאות ה-GAAP (Generally Accepted Accounting Principles; תוצאות על פי הכללים החשבונאיים) לתוצאות Non GAAP (תוצאת שלא על-פי כללי החשבונאות המקובלים), יש סעיף בשם Inventory step-up, שמשמעו העלאה/הגדלה של ערך המלאי.

איך ערך המלאי קשור לדוח ההתאמה שאמור לנטרל את אותן הוצאות שהחברה סבורה שנושאות אופי חד-פעמי, ושאינן משליכות על הערכת ביצועיה השוטפים של הפירמה בעבר ובעתיד? ובכן, כמו רוב סעיפי ההתאמה גם סעיף זה מקורו ברכישות שטבע עשתה בעבר.

ככלל, כשחברה רוכשת חברה אחרת היא מייחסת את תמורת הרכישה לנכסים שיש בחברה הנרכשת. בשלב הראשון מייחסים את תמורת הרכישה לנכסים מוחשיים, בשלב הבא לנכסים לא מוחשיים, ולבסוף (את השארית) מייחסים למוניטין. מעריכי השווי עוברים על שורת הנכסים של הנרכשת, ומקצים מתמורת הרכישה את השווי ההוגן לכל נכס.

כך למשל, אם מפעל של חברה נרכשת רשום בספרים בסכום של 1 מיליון דולר, אך בהערכת השווי נקבע שוויו על 3 מיליון דולר, אזי הסכום הרלוונטי למאזן החברה הרוכשת הוא 3 מיליון דולר - שוויו ההוגן של המפעל (בעת הרכישה). כך זה נעשה עם כל אחד מהנכסים המוחשיים (וגם ההתחייבויות), כולל המלאי.

אבל איך בעצם מעריכים את המלאי, שהוא נכס המוצג במאזן על פי מחיר השוק או לפי עלותו, הנמוך מביניהם? בחברות תעשייתיות המלאי מוצג לרוב על פי עלותו (עלות הייצור הכוללת עלויות ישירות ועקיפות), אלא אם המחיר בשוק של המוצר (מחיר הרכישה מהספקים) נמוך יותר, ואז מפחיתים את ערכו למחיר השוק. בחברות מתחומים אחרים, לרבות מסחר, יש מצבים לא מעטים שבהם מחיר השוק של הסחורה נמוך מעלותה, וזה יכול להיות למשל בגלל ירידת מחירים של סחורות בעוד שהמלאי נרכש במחירים גבוהים יותר. ההצגה הזו של המלאי במאזן כנמוך מבין מחירי שוק או עלות, נועדה למנוע ניפוח של המאזן.

ברכישה, המלאי נקנה במחיר מלא

מטעמי זהירות יש להציג את המלאי בערך התחליפי הנמוך. אבל, בעת רכישה של חברה שיש לה במאזן מלאי, יש התנגשות בין הצורך לשמור על המלאי במונחים של עלות לבין החובה לרשמו לפי שוויו הכלכלי, בדיוק כפי שיש לרשום כל נכס מוחשי אחר, לרבות המפעל (מהדוגמה שלעיל).

ובכן, את המלאי שנמצא אצל הנרכשת יש לרשום, על פי חשבונאות הרכישה, לפי שוויו הכלכלי. זה כבר לא עלות או מחיר שוק (מחיר רכישת המלאי מהספקים), אלא מונחים אחרים לגמרי - מונחים של מחירי מכירה ללקוח - וזה כמובן יכול להיות רחוק מאוד ממחיר העלות של המלאי. למעשה, המלאי לפי מחירו ההוגן מבטא (בקירוב) את הרווח מעסקת המכירה, למרות שהוא עדיין לא נמכר.

במילים אחרות, כשחברה רוכשת חברה היא בעצם, מבחינה חשבונאית, קונה את המלאי שלה במחיר מלא, ואדגים: חברה רכשה חברה אחרת (100% ממנה) בתמורה ל-100 מיליון דולר, בעוד שההון העצמי של הנרכשת הוא 80 מיליון דולר; נוצר בעת הרכישה עודף של תמורה על ההון (הנקרא "הפרש מקורי - עודף עלות") של 20 מיליון דולר. חלקו מוסבר בהפרש שבין השווי ההוגן של הנכסים לערך בו הם מוצגים בספרים.

נניח שיש מפעל שרשום ב-1 מיליון דולר ושוויו בשוק 3 מיליון דולר - כלומר עודף עלות של 2 מיליון דולר. ונניח שיש מלאי שעלותו 5 מיליון דולר ושוויו ההוגן 9 מיליון דולר - עודף עלות של 4 מיליון דולר על המלאי. העודפים האלו ביחד (מפעל ומלאי) מסתכמים ב-6 מיליון דולר, והם מסבירים חלק מההפרש המקורי (מעודף העלות הכללי) בסך של 20 מיליון דולר. בשלב הבא (לאחר ההקצאה לכל הנכסים המוחשיים) יש להקצות את העודף שנותר לנכסים לא מוחשיים ולמוניטין, אך בינתיים נישאר בנכסים המוחשיים.

את המלאי שנמצא בספרים של הנרכשת, רושמת הרוכשת בספרים שלה לפי שוויו ההוגן - 9 מיליון דולר, אבל כך היא בעצם נטרלה את הרווחים מהמלאי הזה. מעכשיו ואילך (מהרכישה והלאה) כשהיא תמכור את המלאי הזה היא לא תוכל להכיר ברווח ממנו, כי הוא כבר מתבטא בתוך ערך המלאי (כאילו נרשם במקביל להקצאת עודף העלות על המלאי, לפי שוויו ההוגן). וכאן נכנסת התאמת ה-Non GAAP לפעולה. החברות הרוכשות מנטרלות בדוחות ההתאמה מהדוח החשבונאי לשאינו חשבונאי את הסעיף Inventory step-up, ובכך בעצם מחזירות את הרווח על מלאי שהיה בחברה הרוכשת ונמכר בתקופת הדיווח.

אם, בהמשך לדוגמה, החברה הרוכשת הייתה מוכרת את כל המלאי של הנרכשת בסכום של 9 מיליון דולר, הרי שבדוחות החשבונאיים שלה אין רווח מכיוון שהיא שיערכה את המלאי של הנרכשת מ-5 מיליון ל-9 מיליון דולר, וכאשר היא מכרה אותו כעת ב-9 מיליון דולר - אין רווח ביחס לרשום בספרים. זה נכון חשבונאית, אבל כלכלית יש כאן רווח. המלאי הזה נמכר ברווח של 4 מיליון דולר (9 מיליון פחות 5 מיליון), ובדוחות Non GAAP שמתיימרים להיות דוחות רלוונטיים יותר צריך להחזיר את הרווח הזה.

התנהגות המלאי בטבע

וזה בדיוק מה שעושה טבע בדוחות ההתאמה ל-Non GAAP. בדומה לנטרול של הוצאות בגין הפחתה של נכסים לא מוחשיים והוצאות בגין רכישות ורה ארגון (בהן התמקדתי בשבוע שעבר), כך גם מנטרלים את העלאת ערך המלאי שנמכר. טבע, שרכשה את רציופארם באוגוסט 2010 תמורת 5.1 מיליארד דלר, ייחסה בין השאר חלק מעודף עלות הרכישה גם למלאי. בדוחות הרבעון השלישי והרביעי אשתקד היא בעצם לא הכירה ברווח שנבע ממכירת המלאי שהיה שייך לרציופארם. אבל, כדי לספק באמת מידע נכון יותר למשקיעים היא הוסיפה את הרווח הזה לדוחות הלא-חשבונאיים, ומדובר ב-107 מיליון דולר בסך הכול בשני הרבעונים ובשנת 2010 כולה.

הכותב הוא מרצה לחשבונאות וניתוח דוחות כספיים. בכל מקרה, אין לראות בכתבות אלה משום עצה ו/או המלצה לרכישה או למכירה של ני"ע. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו, אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו