"קיצוצי התקציב בארה"ב יגרמו לאובדן מאות אלפי משרות"

תוצאות הבחירות בנובמבר 2010, שהפכו את בית הנבחרים האמריקני למעוז רפובליקני, מציבות עתה לפני הציבור בארה"ב דילמה בין שתי אופציות נפסדות כיצד להתמודד עם הגירעון הלאומי המתעצם: קיצוץ דרקוני מיידי בתקציב הפדרלי, שיפגע פגיעה קשה בשוק העבודה וממילא יחניק את ההתאוששות הכלכלית, שרק עתה מתחילה לגלות סימני חוסן; או קיצוץ לייט, שיאשש את מגמת הצמיחה במשק אך לא יכרסם הרבה בגירעון הקולוסאלי (1.65 טריליון דולר ב-2011, לפי תחזיות הממשל) וממילא יגביר עוד יותר את הלחץ על דירוג סיכוני האשראי של ארה"ב. האופציה הראשונה יצאה מסדנת הרפובליקנים; את השנייה דוחפים הדמוקרטים והממשל.

אנליסטים עצמאיים, שמשקפים את דעת הממסד הפיננסי, אומרים כי משתי הרעות האלה, האופציה השנייה, ה"קלה", עדיפה למשק, למרות הסיכונים שגלומים בה.

דרושה החלטה על דרך הפעולה

בפברואר אימץ בית הנבחרים, ברוב גורף של חברי הסיעה הרפובליקנית אך ללא אף קול דמוקרטי אחד, הצעת חוק אגרסיבית לקיצוץ התקציב לשנת הכספים הנוכחית ב-61 מיליארד דולר. הצעת החוק מניפה את הגרזן על עשרות תוכניות פדרליות ומקצצת עשרות אחוזים מתקציבי סוכנויות ומשרדים פדרליים. הרוב הדמוקרטי בסנאט כבר הודיע שהצעת החוק של בית הנבחרים חשובה בעיניו כמתה ושהנוסח שיקבל הסנאט יהיה שונה לגמרי מזה של הבית האחר.

שני הבתים חייבים להסכים על נוסח פשרה עד אמצע מארס. העדר יכולת להיפגש באמצע הדרך עד מועד היעד ישתק לחלוטין את הרוב המכריע של פעילויות הזרוע המבצעת, למעט מה שמוגדר כשירותים חיוניים (הפנטגון, למשל). באין מימון, הממשלה פשוט תיסגר.

הרפובליקנים קידמו ב-2010 מצע של קיצוצים ברוטליים בתקציב, בעידודו של זרם מסיבת התה. אז היה להם קל לדבר. עכשיו, כשבית הנבחרים בידיהם, מתברר שסיסמאות לחוד ומציאות לחוד. שמירה על הטוהר האידיאולוגי של מסיבת התה עלולה להשכיב את ההתאוששות על הקרשים. קשה להאמין, אבל חלק מהרפובליקנים מוכנים לשלם את המחיר.

רפובליקנים אחרים מתקוממים נגד ההנחה שקיים בכלל קשר בין קיצוצים ממשלתיים לבין אובדן משרות. להפך, הם אומרים, ככל שתפחת הזרמת הכספים הממשלתית לכלכלה, יחד עם צמצום הרגולציות, כך יגדיל הסקטור הפרטי את השקעותיו ואת הביקושים לעובדים. לגרסתם, מה שקוטל מקומות עבודה הן דווקא התוכניות הפדרליות מרחיקות הלכת, כמו הרפורמות בשירותי הבריאות.

בעיית הרפובליקנים היא, שהנבואות השחורות על עלייה דרמטית באבטלה אם ימומשו הקיצוצים הדרסטיים לא יצאו מפי החשודים הרגילים, למשל אישים דמוקרטים, אלא מפי גורמים מרכזים בקהילייה הפיננסית, שאינם מזוהים עם הדמוקרטים.

עדיין רחוקים מהמטרה

מארק זנדי, הכלכלן הראשי במודיס אנליטיקס, הזהיר בשבוע שעבר, כי חזון הקיצוצים הרפובליקני יגלח 0.5% מהתמ"ג הריאלי ל-2011 ו-0.2% מהתמ"ג הריאלי ב-2012. המשמעות היא מחיקת מאות אלפי מקומות עבודה ממפת התעסוקה בארה"ב - 400 אלף עד סוף 2011 וכ-700 אלף עד סוף 2012, אומר זנדי.

"בעוד שריסון ההוצאות הממשלתיות בטווח הארוך הוא חיוני, צינון הכלכלה מהר מדי רק יזיק", מתריע זנדי. "הכלכלה השתפרה במידה רבה, אבל אנו עדיין רחוקים מהמטרה. זו תושג רק לאחר שהעסקים יחלו לגייס עובדים באופן נמרץ דיו להורדה משמעותית של שיעור האבטלה".

זנדי מדגיש שהסיכונים גדולים במיוחד לנוכח עליית מחירי הנפט. "אם מחיר חבית נפט יגיע לרף של 125 דולר, והמחיר הממוצע של גלון בנזין יגיע ל-4 דולרים, תירשם האטה חדה בצמיחה ושיעור האבטלה יתחיל לעלות שוב", הוא כותב. "אם נגיע לרמה של 150 דולר לחבית, המשק ישקע שוב במיתון".

מחוקקים רפובליקנים מתייחסים בביטול לתחזיות זנדי בטענה שהוא דמוקרט. הם שוכחים להזכיר שזנדי היה יועצו הכלכלי של ג'ון מקיין בבחירות לנשיאות ב-2008 ושהוא מייעץ לשתי המפלגות. והוא אינו היחיד. דו"ח פנימי מסווג של גולדמן זאקס, שהכין אלק פיליפס, החזאי הכלכלי של הבנק, מרחיק לכת עוד יותר מזנדי ומזהיר שהקיצוצים שמציעים הרפובליקנים יגלחו עד 2% מהצמיחה ברבעונים השני והשלישי השנה.

וביל גרוס, מייסד פימקו והמנכ"ל המשותף שלה, קרא בשבוע שעבר לקונגרס לקצץ בגירעון הפדרלי, אך לא במהירות רבה מדי כדי להימנע מחניקת ההתאוששות. "בואו נקצץ בגירעון, אך הבה נעשה זאת בהדרגה", אמר גרוס לרויטרס.

למקהלה הזו מצטרף בן ברננקי עם תחזית קצות פחות שחורה. בעדות בקונגרס בשבוע שעבר הוא אמר כי הקיצוצים שדוחפים הרפובליקנים עלולים להביא לאובדן 200 אלף מקומות עבודה בלבד ולגלח "כמה עשיריות אחוז" מהצמיחה בשנים הקרובות.

דמוקרטים רבים מסרבים להאמין שהרפובליקנים אינם רואים את הכתובת על הקיר. הם מתחילים להאמין בתיאוריית קונספירציה שמתפשטת בחוגים ליברליים: בוודאי שהרפובליקנים יודעים שהקיצוצים שהם יוזמים יחנקו את המשק.

אבל זו בדיוק הכוונה. בבחירות לנשיאות הארנק מדבר. כלכלה מקרטעת תהיה הנשק הטוב ביותר נגד נשיא חזק כאובמה.