נתניהו לאבו-מאזן: לדון בפיתוח מאגרי הגז בעזה

ישראל מבקשת לחדש את המו"מ עם הרשות הפלסטינית לרכישת גז טבעי. ל"גלובס" נודע כי פנייה רשמית בנושא הועברה באחרונה מלשכת רה"מ, בנימין נתניהו, ללשכתו של נשיא הרשות הפלסטינית, אבו מאזן. הפנייה נעשתה כמה ימים לאחר הפיצוץ בסיני, שהביא להפסקת הזרמת הגז המצרי לישראל.

גורמים במשק האנרגיה העריכו כי מטרת הפנייה של נתניהו לקדם את פיתוח מאגר נועה כפתרון זמני למשבר שנוצר בעקבות הפסקת הזרמת הגז המצרי. במאגר נועה יש גז בכמות המסוגלת להשלים את המחסור בגז במקרה שהזרמת הגז המצרי לישראל לא תחודש ועד שתחל הזרמת הגז מתמר. עד כה נמנע שר התשתיות, ד"ר עוזי לנדאו, מלהורות לבעלי הזכויות בנועה, נובל אנרג'י וקבוצת דלק, לפתח אותו. במשרד התשתיות הסבירו זאת בשיקולים מדיניים, כלומר בצורך לתאם את פיתוח המאגר עם הרשות הפלסטינית.

על פי ההצעה הישראלית, יעסוק המו"מ בין הצדדים בפיתוח מאגר הגז הטבעי עזה מרין, מול חופי עזה, ומאגר נועה, הנמצא מול חופי אשקלון. מאגר נועה נמצא בשליטה ישראלית, אך חלק אחד שלו גולש לשטחה של הרשות הפלסטינית. בעלי הזכויות בעזה מרין הם בריטיש גז (60%), חברת CCC (כ-30%) שבבעלות משפחת חורי הפלסטינית ו-PFI, קרן ההשקעות של הרשות הפלסטינית (10%). בעלי הזכויות בנועה הם נובל אנרג'י (47%), דלק קידוחים (25.5%), אבנר (23%) ודלק השקעות (4.44%).

שני סבבי המו"מ הקודמים בין ישראל לרשות הפלסטינית הסתיימו בכישלון. הסבב הראשון החל ב-2000, זמן קצר לאחר גילוי המאגר ע"י BG. חברת החשמל ביקשה לרכוש גז מהמאגר, אולם ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, התנגד לעסקה. את מחנה התומכים בהתקשרות עם הפלסטינים הוביל שר התשתיות דאז, יוסי פריצקי. הוא טען שישראל אינה יכולה להסתמך על המצרים וחייבת להבטיח ספק גז שלישי. המאבק הסתיים ב-2005 בניצחונם של תומכי האופציה המצרית, לאחר שפריצקי הודיע על התפטרותו בעקבות חשיפת פרשייה מביכה.

הניסיון השני לחתימת הסכם נעשה בתקופת כהונתו של אהוד אולמרט כראש הממשלה. המו"מ התפוצץ ב-2007 בשל חילוקי דעות בשאלת המחיר.

פער של 20 סנט

חזי קוגלר, ששימש מנכ"ל משרד התשתיות, אמר היום ל"גלובס" כי הפער בין עמדות הצדדים הגיע ל-20 סנט בלבד. "טענתי בעבר שהגז הפלסטיני הוא גז המזנין המושלם, הפתרון המתאים לתקופת הגישור מ-2011 עד 2013, אבל היום זה פחות רלבנטי, כי עד שיפותח מאגר הגז תתחיל ההזרמה מתמר".

"מתקן גז נוזלי - הכרחי"

במאגר עזה מרין יש כ-40 מיליארד מ"ק (BCM) גז טבעי. עלות פיתוח המאגר כ-800 מיליון דולר עד מיליארד דולר, ומשך הפיתוח מוערך בכ-30 עד 36 חודשים.

במאגר נועה יש, לפי הערכות, כ-7-8 BCM. יש לו יתרון גדול על פני עזה מרין - קרבתו לתשתית ההפקה וההולכה של ים תטיס, המפיקה גז ממאגר מארי-B הסמוך. על פי הערכות, קרבה זו תאפשר להפיק גז מנועה בתוך שנה בלבד מקבלת ההחלטה על כך ובעלות נמוכה - 200 מ' דולר.

עד כה סירבו בעלי הזכויות בנועה לפתח את המאגר, בנימוק שאין בכך כדאיות כלכלית. ככל הידוע, לא נערכה עד כה בדיקת כדאיות כלכלית של הפקה מסחרית מהמאגר.

בתוך כך הודיע יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ כרמל שאמה הכהן, כי ועדת הכלכלה תכונס השבוע לדיון דחוף בעקבות ניתוק ישראל מאספקת גז עד למועד בלתי ידוע. ח"כ שאמה מסר כי "מסתבר שזרימת הגז כחול-לבן, הישראלי, אינה חסינת תקלות והפתעות לרעה בדומה לגז השחור-אדום-לבן המצרי. כל יום של ניתוק כליל מגז גובה מחיר כלכלי וסביבתי. הקמת מתקן קליטת גז נוזלי נראית הכרחית לביטחון האנרגטי שלנו, ותהווה מענה למניעת מניפולציות וקפריזות של חברות הגז אל מול המשק".

אין פתרונות מושלמים

עתיד הזרמת הגז המצרי לישראל נראה בסוף השבוע לא ברור במקרה הטוב. הודעה שפרסמה קבוצת מרחב של יוסי מימן, השותף הישראלי הבכיר בחברה המצרית, רמזה לראשונה על כך שהסיבה לאי חידוש ההזרמה איננה טכנית, כפי שנטען עד כה, אלא פוליטית.

הזרמת הגז לישראל שימשה במשך שנים מטרה נוחה להתקפות האופוזיציה במצרים נגד השלטונות. ראשית בגלל הסיוע שמצרים מעניקה למדינה הנתפסת בעיני רבים כעוינת. שנית, בגלל המחסור בגז טבעי במצרים עצמה, שנוצר כתוצאה מלקיחת התחייבויות רבות מדי על ידי השלטונות, ושלישית, בגלל המחיר שגבו המצרים, שעל פי הטענות היה נמוך מזה שגבתה חברת הגז מצרית מלקוחות פרטיים במצרים.

מימן ושותפיו טוענים כי למצרים אין אינטרס להפר את הסכם הגז משום שכל הפרה שלו תיחשב להפרת הסכם השלום בין ישראל למצרים. החשש הזה לא הרתיע את המצרים בעבר כשדרשו לפתוח את ההסכם ולהעלות את מחיר הגז ב-40% - וספק רב אם ירתיע אותם כעת.

התרחיש שנראה סביר ביותר כרגע הוא תרחיש ביניים בין חידוש ההזרמה כמקודם לעצירה מוחלטת של אספקת הגז לישראל. העיתון "א-שרק אל-אווסט", היוצא לאור בלונדון, דיווח היום על קולות במצרים הקוראים להעלות את מחיר הגז לישראל "בהתאם לעלייה במחירי הגז בעולם".

מחיר הגז הטבעי המצרי המסופק לחברת החשמל עומד כיום על כ-4 דולרים ליחידת חום (mmbtu). המחיר העולמי של גז טבעי נוזלי (LNG) הוא כמעט פי 3 ונע בין 10 ל-12 דולר. מחירי הגז של הספקים הישראלים ים תטיס והשותפים בתמר נעים בין 5 ל-6 דולרים.

כוח המיקוח של המצרים מוגבל לשנתיים הקרובות, משום שמ-2013 ניתן יהיה לקבל כמות מספקת של גז טבעי ממאגר תמר. מדובר בכמות גז כוללת של כ-6 מיליארד מ"ק (BCM) של גז טבעי. השאלה מבחינת ישראל היא מה הן האופציות העומדות לרשותה אם לא תוכל לקבל את הגז המצרי בתנאים סבירים מבחינתה.

ים תטיס - סכנה לשאיבת יתר

האפשרות הראשונה, שהופעלה כבר בימים האחרונים, היא הגברת ייצור החשמל בסולר ובמזוט. תיאורטית, כל תחנות הכוח של חברת החשמל המופעלות בגז טבעי יכולות לעבוד גם בסולר ובמזוט, אלא שלאורך זמן העלויות של הפתרון הזה כבדות מאוד.

מחירם הגבוה של הסולר והמזוט עשויים לייקר בעד 30% את חשבון החשמל של אזרחי ישראל. לשימוש בדלקים המזהמים יש תוצאות סביבתיות ובריאותיות חמורות, מכליות הדלק יגבירו את העומס בכבישים ולא ברור אם תחנות הכוח מסוגלות לעבוד תקופה ארוכה בדלק החלופי.

במקביל לייצור בסולר ובמזוט, הורתה המדינה לקבוצת ים תטיס להכפיל את קצב הפקת הגז ממאגר מרי-B. נכון להיום אמורים להיות במאגר כ-13 מיליארד מ"ק (BCM) - כמות המאפשרת לספק את כלל צורכי המשק לשנתיים. הבעיה היא שישראל מייעדת להפוך את מרי-B למאגר גז אסטרטגי שבו תוכל לאחסן גז טבעי מתמר למקרה חירום, שבו תופסק אספקת הגז ממנו. לדעת מומחים בתחום, שאיבת יתר ממרי-B עלולה לגרום את קריסת המאגר.

מתקן גיזוז - חשמל יקר

פתרון אחר הזוכה בימים האחרונים לפופולריות גוברת הוא הקמת מתקן גיזוז שיאפשר לישראל לייבא גז טבעי נוזלי (LNG) מהשוק העולמי. מדובר בפתרון לטווח ארוך המקודם על ידי חסידי התחרות החופשית במשק הגז וחברת החשמל. מדובר במתקן שיתבסס על אונייה מיוחדת שתיקשר למצוף ליד מזח פריקת הפחם של תחנת הכוח בחדרה.

הפתרון הזה בעייתי מכמה סיבות. ראשית, כמות הגז שניתן לצרוך מוגבלת לכ-1.5 מיליארד מ"ק (BCM) לשנה, כ-20% בלבד מהכמות הדרושה למשק. שנית, בכל העולם ישנן כ-12 אוניות מתאימות השייכות כולן לחברה אחת, ושלישית, מחיר הגז שתרכוש המדינה, בין 10 ל-12 דולרים, יביא להתייקרות ניכרת בתעריפי החשמל.

פיתוח נועה - הכי קל

הפתרון האחרון העומד בפני ישראל הוא לפתח מאגרי גז קיימים הנמצאים סמוך לחופיה. השם הראשון שעולה בהקשר זה הוא נועה, המכיל כמות גז דומה לזו שתחסר במקרה של ניתוק הקשר המצרי. עלות הפיתוח של נועה נמוכה יחסית וניתן להפיק ממנו גז בתוך שנה בלבד.

עד היום התעכב פיתוח המאגר משתי סיבות. הראשונה מדינית: נועה גולש לשטח הרשות הפלסטינית, והשנייה כלכלית: בעלי הזכויות בחזקה טוענים כי אין הצדקה כלכלית לפתח את המאגר. רבים במשק האנרגיה סבורים כי הפתרון הזה צריך להיות הראשון שיישקל ולא האחרון. אחרי הכול, שני המכשולים נראים פשוטים יחסית לקשיים והבעיות הכרוכים בשאר הפתרונות.

 תחליפים לגז המצרי

 כך עובד משק האנרגיה