"אני שונא שאומרים לחברות התרופות: 'תהיו חדשניות'"

"פיתוח תרופות הוא עסק מאני-דפרסיבי", אומר ד"ר ג'אני גרומו, ראש תחום המחלות המטבוליות והסוכרת בחברת רוש, בעת ביקורו בישראל. "במשך 25 שנה אתה מפתח תרופה, ובכל שלב יש סיכון שכל הפרויקט יירד לטמיון. אם בסוף החברה הצליחה, אז יש בשוק תרופה על שמה וזו מאניה אמיתית - אבל אלה המקרים הנדירים. 95% מהזמן המפתחים בדיכאון. כשניסוי נכשל בשלב השלישי, אנשים בוכים אחרי שהם השקיעו בכך שנים רבות מחייהם".

התסכול לא נעצר שם: גרומו מציין כי לאחר 25 שנה מתישות, לתרופה יש בדרך-כלל רק 5-6 שנות פטנט שבהן היא מקבלת מחיר מלא בשוק. לכן, הדבר החשוב ביותר עבור חברות התרופות היום הוא לשפר את התהליך הזה - כלומר, לאתר פרויקטים המועדים לכישלון מוקדם ולהרוג אותם כשהם קטנים, ומנגד, לאתר אוכלוסיות שבהן לתרופות מסוימות יש סיכויי הצלחה גדולים יותר, וכן לבצע ניסויים קליניים ופרה-קליניים מהר יותר ובזול.

עקרונות אלה עומדים בבסיס שיתוף הפעולה החדש של רוש עם איתמר מדיקל הישראלית, במסגרתו רוש תשתמש בכלי האבחון של איתמר לאבחון מהיר ולא פולשני של מחלות לב, במסגרת הניסויים הפרה-קליניים (ניסויים בבעלי חיים) בתרופות שלה.

גרומו טוען כי הבעיות העקרוניות של פיתוח התרופות תקפות הן לחברות פארמה קלאסיות המפתחות תרופות בסינתזה כימית, והן לחברות ביוטק, המפיקות תרופות מתאים חיים. "תרופות כימיות נכשלות בדרך-כלל בגלל רעילות, ולכן הדבר מתרחש מוקדם, כבר בניסויי הבטיחות. התרופות הביולוגיות הן לרוב בטוחות מעט יותר, ורוב הכישלונות שלהן הוא על בסיס היעדר יעילות. זהו כישלון יקר יותר שכן הוא מתרחש מאוחר בתהליך. מה שהורג חברות הוא כישלון בשלב שלישי של הניסויים הקליניים".

גם כשתרופות כבר מגיעות לשוק, הן לא תמיד מספיק טובות. כדי לדעת על מי התרופה תפעל היטב, יש לפתח סמנים ביולוגיים (ביו-מרקרים). הכוונה היא למצוא חומר בגוף שמאבחן במדויק מחלה ומאפשר לעקוב אחריה. "פיתוח ביו-מרקר לא פחות מסובך ויקר מפיתוח תרופה", אומר גרומו. "קשה לחברה צעירה לעשות זאת לבד". מספר רב של חברות ישראליות עוסקות בתחום זה, ובהן מיקרומדיק, גלייקומיינדס, פרוקוגניה, רוזטה והדסית.

גרומו משוכנע בכך שרוש, חברה המשלבת אבחון, תרופות ומכשור רפואי, היא זו שתוביל את מהפכת הרפואה המותאמת אישית, אך ברגעים מסוימים גם הוא נכנע לדיפרסיה: "אני שונא שאומרים לחברות התרופות הגדולות 'תהיו יותר חדשניות'. אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים".

גרומו לא חוסך גם ביקורת מהתנהלות חברות הפארמה: "היו שתי חברות תרופות שסירבו לרכוש את ליפיטור, התרופה שבסופו של דבר הניבה לפייזר הכנסות של עשרות מיליארדי דולרים. אף אחד לא האשים אותן. לעומת זאת, מי שחתום אישית על רכישת תרופה שנכשלה, כן נושא באחריות. לכן חברות הפארמה אוהבות להגיד 'לא'. לו היו להן מנגנוני סינון טובים יותר שיסייעו לברור את התרופות הטובות מן הגרועות בשלב מוקדם, היה להן יותר קל להמר על תרופות חדשות".

לסגור את הלופ

רוש ואיתמר משתפות פעולה בפיתוח מערכת לאבחון מהיר ולא פולשני של מצב מערכת כלי הדם והלב בחיות מעבדה. "זה נראה אולי מוזר - אם לאיתמר יש מכשיר שפועל בבני אדם, מדוע ללכת אחורה ולפתח מכשיר לבעלי חיים? התשובה היא שצריך לסגור את הלופ", אומר גרומו, "צריך לוודא שמה שאנחנו מבינים בבני אדם אכן מיושם גם במודלים של חיות, כדי להפוך אותן לבעלות כושר ניבוי".

גיורא ירון, מייסד ויו"ר משותף באיתמר מדיקל, אמר כי "המודל העסקי של איתמר נשען על שלוש רגליים: אבחון הפרעות שינה, אבחון מחלות לב בקליניקה ועבודה עם חברות הפארמה לניבוי הצלחה של תרופות בניסויים קליניים, רגל פחות מוכרת למשקיעים. אנחנו מחכים ליום שבו יהיו תרופות ייחודיות לטיפול בבעיה שאנחנו מאבחנים - כמו חוסר תפקוד של האנדותל, השכבה הפנימית של כלי הדם, גורם סיכון משמעותי להתקפי לב - וכן תרופות המותאמות אישית למצב מסוים. שילוב המכשיר שלנו בעולם פיתוח התרופות יניב פתרונות כאלה".

גרומו מתייחס גם לפעילויות אחרות של רוש בישראל, כמו המערכת לחיפוש תרופות חדשות יחד עם קרן פונטיפקס. "תומר קריב ורן נוסבאום הם שני בחורים צעירים ומבריקים. אנחנו מקימים איתם חברות עוד לפני שהן חברות, בשלב העוברי, על בסיס טכנולוגיות מהאקדמיה. הקמנו תוך שנה וחצי לא פחות משש חברות חדשות".

לגבי האקדמיה, הוא אומר כי רוש החלה לאחרונה לעבוד באינטנסיביות רבה יותר עם רמות, חברת המסחור של אוניברסיטת ת"א, לאחר שכבר מיסדה קשר אסטרטגי עם יישום, חברת מסחור הטכנולוגיות של האוניברסיטה העברית. לא מן הנמנע שהדבר קשור למעבר של ירון מתפקידו כיו"ר יישום לתפקיד חדש, כיו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת ת"א.