אחת בעד מיליארד: האדריכלית סו טיאנטיאן בראיון מיוחד

כששואלים אותה מהו הבניין החביב עליה בכל העולם, עונה האדריכלית סו טיאנטיאן (Xu Tiantian) מסין, כי זהו בית ילדותה. בית משפחה פשוט, הבנוי כחלק ממקבץ מבנים נמוכים סביב חצר פנימית. מקומתו השנייה נראים גגות הרעפים של העיירה סדורים שורות שורות, מחודדים ואפורים. המרפסת האחורית תלויה מעל תעלת מים עירונית.

בחירה זו נראית מפתיעה במיוחד, כשהיא ניצבת מול הבניינים שתכננה טיאנטיאן, 35, המייסדת והעומדת בראש משרד האדריכלים DNA בבייג'ינג. מדובר במבנים מתוחכמים, חדשניים ומרוחקים מרחק מאה שנה מהבתים הפשוטים, המסורתיים והעלובים של דרום סין, סביבה שבה כאילו קפא הזמן מלכת. אולם מבט שני במוזיאון או בקריית האמנות שתכננה, מגלה לפתע קשר ברור למקורות ההשראה השורשיים שלה.

הזווית הדינמית במבנה המחודד של המוזיאון באורדוס, מונגוליה, מזכירה את סיומת הפגודה של גגות הרעפים השכונתיים. המבנה המדורג והקהילתי של מרכז האמנות מזכיר את אותן חצרות פנימיות, שבגירסתן החדשה נערמו כקוביות לגובה במקום להתפרס במרחב.

טיאנטיאן תתארח בישראל כדוברת מרכזית בכנס האדריכלות המתקיים במסגרת פסטיבל אישה בחולון. בכנס, שכבר הפך למסורת, ניתנת במה לפועלן המשמעותי של אדריכליות מובילות ובולטות בעולם כיום. לצידה ירצו גם האדריכלית טטיאנה בילבאו ממקסיקו והאדריכלית ורה ינובשצ'ינסקי הישראלית-הולנדית. את הכנס אוצרת האדריכלית בתיה סבירסקי-מלול, יו"ר סניף ת"א והמרכז של עמותת האדריכלים בישראל.

לא מייחסת חשיבות למגדר

הכנס יעסוק בנושאי קיימות ואורבניזם, וידגיש את הובלתן של נשים את המגמה של החייאת הריקמה האורבנית, תוך ראייה כוללת וירידה לפרטים. אחד הנושאים המרכזיים בכנס הוא האופי וההקשר המקומי שלובשת העבודה האדריכלית, גם כשהיא נעשית תוך השפעות הגלובליזציה. טיאנטיאן עצמה מספקת דוגמה מרתקת לכך.

היא למדה אדריכלות באוניברסיטה בבייג'ינג ותואר שני בהרווארד והתמחתה במשרדי אדריכלים חשובים בעולם. בין היתר עבדה ברוטרדם במשרד OMA בראשותו של רם קולהאס, זוכה פרס פריצקר לאדריכלות ואחד האדריכלים המעורבים במיוחד בערים הצומחות במהירות בסין, בדובאי ובאזורים מתפתחים בעולם.

כאדריכלית צעירה ומבטיחה, הזוכה להערכה רבה בזירה הבינלאומית, חזרה לסין והקימה את משרדה העצמאי כבר בגיל 28. נאמנה לחזונה האישי, בעבודותיה היא מגלה רגישות להקשר התרבותי והמסורתי הסיני, תוך חיפוש אחר שפה חדשה שלא תבטל את הסגנון המקומי אך תיתן ביטוי עדכני לתמורות ולקידמה.

משרדה, DNA (Design & Architecture) עוסק בתכנון עירוני ובפרויקטים פרטיים וציבוריים. היא מעידה כי אינה מייחסת חשיבות למגדר, ולא נתקלת בקשיים מיוחדים בשל היותה אישה. ואכן, נראה שהיא מייצגת את הרוח הפתוחה והקוסמופוליטית שמאפיינת את שכבת הצעירים המשכילים בסין החדשה. בנוסף למשרד המשגשג בראשותה היא מלמדת באקדמיה המרכזית לאמנויות בבייג'ינג וחברה בפורום "אסיה21 " למנהיגים צעירים.

- מה משך אותך לאדריכלות?

"אני חושבת שזוהי האווירה האדריכלית שרווחת בסין בעשור האחרון", היא מהרהרת, ומצביעה על שנות הבנייה המואצת שקדמו לאולימפיאדת בייג'ינג ב-2008, והפכו את הבירה הסינית לזירת תצוגה של מיטב הכוחות האדריכליים בני זמננו. מאיצטידיון קן הציפור של הרצוג ודה מרון, דרך ה"ווטר קיוב" של קבוצת האדריכלים PTW האוסטרלית ומגדל הטלוויזיה בתכנונו של קולהאס. תנופת הפיתוח והבנייה שהביאה עימה הפתיחות החדשה למערב לא פוסקת, וסין היא אכן ארץ האפשרויות בכל הקשור לכמות הפרויקטים ולגיוונם.

- אילו שינויים זיהית בסין מאז שיצאת ללמוד בהרוורד ועד שחזרת מלימודייך?

"הדבר הבולט ביותר הוא האנרגיה! ביקרתי בשנזן בקיץ 2003, בזמן שעבדתי ב-OMA ברוטרדם. סין רק התאוששה ממגפת הסארס ונראה כאילו כולם יצאו לרחובות. היו תורים בכניסה לכל מסעדה, לחנויות ולכל דבר, אפילו מאוחר בלילה - אנשים פשוט גילו צורך לצאת ולהיות פעילים. סין נכנסה לעידן של פיתוח בהרבה תחומים חדשים, שהיו רדומים או אפילו כאלה שלא הייתה לה שום נגיעה אליהם בעבר. כמו ארכיטקטורה מודרנית, למשל".

- בעיניים מערביות סין נראית כנעלם גדול. כמי שהביטה בשני העולמות - את רואה התקרבות תרבותית אמיתית בין סין לעולם המערבי?

"ברור שיש קושי לרדת לשורשיה של התרבות הסינית, אבל בחלקו זה נובע מחוסר הקשבה. סין המתפתחת מנסחת מחדש גם את התרבות הפנימית והאופי המקומי. יש דברים שקורים בדרך 'מאוד סינית' ונדרשת תקשורת יותר פתוחה משני הצדדים כדי לפרק את הזרויות".

- אם היית יכולה לבחור פרויקט אחד לתכנון ש"ישנה את העולם" מה היית רוצה לתכנן?

"אני עדיין לא יודעת. זה שאפתני מדי".

עבודה רב-שכבתית

בפרויקטים שלה ניכרת פעמים רבות עבודה רב-שכבתית, כמעין יחסים קבוצתיים בין המבנים או מגורים "שבטיים", כאילו היא מנסה לשקף איזו תפיסת עולם שיתופית, לא היררכית. בכמה מהמבנים המרשימים שתכננה, כמו מוזיאונים או ה"אקווטיק סנטר", מרכז לפעילויות וספורט מים, ניכרת צורניות מאוד חזקה.

המקום תוכנן בהשראת תנועת חישוק "הולה הופ" סביב גוף בתנועה, או כפי שהיא עצמה מכנה זאת "בניין שלבש צורה הידרודינמית". התוצאה מזכירה במידת מה את המבנה הפיסולי המתעגל של מוזיאון העיצוב בחולון, שמארח את כנס האדריכלות הבינלאומי בו היא מרצה. אך מדובר בקנה מידה גדול הרבה יותר מבניין המוזיאון הצנוע וגם התכלית השונה לגמרי של הבניין מעניקה לו חיות ותנועה, פנימית וגם חיצונית.

בניין המוזיאון באורדוס המונגולית נבנה על גדת נהר ולצד דיונות חול, במרכז התרבות ההולך ומתהווה במקום. המבנה נראה כנטוע בנוף, כסופת חול בהתהוות המתרוממת מעל הדיונות. הוא כולל חצר מחופה עץ החודרת לחלל הפנימי. המרחב הפנימי הוא חלל פתוח רחב ידיים, הנהנה מאור טבעי, ומבטים אל הנוף. בניגוד לתפיסת המוזיאון כקובייה לבנה האדישה לסביבתה, כאן ניתן לחזות ביצירות האמנות וביצירת הטבע המקיפה את הבניין בו זמנית.

לעומתו, מרכז האמנות בעיר סונגז'ואנג, לא רחוק מבייג'ינג, אמור לשמש כחלל תצוגה משולב בפעילות של קהילת האמנים המקומית, שמונה כמה אלפי תושבים. הקומות הנמוכות מיועדות למגוון שימושים עבור האמנים והקהילה הסובבת את המרכז ואילו הקומות העליונות הן חללי תצוגה הנהנים מכניסת אור טבעי ומוקדשים לתערוכות אמנות: "כאן הנוף אינו פולש פנימה והאמנות היא במרכז התמונה".

כנס האדריכלות השנתי של "פסטיבל אישה" יתקיים במדיטק בחולון ביום ו', 11.3, 9:00-15:00. מחיר כרטיס: 50-180 שקל. מומלץ להזמין מראש בעמותת האדריכלים טל' 03-5188234