חדשים ומומלצים: מדריך "גלובס" לספרים שחייבים לקרוא

דגש על ההנאה

"הגיאוגרפיה של האושר", אריק ויינר, כנרת/זמורה ביתן

ויינר, כתב רדיו שדיווח במשך שנים על צרות ובעיות במרחבי הגלובוס יוצא למסע עולמי כדי לגלות מה גורם לאנשים להיות מאושרים, או אומללים. לשם כך הוא ביקר בעשר ארצות שתשע מהן נראו לו מאושרות ואחת אומללה.

הולנד, שוויץ, קטאר ועוד נמנו עם המקומות בהם ראיין ויינר תושבים, הקשיב לדבריהם למד את תולדותיהם ואת החכמה העממית הנמצאת בכל מקום - ומתוך כל אלה - גיבש את מסקנותיו.

בבסיסו זהו מסע רוחני, וככל מסע רוחני הוא גדוש ועמוס בעצות טובות לרוב. אך להבדיל מספרי "עידן חדש" למיניהם או מספרי "פסיכולוגיה פופולרית" הדגש בספר זה הוא על ההנאה עצמה - או אם תרצו, האושר והתענוג. כיף.

קרובי משפחה: האמת, ספרי עידן חדש והבטחות לספרים שיעשו את הקורא מאושר יותר, חכם יותר, גבוה יותר, יפה יותר וכו' גודשים את המדפים בישראל ובעולם כולו, אבל אני, על כל אלה מעדיף את "בשבח הבטלה" מאת ראסל. ולמען ההיסטוריה והשעשוע אוסיף גם את "בשבחי הסכלות" מאת הירסמוס מרוטרדם.

שובה לב

"מגע הקסם של הבל גאגין", אמנון דנקנר, אחוזת בית

הבל גאגין, ירושלמי הנראה כמו אינטלקטואל בריטי, מאמין בכל ליבו שהוא מסוגל לפתור כל מיני בעיות בסביבתו, אך בכל פעם שהוא מתערב בנעשה סביבו, ולו מתוך טוב לב ורצון אמיתי לסייע הוא ממיט אסון על ראשם של כל המעורבים בדבר.

יש שאומרים שאמנון דנקנר הוא איש לא נעים, למעשה, יהיו שיגידו עליו דברים רבים. אך דבר אחד איש לא יכול לאמור: שאמנון דנקנר לא יודע לספר סיפור.

דנקנר לא יהיה דוסטוייבסקי, אבל למי אכפת. הוא מספר סיפורים בחסד, דמויותיו מקסימות ושובות לב, הוא מנחם תלמי מ"תמונות יפואיות", הוא יאיר גרבוז מ"תמיד פולני", הוא אפרים קישון מ"ארבינקא", וכפי הנראה הוא בעיקר דנקנר מ"ממגע הקסם של הבל גאגין".

קרובי משפחה: מה, לא כתבתי כבר? שיהיה - "תמונות יפואיות" "כשגבר היה גבר" מאת מנחם תלמי. אסופת הקצרצרים "תמיד פולני" של יאיר גרבוז, "ספר משפחתי" ו"ספר המסעות" של אפרים קישון, "שנת הגנן" של קארל צ'אפק, ואפילו "מפקד העיר בוגולמה" ו"החייל האמיץ שוויק" של ירוסלב האשק. די.

גרישם "הישן"

"ההודאה", ג'ון גרישם, הוצאת מודן

טרוויס חטף, אנס ורצח נערה וקבר אותה כך שלא תימצא. טרוויס יושב בכלא על פשעים אחרים. כעת, הוא נוטה למות מסרטן ומשתחרר מהכלא.

המדינה עצרה את דונטה דרהם, כוכב פוטבול מקומי והגישה נגדו תביעה על רצח הנערה. דונטה נמצא אשם וגזר דינו מוות, וטרוויס מחליט להתוודות על פשעו.

בשנים האחרונות ניסה ג'ון גרישם לכתוב פחות מותחנים משפטיים ויותר סיפורים "רגילים". אלא מה, למרות שהוא יודע לספר סיפור, משהו תמיד היה חסר שם. ובכן, למי שהתגעגע לגרישם "הישן", קרי: למותחן שהוא קודם כל משפטי - יבוא על סיפוקו. כרגיל אצל הסופר, מהוקצע להפליא, משפטים מדויקים, חסכני ככל האפשר במילים מיותרות ומשכנע.

קרובי משפחה:בשנים האחרונות נדמה כי הידלדלו סופרי המתח המשפטיים. מאידך, תמיד אפשר לקרוא את ספריו של סקוט טורו, או אפילו את ספריו של דיויד בלדאצ'י, אבל מי שאוהב יותר את הרעיון המשפטי, יכול לקרוא את "בית דין" מאת קוונטין ריינולדס או את הספר האוטוביוגרפי "תא המוות 2245" מאת קאריל צ'סמן.

להיט

"אני צ'יטה - האוטוביוגרפיה", צ'יטה, כנרת,זמורה ביתן

יוזף מריה שטכלמן סובל מחוסר ביטחון וממחלת פרקים קשה, ואינו מצליח לסיים את עבודת הפוסט-דוקטורט. מפגש עם אוסי, חבר ותיק לספסל הלימודים וקצין חוקר במשטרת המבורג בהווה, גורם לו להציע את עזרתו כחוקר וכהיסטוריון בפענוח סדרת פשעים מחרידים. עזרתו מובילה אותו עמוק לתקופה האפלה ביותר של גרמניה ומאיימת על חייו.

דור הולך ודור בא, ואם נדמה היה לקורא שגל ספרי מתח ההיסטוריים שמציפים את המדפים בשנים האחרונות גווע - טעות בידו. אמנם הפעם איננו צוללים לסודות של ימי הביניים, עוללות הכנסייה או מטמוני האימפריה הרומית, אך ספרי מתח ששורשיהם במלחמת העולם השנייה, במשטר הנאצי ובספיחיו לא עזבו אותנו ולו לרגע. ואין פלא, זה תמיד מרתק, תמיד מעניין, ובמקרה של הספר "אדם בלא דופי", כתוב קולח ועשוי היטב. מומלץ.

קרובי משפחה: האפלוליות של "הפושע החיוור" מאת פיליפ קר, הדידקטיות של "נערה עם קעקוע דרקון" מאת סטיג לרסון, וכמובן לא נזנח את המהדורה המחודשת של ספר המתח המשובח "אניגמה".