פריחה לאינדיבידואליסטים: מסלול למי שלא אוהב את כל ההמולה

השנה אמנם התאחרה הפריחה, כחלק מהשיגעון האקלימי הכללי, אבל עכשיו מתרחש הבום הגדול. יחד עם הפריחה מגיעים גם הפסטיבלים, כמדי שנה. לא שאנחנו נגד פסטיבלים, אבל לא לכולם מתאים לצרוך את הכלניות ואת הרקפות שלהם עם המוני חוגגים, על זקניהם ועל טפם, עם דוכנים והפעלות וסיורים מאורגנים בכל שעה עגולה.

זה לא אומר שהם צריכים לוותר על העונג, חלילה, אלא רק לכוון את הזמן ואת המקום: או להגיע בימי חול, אז יוצא הפסטיבל להפוגה עד סוף השבוע, או פשוט לנסוע למקום אחר. מכיוון שרוב האנשים צריכים לעבוד לפרנסתם ואינם פנויים לטיולים באמצע השבוע, נותרה האפשרות השנייה. לאלה מוקדש המדור השבוע, וגם למי שסתם נמאס לו לפקוד בכל שנה את אותם אתרי פריחה ורוצה לגוון.

אחת הדרכים היפות בעונה היא דרך הפטרולים הישנה, הנמשכת לאורך קו המתאר הרך של הגבעות המשתרעות בין אמציה ללהב שבדרום שפלת יהודה. בצומת פלוגות פונים שמאלה, בכביש 35. בצומת לכיש פונים ימינה, לכביש 3415, וממשיכים בו לעבר אמציה (מפת סימון שבילים מס' 12, דרום השפלה ושולי הר חברון, מהדורה אחרונה משנת 2006). בדרך אפשר לעשות גיחה קטנה אל תל לכיש, בסמוך למושב לכיש. מיד בתחילת ההעפלה הרגלית (מסלול מעגלי שאורכו כקילומטר) אל התל ניתן להבחין מימין בשרידי סוללת המצור האשורית, שנבנתה כנראה בשנת 701 לפני הספירה. כזכור משיעורי תנ"ך בתיכון, המלך סנחריב הגיע ליהודה כדי לדכא מרידה שפרצה כאן נגדו. במהלך הקרבות לכיש נכבשה ונהרסה. בהמשך אותה פלישה אשורית הוחרב בית המקדש הראשון, ורבים מבני יהודה הוגלו. העיר התאוששה, אך מעולם לא הגיעה לאותם ממדים או לאותה רמת חשיבות.

בראש התל השרידים אינם רבים. בולט מכולם הוא ארמון המושל האזורי, שכל מה שנותר ממנו כיום הוא מסד האבנים העצום שעליו היה בנוי. על המסד ניצבים מזבחות - שריד למקדש שהוקם כאן בתקופה מאוחרת יותר. מסלול החובק את צדו הצפוני של התל מוביל אל "עץ השדים". עץ השיזף הגדול הוא העץ היחיד שגדל על התל כולו. ככל הנראה הוא נשמר בהיותו קדוש לתושבי הכפר הערבי קוביבה (שהיה כאן עד 1948).

מסופר כי תושבי הכפר היו שולחים את ילדיהם אל הבאר, תחנתנו הבאה, להביא מים. כשיצאו לדרך הזהירו אותם מפני השד שומר הבאר החי בסבך השיזף. הצעידה לבאר והבאת מים ממנה הפכה איפה למעין מבחן אומץ לצעירים שבחבורה. מדרגות אחדות מוליכות מהעץ אל הבאר. עומקה כ-44 מטרים והיא מגיעה עד מפלס מי התהום.

כשמתקרבים לאמציה מבינים למה היה כדאי להגיע: נוף הגבעות הרך מכוסה פלומה ירוקה ושפע פריחה. בצדי הדרך מרבדים של רקפות, שרביטי פריחה של עירית גדולה ושל כלניות. כקילומטר לפני מושב אמציה ישנה פנייה של דרך עפר משובשת שמאלה. היא חוצה בקעה רחבה ומובילה אל דרך עפר המסומנת באדום. זוהי דרך הפטרולים, שהייתה בשימוש עד שנת 1967.

הבקעות הרחבות הללו, שבהן קרקע פורייה ביותר, המכונות עמקי תלם, אופייניות לאזור. בכל מקום לאורך הדרך ניתן לצאת להליכה קצרה לעבר כתם פריחה מרוכז וקורץ, או לפרוס מפה על העשב ולערוך פיקניק בשמש או תחת אחד העצים. בדרך כלל פרות שרועות בשטח משלימות את המראה הפסטורלי.

מאמציה ממשיך כיום כביש חדש דרומה, עד שומרייה וצומת שוקת. הכביש, שמספרו 358, נסלל לאחרונה (ועדיין לא מופיע ברוב המפות). הוא חולף לאורך תווי דרך היסטורית, שנמשכה למרגלות שדרת ההר המרכזית. לאורך הדרך המכונה כיום "דרך מלכי יהודה", פרויקט תיירותי שנמצא בחיתוליו, יש כמה אתרים ארכיאולוגיים מעניינים השופכים אור על עבר התיישבותי רציף ומרתק.

במקומות רבים לאורך הכביש ניתן לעצור ולצאת להליכות רגליות קצרות או ארוכות. צומת הבארות, אתר שטרם שולט, נמצא ממש בצד הכביש דרומית למושב אמציה. במרחב קטיפת הירק אפשר להתרשם מכמה בארות מים הסמוכות זו לזו. הן נחפרו בתקופות שונות לטובת החולפים בדרך.

המקום האחרון שנפקוד אותו הוא חורבת זעק, הנמצאת מעט דרומית לשומרייה. החורבה היא כפר יהודי עתיק מימי מרד בר-כוכבא. באתר יש גת עתיקה, מערת בית בד, מחילות מסתור ששימשו את המורדים ומקווה רחצה.

לפני כמה שנים הוקמה במקום חוות בודדים הקרויה על-שם המקום חוות זעק (לאתר חוות זעק לחץ כאן). באתר מתגוררים דודי ודורינה דהן, שעוסקים בשחזור האתר, בעיצוב מחודש שלו ובמיזמים תיירותיים. הם מחזיקים יקב במערה עתיקה, מארחים קבוצות ובודדים, ומקיימים סיורים מיוחדים באתר. מדי שבת הם מציעים לאורחים פיתות עם לבנה ועם שוקולד, חליטות צמחים וקפה, ואפילו חמין.

הדרך הקלה להגיע לחוות זעק היא לעקוב אחר דרך עפר עם סימון שבילים שחור הפונה מכביש 358 ימינה, כשני קילומטרים וחצי מצומת שומרייה. מחורבת זעק ממשיכה הדרך בין גבעות מוריקות עטורות אדום אל עבר צומת דבירה וכביש מספר 40.