למה עזבת את התפקיד הקודם?

בראיון עבודה רציני נשאלות גם שאלות קשות. לא קנטרניות, קשות. שאלות שרלוונטיות מאוד להתאמתו של האדם לתפקיד, שאלמלא נשאלו הריאיון איננו רציני. למשל? מראיין שמנסה להבין כיצד יתמודד אדם שכל חייו עבד במגזר הציבורי עם תפקיד מקביל במגזר הפרטי? (או להיפך), או כיצד אדם רואה עצמו משתלב בסביבת עבודה צעירה ממנו ב-15 שנה?

או השאלה "איך תסתדר עם נסיעה של שעתיים לעבודה לכל כיוון?", שלא לדבר על הסוגיה הכי טריוויאלית "למה עזבת מקום איקס", או הניסיון להבין למה אדם מחליף מקום עבודה כל שנתיים. כל אלה שאלות לגיטימיות לגמרי, אבל רוב המרואיינים (ובכללם בכירים מאוד) יעשו הכול כדי לחמוק מהן, הכול חוץ מהדבר הנכון - להתמודד איתן ברצינות.

שני דברים מדהימים אותי. ראשית - רמת התשובות, שלרוב הן כל-כך לא אמינות, מתחמקות, פתלתלות וטיפשיות, שבהיפוך תפקידים המרואיין היה פוסל את עצמו על הסף. שנית - ההפתעה. הרי השאלות הללו סופר-צפויות, למה לא להתכונן אליהן מראש?

גיל זה הכול חוץ ממספר

בואו נתענג לרגע על חלק מהתשובות ששמעתי באחרונה: "מה הבעיה? גיל זה רק מספר", "שעתיים לכל כיוון, קטן עליי", "אני מנהל כבר 20 שנה, מה זה משנה באיזה מגזר, ניהול הוא ניהול הוא ניהול", "הצבא בזבזני? על מה אתה מדברת? כשאני ניהלתי...", "אני לא אשם, ככה יצא. החברה הראשונה נסגרה, בשנייה הבוס היה בלתי-נסבל, בשלישית לא עמדו בהבטחות, ברביעית היה מעולה, אבל בדיוק עשו שינוי ארגוני...".

תשאלו מה לא בסדר? ראשית - הדיפת שאלה קשה, ביטול הקושי או ניסיון בוטה למזער אותו זו טעות טקטית, גם כשעניינית יש לכך הצדקה. זה כאילו אמרתם למראיין (בנימוס) "חתיכת דביל, מה אתה עושה סיפור מכל דבר?". שנית - מישהו מכם באמת מאמין שגיל זה רק מספר? הצחקתם אותי. גיל זה הכול חוץ ממספר, ושעתיים לכל כיוון זה גיהינום שרוב האנשים לא ישרדו. כנ"ל המעבר בין מגזרים, שההסתברות שלו להצליח היא פחות או יותר ברמת נס. אז כמה ברצינות אפשר לקחת אדם שמזלזל במעבר הזה? כמה בוגר ייתפס מי שחושב שכל שנתיים ארגון אחר זה סתם מזל רע? הרי כמעט בטוח שגם במקום הבא הוא לא ישרוד.

עדיף לקחת אחריות

איך בכל זאת עוקפים את המכשול? לא עוקפים אותו, נכנסים בו, ברחל בתך הקטנה. בוחנים כל "מוקש" בכובד ראש ונערכים מראש עם תשובה רצינית, ישירה ולא מתחמקת (אם כי לא מומלץ להגיד את כל האמת בכל מצב).

כך או כך, תמיד עדיפה תשובה בסגנון "סוגיית המגזר מעסיקה אותי מאוד ואני בטוח שהמעבר ידרוש תקופת הסתגלות לא פשוטה. אני רוצה להאמין שהניסיון שאני מביא מהמגזר הפרטי יחפה", או "מחמיא לי מאוד שזומנתי לריאיון, למרות שאין לי ניסיון במגזר הפרטי ואני חושב ש...". עדיף לענות בפשטות "פיטרו אותי" ולקחת אחריות, במקום "למרוח" תשובה. מראיין רציני לא יקנה את זה.

חשוב גם לקחת בחשבון שככל שהתפקיד משמעותי יותר, השאלות בריאיון יהיו קשות יותר, ולזכור שיש מוקשים שאי-אפשר לפרק. זה לא סוף העולם. לפעמים עדיף להגיד "אין לי תשובה טובה".

הכותבת היא יועצת לניהול קריירה. לתגובות: orna@rudi-cm.com