קפה עם ענת טל-שיר: "הייתי בונה תוכנית שתמריץ תלמידים לקרוא"

ענת טל-שיר, ילידת ירושלים, 1957, עיתונאית ב"ידיעות אחרונות", כלת פרס סוקולוב לעיתונות. למדה בגימנסיה העברית בירושלים, חיה כיום ברמת השרון. ספרה, "אם אשכחך" יצא לאור בהוצאת "כנרת זמורה-ביתן".

- איזה בית קפה אהוב עלייך במיוחד, ומדוע?

"אסף ארטיזנל ברמת השרון, חבוי במרכז מסחרי זעיר ולו חצר שמשית ועצי הדר".

- מהם חמשת הספרים העבריים הזכורים לך ביותר לטובה?

"'עשו' של מאיר שלו, כל-כך ישראלי, מתרפק ועורג, מאוהב בלחם ומלחים את האהבה; 'חיי נישואין' של דוד פוגל, כובל ומתיר את הפקעת של אחד המוסדות המוזרים ביותר ששרדו בעולם; 'האש והעצים' של ש"י עגנון, נצחי וחכם מאין כמותו, צד את חולשותיהם ואת סגולותיהם של בני אנוש; 'חיי אהבה' של צרויה שלו, הפעם הראשונה שמישהו דיבר איתי בשפה כה נשית וכנה על נפתולי הרגש המפעפעים בין גבר לאשה; 'תרנגול כפרות' של אלי עמיר, רטט הגילוי של כתיבה עילית בעלת ניחוח מזרחי משכר".

- מי היית רוצה שיישב בשולחן הסמוך לך?

"ויקטור פרנקל, חוקר נפש האדם, אוסטרי ניצול אושוויץ שחיבר את 'האדם מחפש משמעות', ובו גילויו החשוב שאנו זקוקים למשמעות כדי לחיות. רב מכר של 9 מיליון עותקים".

- מיהם הסופרים האהובים עליך ביותר?

מאיר שלו, אלי עמיר, דויד גרוסמן, עמוס עוז, יעקב רז. לו יכולתי, הייתי ממנה למלך ישראל את עמוס עוז, נביא שוצף של כאב ואהבה שחריצי השנים העמיקו את תבונת החיים ואת חוכמת המילים שלו. הייתי שולחת אל העולם את דויד גרוסמן שידבר אל בני האדם באשר הם, ישטוף אותם בנאורות שלו ויגרום להם להאמין שבשפתו מדברים כל הישראלים. את אלי עמיר הייתי מפקידה על ניהול השלום והאחווה עם העולם הערבי כולו, מהחידקל ועד הרי האטלס. מאיר שלו היה מקבל את תיק החינוך וההומור הזקוקים נואשות לשיקום. יעקב רז היה מתמנה להנחיל את דרך הזן - מגני הילדים ועד בתי האבות".

- והזרים?

"גבריאל גרסיה מרקס - עיתונאי מחונן וסופר נערץ, מחברו של ספר הספרים 'אהבה בימי כולרה'; נטליה גינצבורג - איטלקייה דגולה, אורגת דמויות מענגות ב'כל אתמולינו' ובסאגות משפחתיות; קנוט המסון - נורבגי הנוגע ב'ברכת האדמה' ובקללת החיים; פרימו לוי - שריד שואה מטורינו, כימאי המפרק ביצירתו יסודות אנושיים פשוטים ונשגבים; אלן ווטס - כוהן דת אנגלי שבחר ב'דרך הנהר' ונסחף אל המזרח".

- מה מעורר בך השראה?

"הבנה חדשה של משהו שהיה סתום, פרימה של סבך, רגש שמפציע, מפתיע ומתנסח מאליו, דבר-מה שחלף לנגד עיני פעמים רבות אך רק עתה התחוור. גם מוזיקה, ירח במלואו וסערת חורף. וכל מפגש תם ולכאורה סתמי עם בני אדם המלמד אותי שכולנו דומים להפליא, מצוידים באותו מנגנון הפעלה".

- לאיזה ספר את חוזרת שוב ושוב?

"'אטלס העולם' של אורן נהרי, כל הארצות, כל הנהרות וההרים, ההיסטוריה, התהפוכות, אסונות הטבע והסיפורים הנסתרים כמו: 'באפריקה כולה יש פחות קווי טלפון מאשר באי מנהטן'. אני מייחלת למהדורה מעודכנת אחרי שרשרת ההתקוממויות בעולם הערבי".

- את בעיר זרה, ויש לך פנאי לבקר רק במוסד אחד, מוזיאון, בית קפה או חנות ספרים. לאן תלכי?

"חנות לחם, שם על מדפי עץ מונח המזון המנחם והמשביע של כל אדם, וממנו ניתן ללמוד על החיים באותה עיר. אחר כך אלך לחנות ספרים, כזאת שאפשר לשכון בה שעות. משם לנהר או לפארק הומה בלב העיר".

- מה דעתך על מוספי ספרות בישראל וכתבי עת ספרותיים?

"לצערי הם מצטמקים בנפחם, ואולי זה מפני שהם נראים לעיתים כמועדון סגור המאנפף בשפת סתרים. יש שם ריח של קליקה, כת קטנה השומרת על סגירותה ומאמצת לחיקה באופן מקהלתי רק בודדים מקרב היוצרים החדשים".

- מה היית משנה או מוסיפה בלימודי הספרות בבתי הספר בישראל?

"הייתי בונה תוכנית בונוסים שתמריץ תלמידים לקרוא ספרים. הייתי מגייסת סופרים להעביר סדנאות כתיבה ומתגמלת אותם. שדויד גרוסמן, לאה איני, יגאל סרנה וברוכי כשרון אחרים יעניקו מעצמם ויבנו את מח העצם היצירתי של הילדים שלנו".

- כיצד נולד ספרך החדש?

"ספרי נולד בירושלים הרחק בימי ילדותי. בסלון היו המבוגרים מתלחשים אודות בדידותה המסתורית של אשה יפה שהכרנו היטב. שם הרגשתי שטמון סוד המבקש להתפצח ולהיכתב. אחרי 25 שנות כתיבה עיתונאית נטלתי חופשה בת שלוש שנים ושקעתי בכתיבת הרומן האסור. יהודיה יפהפייה וערבי שרמנטי בירושלים המנדטורית. בימי הכתיבה הארוכים חשתי לעיתים שהמילים נחנקות וזקוקות לאוויר טרי, נסעתי לירושלים, לעיר העתיקה, ושבתי אל שולחן הכתיבה".

- ציטוט מספר כלשהו שזכור לך במיוחד. ריגש אותך או גרם לך לפעול בדרך מסוימת.

"'רק על-ידי שאתה נוכח, בא לעולם ההווה', מרטין בובר, 'בסוד שיחי' (הוצאת ביאליק). משפט דל שומן ושופע תבונה. איננו לבד בעולם ואנו מתקיימים בזיקה מתמדת לסביבתנו, לטבע ולבני אדם אחרים. בשנה האחרונה התוודעתי לכתבי בובר, הוגה דעות בעל תודעה יהודית עמוקה ופתיחות מסעירה אל תרבויות העולם".

- למה את מתגעגעת?

"לספרים שכריכתם קשה ועירומה ללא איורים או תצלומים כמו ספרי שלום עליכם, עגנון והרמן הסה. לתסכיתי רדיו אפלוליים המשודרים בלילות, וגם ל'יריד הספר' (בטרם היה 'שבוע הספר'), פעם בשנה התרחשות מקודשת בכיכר העיר, נגיעה בספרים ומישוש המילים, כי מותר היה לבחור אחד. רק אחד".