המלך שאול: העוצמה שצברה בזק מתחילה להיות מפחידה

בדוחות הכספיים של בזק לשנת 2010 בשבוע שעבר ניתנו שני סימנים: הראשון הוא התוצאות המדהימות של החברה, והסימן השני הוא הראיונות הראשונים שנתן שאול אלוביץ' בעל השליטה בחברה ויו"ר הדירקטוריון. על הראיונות שנתן אלוביץ' אנחנו מברכים, אבל התוצאות הכספיות מעוררות חששות, בשל העוצמה שצברה בזק בשנה האחרונה תחת שליטתו של אלוביץ', ובשל המיצוב שלה לקראת כל שינוי אפשרי בשוק התקשורת בשנים הבאות.

דוחות מצוינים ומפחידים

הדוחות של בזק לשנת 2010 מאפילים על כל דוח של חברת תקשורת שנראה השנה. בזק קווי הגיעה לשיעור EBITDA (רווח תפעולי לפני פחת והפחתות) של 52%, הישג חסר תקדים ברמה בינלאומית. ההכנסה הממוצעת למנוי אינטרנט צמחה בשישה שקלים בכל השנה, וממוצע מהירויות הגלישה צמח ל-4.3 מגה ביט בשנייה. ברור שככל שמהירויות הגלישה עולות כתוצאה מפרויקט ה-NGN כך עולה וצומחת ההכנסה של בזק מכל מנוי. הוט, לדוגמה, צמחה הרבה פחות בהכנסה למנוי אינטרנט, אף שגם היא משדרגת את הרשת שלה.

הדוחות הוכיחו שוב שפרויקט ה-NGN הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לבזק, ושהיא עוד רחוקה מלמצות את ההטבות הגלומות בו. התזרים האדיר של בזק, שמאפשר לה לממן את הפרויקט, הופך אותו לפרויקט כלכלי מהיום הראשון שלו, משום שהחברה לא "מרגישה" אותו בתוצאות הכספיות שלה. מכירות הנדל"ן והנחושת רק מסייעות לרווחיות ולכדאיות שלו, ותשואת דיבידנד שנתית של 11% מראה עד כמה החברה הזו איתנה ומפחידה כאחד.

במילים אחרות, בזק תמשיך בקצב ההשקעות שלה ב-2011 ולא מן הנמנע שההכנסה למנוי תגיע ל-80 שקל ויותר, לאחר שב-2010 עמד הממוצע על 75 שקלים למנוי. בקיצור, פרויקט שעלותו יכולה במקרה הרע להגיע ל-2 מיליארד שקל אינו משפיע על החברה, ובעלי המניות שלה מצליחים במקביל למשוך דיבידנדים חסרי תקדים של 1.6 מיליארד שקל בחצי השנה האחרונה של 2010.

אלוביץ' הג'נטלמן

עם יד על הלב, אם בראש בזק היה עומד נוחי דנקנר, או כל איש עסקים אחר, מה הייתה התגובה נוכח התוצאות של בזק? ניתן לשער שאז היו "שוחטים" את בזק ויוצאים נגדה בדרישה לפרק את החברה, לכפות עליה הורדות מחירים באגרסיביות, למנוע ממנה לספק שירותי תקשורת כקבוצה ועוד. אלא שאלוביץ' הוא ג'נטלמן. הוא איש עסקים לא כוחני בעליל, הוא נעים הליכות והוא איש שנהנה ממוניטין אישיים ומכריזמה בלתי נדלית, שהופכת אותו לדמות תקשורתית שקל מאוד לחבב.

נדמה שאנחנו שוכחים שאלוביץ' הפך להיות טייקון תקשורת ששולט היום שליטה כמעט מוחלטת בשוק התקשורת לעסקים. זה קורה כתוצאה משגיאה קשה של רשות ההגבלים העסקיים ומשרד התקשורת, שאפשרו לו במסגרת האישור לרכישת בזק, להמשיך ולשלוט בשוק המרכזיות דרך בזק בינלאומי שמשווקת את מרכזיות LG, ודרך יורוקום דיגיטל, משווקת מרכזיות פנסוניק שבולטת מאוד בשוק המרכזיות הקטן והבינוני. כך קורה שאלוביץ' מצד אחד שולט בשוק הפתרונות לתקשורת בחצר הלקוחות העסקיים ומצד שני שולט בתשתיות (הצינורות) התקשורת לאותם לקוחות.

ועדת חייק

הנעלם הגדול מכולם הוא כיצד ייראה שוק התקשורת הנייח לאחר שייושמו המלצות ועדת חייק, שבחנה את ההסדרה של ענף התקשורת. הוועדה כבר פרסמה שימוע, ובו הציגה את עמדותיה העקרוניות, ומי שהולכת להרוויח בענק מההמלצות הביניים של הוועדה היא בזק. שתי המלצות עיקריות פרסמה הוועדה, והן: 1) ביטול ההפרדה המבנית הנוהגת בהוט ובבזק בתמורה ליצירת שוק סיטונאי שבמסגרתו חברות התשתית מוכרות שירותי תשתית למפעילים במחירים מוזלים; 2) ביטול הפיקוח על תעריפי בזק לצרכנים הפרטיים.

ועדת חייק ראתה לנגד עיניה צורך בולט לשנות את מבנה התחרות בשוק התקשורת, וכנראה שבצדק. הוועדה דוחפת חזק לכך שבזק תמכור שירותי תקשורת במחירים תחרותיים משום שמחיריה המפוקחים אינם בני תחרות להצעות המתחרות, וכל השוק מפסיד מזה.

הוועדה משוכנעת גם שצריכה להיות תחרות על מחירי חבילות תקשורת, כמו שקורה באירופה ובעולם כולו, שבו חברות תקשורת מציעות חבילות הכוללות שירותים כמו טלוויזיה, אינטרנט, טלפוניה ועוד במחיר של 50 אירו ופחות, ואילו הצרכן הישראלי רוכש כל שירות בנפרד ומשלם מחירים גבוהים מאוד.

ניתן להבין את הרצון של האוצר לראות מיד את השינוי בשוק, אולם ספק אם הוועדה חשבה עד הסוף על כל המשמעויות לביטול המגבלות על קבוצת בזק.

למרות הסכנה שבאימוץ המסקנות כפי שהוצגו, אי אפשר שלא להעריך את הניסיון של ועדת חייק לשנות מקצה לקצה את התפיסות הישנות שמנחות את משרד התקשורת.

השוק העסקי

שוק התקשורת לעסקים מסבסד את השוק הפרטי. הרווחים בשוק העסקי תורמים תרומה מכרעת לרווחיות של בזק. סביר להניח שעם ביטול ההפרדה המבנית בין בזק לבין בזק בינלאומי ופלאפון, העוצמה שתרוכז בידיו של אלוביץ' תהיה חסרת תקדים.

קחו לדוגמה את בזק בינלאומי: חברה מצוינת, שמביאה תוצאות מעולות בשוק הפרטי ובשוק העסקי, תחת הפרדה מבנית. מהדוחות של בזק בינלאומי עולה שכמחצית מההכנסות של החברה, כ-500-600 מיליון שקל בשנה, מקורן בשוק העסקי.

בזק מוגבלת היום ביכולת שלה לספק פתרונות לעסקים שקשורים במרכזיות ורשתות מחשבים, אך היא עושה זאת בצורה מתחכמת, על ידי יצירת הסכמים עם ספקים, ומשרד התקשורת רחוק מאוד מלהבין איך היא בכלל עושה זאת.

המיזוג עם בזק בינלאומי מעלה הכול על פני השטח וההצעה לעסקים הופכת להיות פנומנלית - כל פתרונות התקשורת וכל הקווים. קל לנחש מה יסבסד את מה. בזק תוכל למכור את הקווים במחיר אפסי ותוכל להשתלט על כל לקוח שתרצה.

למעשה ועדת חייק מאפשרת לאלוביץ' לשים את היד על השיבר. הוא לא רוצה להיות האיש הרע שמחסל עסקים מתחרים, אבל ויסות השוק תמיד יהיה בידיו.

באשר לפלאפון המצב דומה. ספק אם ועדת חייק ניתחה עד הסוף את המשמעויות של ביטול ההפרדה המבנית בין בזק לפלאפון. האם בזק תמכור שירותי תמסורת לאתרים של פלאפון במחירים שווים למחירים שבהם תמכור למתחרים? כיום היא חייבת לעשות זאת על פי חוק, אבל מה יקרה עם ביטול ההפרדה המבנית ויצירת ארבע קבוצות תקשורת שלדברי הוועדה היא רוצה שיתחרו אחת בשנייה? מי יבטיח שהמחיר הסיטונאי שבזק תמכור לפרטנר או לסלקום יהיה אותו מחיר שבו היא מוכרת לפלאפון כאשר אין הפרדה מבנית בין החברות?

רוצה לומר, הוועדה לקחה מקטע שוק שבו היא חושבת שיש בעיה (השוק הפרטי שבו הלקוח משלם בנפרד לחברת התשתית ובנפרד לחברת האינטרנט) והיא מבטלת אותו בלי להבין עד הסוף את המשמעויות של ביטול ההפרדה בשוק העסקי, הרווחי, שבו מצויה השמנת.

פתרון להפרדה המבנית בשוק הפרטי

אם הוועדה משוכנעת שיש בעיה בפיצול התשלום לחברת אינטרנט ולחברת תשתית, היא יכולה הייתה להגיש המלצה הפוכה - לאסור על חברות התשתית למכור שירותי תשתית ללקוח הסופי. כך נטוויז'ן או סמייל או בזק בינלאומי, יכולות היו לספק לנו את כל השירותים במסגרת של חבילות ומשרד האוצר היה בא על סיפוקו. אבל זו רק הצעה אחת לפתרון לבעיה צרכנית שיווקית, ושניתנת לפתרון בקלות יחסית. המשמעות של הצעה כזו היא הפרדת שירותים מתשתיות בבזק והוועדה הותירה זאת כאופציה אחרונה למקרה שחברות התשתית לא ייצרו את השוק הסיטונאי, היות שמדובר בפתרון קיצוני.

השוק הסיטונאי

השוק הסיטונאי הוא סיסמה. כבר היום יש שוק סיטונאי שנעשה באמצעות מכירת הקווים לספקיות האינטרנט, אבל איש אינו מפקח על מחיריו. למה? בגלל כשל מתמשך במשרד התקשורת. בחינה פשוטה של מדדי הרווחיות בנטוויז'ן או בסמייל לעומת בזק ממחישה את הבעיה: נטוויז'ן עם EBITDA של 23% ובזק עם 52%.

אין למשרד התקשורת כלים לפקח על מחירי השירותים שבזק מספקת למפעילים, שצורכים עשרות שירותים שונים. האם מישהו מעלה בדעתו שמשרד התקשורת יגייס עכשיו עשרים כלכלנים ומהנדסים כדי לפקח על מחירי האתרנת, או רשתות VPN, או צירי PRI? זו אשליה.

ועדת חייק טוענת שאי אפשר לקבוע את המדיניות בשוק רק על בסיס המחדלים של משרד התקשורת. זה נכון, אולם בתוך עמנו אנו חיים. מה יעזור אם הוועדה תגיש המלצות מרחיקות לכת שבסופו של דבר לא יהיו ניתנות למימוש? הנה, ועדת גרונאו האחרונה המליצה שורה של דברים שלא יושמו, ובראשם שוק סיטונאי, משום שאגף התקציבים במשרד האוצר לא היה מוכן לתקצב את העבודה הכרוכה בכך, ומשרד התקשורת לא היה מוכן לעשות את העבודה בלי תקציבים נוספים. התוצאה הייתה שמ-2008 מדברים על שוק סיטונאי והוא לא מתממש.

חברת חשמל

מלבד בזק והוט, כל השחקנים בשוק רוצים לראות את מיזם הסיבים האופטיים של חברת חשמל בשוק התקשורת. אלא שלמרות כל הרצון הטוב של שר התקשורת משה כחלון, הסיכוי שזה יקרה אינו גדול. משקיע חדש שייכנס למיזם אמור לפרוס תשתיות סיבים אופטיים בכל הארץ באמצעות שימוש בתשתיות חברת החשמל וזו משימה כבדה מאוד למשקיע שאסור לו למכור שירותים לצרכן הסופי, אלא רק למפעילים. לאור המלצות ועדת חייק ולאור הסיכויים הקטנים למצוא את המשקיע שיסכים לתנאים הללו (הלוואי שיימצא), ספק אם ניתן יהיה להמשיך באותה מדיניות.

ייתכן שלא יהיה מנוס מלאפשר הקמתה של חברת תקשורת חדשה, שתוכל להתחרות ישירות ולמכור שירותים לצרכן הסופי, או שיאפשרו לאחד השחקנים בשוק להיכנס למיזם הזה.

מיזם חברת החשמל נועד להכניס תחרות בצד תשתיות התקשורת, אבל ליצור רשת תקשורת ניטרלית, כלומר רשת שתמכור שירותי תשתית רק למפעילים ולא תתחרה בהם. אלא שהמלצות ועדת חייק מובילות בהכרח לכך שלא יהיה מנוס מלאפשר לשחקן כמו פרטנר או סלקום להיכנס למיזם הזה, אחרת השוק יוצא מאיזון ובזק הופכת להיות גוף תקשורת מאוחד שמאיים על כל השוק.