רכש המחשוב בצה"ל: שדה קרב צבאי של מיליארד ש' בשנה

את המשפט "על פיו ייפול ויקום דבר", לא שומעים הרבה בשוק המחשוב הישראלי. את מספר המנהלים החזקים שמצדיקים את ההגדרה הזו אפשר לספור על אצבעות יד אחת.

המקום שבו מנהל אכן מחליט באופן כמעט בלעדי הוא הצבא, ובמקרה זה - אגף התקשוב. סא"ל חיים וגנר, ראש תחום רכש וכלכלה באגף התקשוב, הוא האחראי על כל אמצעי המחשוב והתקשורת שנרכשים בצה"ל עבור היחידות המנהלתיות - החלטות שהיקפן יותר ממיליארד שקל בשנה.

הצבא הוא הלקוח הגדול של שוק המחשוב והתקשורת בישראל. לשם הפרופורציות, צרכן המחשוב הגדול בשוק הפרטי - בנק לאומי - מוציא בשנה קרוב למיליארד שקל, כאשר חלק גדול ממנו מיועד לעלויות שכר. במאזן של אגף התקשוב הסכום כולל עלויות שכר של אנשי הקבע ויועצים חיצוניים בלבד. כלומר, הצבא מהווה 4.2% מתוך שוק המחשוב והתקשורת המיועד לצרכנים הארגוניים, שהסתכם ב-6.7 מיליארד דולר ב-2010 לפי נתוני IDC ישראל.

אבל לא הדרישות הטכנולוגיות הן הדבר שוגנר, שממלא את התפקיד בשמונה השנים האחרונות, שם עליו את הדגש, אלא ההתייעלות שביצע אגף התקשוב, בעיקר לאחר מסקנות ועדת ברודט, שהמליצה על מדדי התייעלות אגרסיביים לצבא.

"אנחנו מנסים לשמור על הצרכים הטכנולוגיים, ומצד שני להוריד את העלויות", אומר וגנר בראיון ל"גלובס". "התפקיד שלי כולל דיסוננס תמידי - כאיש ממר"ם לשעבר אני רוצה הכול מבחינה טכנולוגית, ולא מעניין אותי הכסף. אבל ככלכלן אני יודע שאין לי את המשאבים לכך".

שדה הקרב: הסכמים עם ספקיות

ועדת ברודט דרשה "התייעלות בעלויות הקיום והעברת המשאבים להתעצמות", מה שאמור לבוא לידי ביטוי בחיסכון של 30 מיליארד שקל בתוך עשור. השינוי הוא, שבתחום המחשוב בוחנים בצבא באופן שוטף את הפעילויות וההסכמים בתחומי התוכנה, החומרה, הסכמי הרישוי ומיקור החוץ - מה שכנראה צריך היה לעשות גם קודם.

כך, הצבא עובר בין השאר להסכמים רוחביים לכל היחידות המנהלתיות - מה שמאפשר לנצל יתרון לגודל מבחינת התמחור, והגמשת התנאים של הספקים.

זו תקופה נוחה לדבר על חיסכון במערכות המחשוב. השינויים הטכנולוגיים בשנים האחרונות כללו רכיב משמעותי של חיסכון אפשרי בעלויות על-ידי וירטואליזציה ותוכנות ניהול חכמות, גישה לתוכנה מרחוק, רוחב פס זמין וזול, ומשמעויות מבחינת צריכת האנרגיה. השינויים הללו באו לידי ביטוי במכרז האחסון הגדול שהסתיים בנובמבר 2010 ושבו זכו נט-אפ ו-EMC. "חסכנו 16%-22% בעלויות", מעריך וגנר.

הדגש על האילוצים הכספיים מעמיד את יחסי הצבא במתיחות מסוימת מול ספקיות המחשוב הגדולות. ההסכמים מול הספקיות נערכים במסגרת תקציב הסיוע האמריקני, ונערכים בשיתוף משלחת הרכש - מה שמעמיס פוטנציאל מתח נוסף.

במהלך 2011 תעמוד הגישה החדשה של הצבא למונחי ההתייעלות, במבחן. לאגף התקשוב מצפים מגוון מכרזים שבהם ידרשו לספק את ההתייעלות המצופה תחת ההקפדה התקציבית החדשה. בין המכרזים שעומדים על הפרק נמנים הסכמי רישוי מול חברות התוכנה SAP ומיקרוסופט, מכרז שרתים גדול, והיערכות לקראת המכרז הבא על מחשוב נקודות הקצה.

וגנר רואה בהסכמים עם הספקיות את שדה הקרב שלו. עם זאת, את ההתבטאויות המיליטנטיות בנושא צריך לקחת בערבון מוגבל, משום שזהו נושא שיעמוד בקרוב למו"מ בין הצבא לענקיות המחשוב.

"נשחט פרות קדושות", הוא אומר ומתייחס להסכם הקרוב עם מיקרוסופט על מערכות הפעלה לנקודות הקצה, ועל השינויים שהצבא מתכנן ברכש רישיונות התוכנה. "בהסכם מול מיקרוסופט תהיה לנו מלחמת עולם. אנחנו עדיין ב-XP, ואנחנו לא מתכוונים לרוץ ולשדרג רישיונות. אנחנו גם בודקים שכירת תוכנה ולא רק רכש. וכן, במיקרוסופט לא אוהבים את זה". הגמשת רכישת הרישיונות תחסוך 5 מיליון דולר בשנה מול מיקרוסופט, שיעור ניכר מהסכם ששווה היום 10-15 מיליון דולר בשנה.

התובנות של וגנר ואנשיו לגבי החיסכון במוצרי מיקרוסופט, נשמעות די בנאליות למשתמש המחשוב האישי הסטנדרטי. גם התוכניות העתידיות בתחום החומרה והעסקת אנשי מחשוב חיצוניים נראים כמו צעדים מובנים למי ששיקולי התקציב שלו יותר קריטיים.

במילים אחרות: היכן היה הצבא עד היום עם ההתייעלות הזו? "הצבא לא התחיל להתייעל בנושא המחשוב רק אחרי ועדת ברודט", מגיב וגנר. "הקפאת רישיונות תוכנה ושימוש יותר ארוך בתוכנות הוותיקות לדוגמה, היו גם בשנים עברו. המסקנות של הועדה רק האיצו את התהליך".

וגנר מגיע לראיון לאחר פגישה שלדבריו הביאה לפריצת דרך בנושא העסקת יועצים בתחום התוכנה הארגונית. מי שמספק כיום את העובדים המתמחים בנושא תוכנות ה-SAP אלו נס ו-IBM. "למה אני צריך לרכוש תוכניתנים במאות שקלים לשעה שיגיעו מחוץ לצבא?" תוהה וגנר. "יש בצבא עשרות אנשים שמועסקים בעשרות מיליוני שקלים בשנה. אנחנו יכולים להכשיר חיילים לבצע את זה ולחסוך את הכספים האלו", הוא טוען.

* אתה לא מוטרד מכך שהדגש על חיסכון פוגע בחשיבות של הצרכים הטכנולוגיים?

" מבחינתי, ההתייעלות היא שאנחנו מספקים את כל הצרכים ומשלמים פחות. אנחנו לא מוכנים לוותר על הצרכים הטכנולוגיים".

בעתיד הקרוב תיבחן הגישה הזו במכרז השרתים הגדול של הצבא, שיוצא כעת לדרך ומיועד לשרתים בתצורה שמבוססת על מעבדי אינטל ו-AMD. זהו מכרז של 40-50 מיליון דולר למשך 3-5 שנים. המתחרות הן בעיקר החברות הגדולות - דל, HP IBM, והפעם גם סיסקו.

"עבור מי שעובר את תנאי הסף במכרז מבחינת הארכיטקטורה שקבענו, זה מכרז כלכלי טהור עם דגש על המחיר", מבהיר וגנר. "אנחנו בונים את המכרז כך שלפחות שלוש-ארבע חברות יעמדו בו, ואנחנו קובעים את הקווים האדומים במכרז, כך שיתאים לכל דרישות הטכנולוגיות. אני לא מוכן שתהיה פגיעה בתחום המבצעי, אך מצד שני לא ניתן לטכנולוגיה להוביל אותנו באף ולקבוע את המחיר".

היחסים מול ספקיות המחשוב הגדולות מורכבים לא רק בצד הדרישות הטכנולוגיות והמחיר, אלא גם מבחינת היחסים האישיים. בשוק המחשוב לדוגמה, יש מי שמשוכנעים שאנשי הצבא מגיעים למסקנות לא רק משיקולים של טכנולוגיה ועלויות, אלא גם משיקולים פחות מקצועיים.

"יש הנחיות ברורות לגבי ההתנהלות מול הספקים", קובע וגנר. "ברגע שמתחילים הליך תחרותי, לא נפגשים עם הספקים ואנחנו מבקשים מהקצינים גם לא לנסוע אליהם לחו"ל. הצוות שמוביל את מכרז השרתים לא נוסע ולא נפגש עם החברות".

"רוב המשתמשים בצבא הם פשוטים"

נושא אחר משמעותי שיעמוד על הפרק השנה הוא תחנות הקצה. המשתמש הסופי יכול היום לקבל חלק גדול מהצרכים על-ידי קישור לשרת - אם באמצעות דסקטופ וירטואלי (VDI) או ויתור על מחשבים בנקודות הקצה והחלפתם בעמדות מחשוב רזות (Thin Clients), שזולות מבחינת החומרה ונוחות יותר מבחינת ניהול האבטחה והתוכנה.

בצבא הסתיים לאחרונה מכרז שבמסגרתו יותקנו אלפי עמדות קצה של חברת BIG לתקופת ניסיון, לצורך בחינה של העלויות והצרכים הטכנולוגיים. " להערכתי, נחסוך כאן - עד 30% בעלויות עמדות הקצה", אומר וגנר. "רוב עמדות הקצה שלנו לא צריכות גישה לאינטרנט או יישומים מורכבים מדי. רוב המשתמשים בצבא הם פשוטים, והפקידים בצבא לא צריכים מעבר לזה".

דוגמה אחרת היא נושא המדפסות. "אני לא מבין למה צריך מדפסות אישיות", הוא אומר, "אני קונה חומרים מתכלים ב-30 מיליון שקל בשנה, ואפשר להוריד את זה".

נכון להיום בצבא, לפחות בחלק המנהלתי שלו, לא רואים את מחשבי הלוח באופק. "על סדר היום שלי אין כרגע טאבלטים", מגיב וגנר, שמדגים עם טלפון הנוקיה הוותיק שלו את שמרנות הצבא בנושא התקני המחשוב והתקשורת החדשים, משיקולים שמוגדרים כביטחון שדה. "אבל אולי יום אחד זה עוד יקרה".

 אגף התקשוב