לא עוצרת באדום: המפיקה של הסדרה "מתים מהלכים" בראיון מיוחד

"אני מעריצה של ספרי קומיקס עוד מילדות", מצהירה גייל אן הורד, המפיקה של סדרת האימה הקומיקסית "המתים המהלכים". "מהרגע שהתחלתי לקרוא ספרים קראתי גם קומיקס, מדע בדיוני ואימה. זה מה שמשך אותי".

הורד, אישה חיננית ודקת גזרה, בחרה לגמרי לא במפתיע לגדוש את משרדה בסטודיו סיטי, פרבר של לוס אנג'לס, במזכרות שאינן אופייניות למפיקות בהוליווד - פסלונים של רובוטים, חייזרים ומפלצות, משלל סרטי מדע בדיוני ואימה שהפיקה.

הרקורד ההוליוודי המרשים שלה כולל כמה משוברי הקופות הבולטים של כל הזמנים, בהם "שליחות קטלנית", "הנוסע השמיני 2", "ארמגדון" ושני סרטי "הענק הירוק". לאחרונה הוסיפה למאזנה גם את העיבוד הטלוויזיוני המוצלח לקומיקס "המתים המהלכים".

את "המתים המהלכים", שתשודר בשבת החל מ-26.3, ב-22:45, ב-yes Sci-Fi HD, יצרו רוברט קירקמן, שכתב, וטוני מור, שאייר עוד ב-2003. היא יצאה לאור במהדורה חודשית וקנתה לה מעריצים רבים, למרות התוכן העקוב מדם. "המתים המהלכים" עוסק במאמצי ההישרדות של קבוצת ניצולים קטנה לאחר אסון אפוקליפטי, שהפך את תושבי כדור הארץ לזומבים טורפים רצחניים וצמאי דם או, אם תרצו, למתים מהלכים.

"קראתי את זה לראשונה לפני חמש שנים", מספרת הורד, "לא כדי שזה יעובד לסדרת טלוויזיה או לסרט, אלא משום שזו דרמה אנושית טובה. אני אוהבת סיטואציות שהן חיים ומוות בנסיבות מיוחדות". עם זאת, הורד, שהפכה גם היא לשוחרת "המתים המהלכים", לא יכלה להתעלם מהפוטנציאל של הקומיקס, אך כשהתברר לה שזכויות העיבוד אינן זמינות ויתרה.

לפני שנתיים וחצי היא בדקה שוב ומצאה שהאחרון שהחזיק בזכויות היה פרנק דרבונט, תסריטאי ובמאי מוערך שאחראי לכמה עיבודים קולנועיים מעניינים כמו "גרין מייל". "פרנק הוא ידיד ותיק שלי והוא סיפר לי שכתב תסריט לפיילוט על פי הקומיקס והציע את הסדרה לNBC, שדחו את זה. אני חשבתי על זה דווקא כעל סדרה לכבלים, מאחר שזה אפל ואלים מדי עבור טלוויזיה ציבורית, לפחות בארצות הברית. ביקשנו מרוברט קירקמן, היוצר, להחיות את זה מחדש. הוא סיפר שיש מתעניינים אחרים אבל אמר שישמח לעבוד איתנו. חשבנו על AMC, על אף שלא הייתי בטוחה שהם ירצו סדרה כזו. כשהזכויות נעשו זמינות שוב, הלכנו שלושתנו ל-AMC. הם אהבו את זה והזמינו תסריט לפיילוט".

זומבים עם שיאי רייטינג

ל-AMC היה כבר רקורד משובח למדי של נטילת סיכונים אמנותיים, עם כמה סדרות איכות כמו "מד מן" ו"שובר שורות". אך אף שסדרות מדע בדיוני וערפדים הפכו כבר לדבר שבשגרה בטלוויזיה, סדרת אימה עקובה מדם כמו "המתים המהלכים" הייתה עדיין בגדר הימור.

עם הרכב קריאטיבי עתיר מוניטין אך חסר ניסיון בהפקות טלוויזיה, הפקת הפיילוט (בן שעה וחצי) יצאה לדרך במאי 2010, כשדרבונט, שכתב את התסריט, גם מביים. כש-AMC ראו את התוצאות הם הזדרזו להזמין חמישה פרקים נוספים כדי להשיק את הסדרה כבר בסוף אוקטובר 2010.

- מדוע בכלל עובדה "המתים המהלכים" לסדרת טלוויזיה, במיוחד עם הרקורד שלך בסרטי ז'אנר? לא ראית את זה כסרט?

"רוברט היה נחוש בדעתו לא לעשות מזה סרט. הוא ראה בזה סיפור שאינו נגמר, אז איך אתה יכול לספר את הסיפור הזה בשעתיים? יש לקומיקס הזה 81 גיליונות, והעובדה שיש כל כך הרבה דמויות וכל כך הרבה סיפורים מצדיקה את העיבוד לטלוויזיה. בעונה הבאה יש לנו 13 שעות לספר את הסיפור".

- בערוצי הכבלים מפיקים 13 פרקים בעונה. מדוע הפקתם רק שישה פרקים בעונה הראשונה?

"כי עד שהתחלנו את ההפקה כבר היה מאוחר. ידענו שאנחנו רוצים לשדר את זה באוקטובר, ועד שהיינו מתחילים לצלם לא היה די זמן להשלים את כל הפרקים בעונה רגילה".

הפקת חמשת הפרקים הנותרים נעשתה בתקציב שהורד מגדירה כ"טיפוסי לכבלים". על פי הערכות, מדובר בכ-2.5 מיליון דולר לפרק. העונה הראשונה צולמה באטלנטה, כדי לנצל את זיכוי המס בשווי של 30 אחוז המוצע להפקות שם.

אז נכנסה לתמונה הישראלית שרון טל יגואדו, סגנית נשיא בכירה בפוקס אינטרנשיונל צ'אנלס, רשת בינלאומית בבעלות ניוז קורפ, שלה 183 ערוצים ב-120 מדינות, ב-33 שפות. פוקס אינטרנשיונל רכשה את כל זכויות ההפצה הבינלאומיות לסדרה עבור ערוציה והבטיחה את עתידה הכלכלי של הסדרה, על אף ש-AMC נתנה כבר את האור הירוק להפקת עונה ראשונה.

ב-26 באוקטובר, יום הזומבים העולמי, השיקה פוקס קמפיין בינלאומי רחב יריעה, שהחל בהונג קונג והסתיים בלוס אנג'לס, ובמסגרתו שחקנים בתחפושות זומבי שוטטו ברחובות. הסדרה הושקה ב-AMC ב-31 באוקטובר, ערב ההלואין, ושודרה במאה מדינות נוספות בתוך שבוע.

בארצות הברית פרק הפיילוט בן ה-90 דקות שודר לאחר מרתון סרטי אימה קלאסיים וריתק 5.3 מיליון צופים, 3.8 מיליון מהם בקבוצת הגיל המשפיעה שבין 18 ל-49. זהו הרייטינג הגבוה בתולדות AMC והגבוה ביותר לסדרה מקורית בכבלים ב-2010. המבקרים, במרבית המקרים, עטפו את הסדרה המדממת בשבחים והכלילו אותה בין עשר הסדרות הטובות של 2010. את ההשקה המוצלחת סיכם צ'רלי קולייר, נשיא הערוץ, "זה היה יום טוב למות בו".

בפרק השני נרשמה ירידה ל-4.6 מיליון צופים, אך גם כך ברור שמדובר בלהיט ו-AMC הזדרזו לאשר הפקת עונה שנייה בת 13 פרקים. פרק הסיום ריתק שישה מיליון צופים והנציח את מעמדה של הסדרה כלהיט קאלט, למרות סצנות אלימות במיוחד, כמו גרזן הננעץ בראשו של זומבי, כדורי רובה המפלחים גולגולות, חלקי גוף נקטעים ונתזי דם לרוב.

לדברי הורד, שיאי רייטינג נשברו בטריטוריות רבות מחוץ לארצות הברית, אך מה שמעניין במיוחד הוא העובדה ש"המתים המהלכים" משודרת במדינות מסוימות בשתי רשתות שונות. "בספרד צפו בה 3.5 מיליון צופים, וזה אדיר. זה שודר בתחילה ברשת הכבלים של פוקס ועכשיו זה משודר בערוץ ציבורי. בחודשים הקרובים הסדרה תעלה בבריטניה בצ'אנל 5, לאחר שכבר שודרה בערוץ FX המקומי".

אלימות ללא מעצורים

- האם כיוונתם את הסדרה גם לקהל בינלאומי, שבאופן מסורתי לא ממש נלהב מז'אנר האימה?

"זה לא היה מכוון לקהל מסוים. השיקול היה מהו העיבוד הטוב ביותר של הסיפור והדמויות לטלוויזיה. כלומר, לשעה וחצי פיילוט וחמישה פרקים בני שעה. אם אתה מתחיל לחשוב מה הקהל היה אומר על חלק כזה או אחר, לא היית עושה צדק עם הסיפור, אבל עובדה שזה עבד מסביב לעולם".

- היה הכרחי לעשות את העיבוד אלים כל כך ועקוב מדם?

"בהחלט. זה היה קריטי. ב-NBC זו הייתה גרסה אחרת. יש סדרת ערפדים ב-HBO וסדרת 'יומני הערפד' ב-CW. אלה שתי סדרות שונות לגמרי על ערפדים. לדעתי, אתה יכול לספר סדרות ז'אנר בשני סוגי ערוצים, אבל 'המתים המהלכים' מסופר הכי טוב בכבלים".

- ל-AMC לא הייתה בעיה עם גודש האלימות?

"לא. זה דבר שהסכמנו עליו בתחילת הדרך, כשנפגשנו בפעם הראשונה. טענו שהקהל שיהיה הנלהב נכון ביותר לצפות בסדרה, יהיה הקהל שכבר מכיר את הקומיקס, והוא יהיה מודאג אם נפגין איפוק. ב-AMC סיפרו לנו שיש להם שבועיים באוקטובר שבהם הם משדרים את ה-Fear Fest, הרבה סרטי אימה שכמעט ולא עברו עריכה. הם הראו לנו קליפים והגענו למסקנה שלא יהיה בסדרה משהו אלים יותר ממה שכבר משודר. במשך העונה לא קיבלנו כל תלונה מהם על האלימות בסדרה".

- אחרי הניסיון עם "המתים המהלכים" את מבינה מדוע יש כל כך הרבה מעריצים לז'אנר האימה?

"זו הזדמנות להתמודד עם הפחדים הגדולים שלך, במיוחד אם אתה באולם חשוך עם עוד אנשים אחרים. אתה מתנסה במעין קשר חברתי עם אנשים זרים, וזה קתרזיס. אתה עוזב את האולם ואומר, 'הייתי כל כך מרותק לסיפור והתבדרתי במשך שעתיים, כך שלא הייתי צריך לחשוב על שכר הדירה או לריב עם בן או בת הזוג'".

- עד כמה אתם נאמנים לקומיקס המקורי של "המתים המהלכים"?

"אנחנו נאמנים למקור, אבל גם יוצאים וחוזרים אליו. בפרקים שכבר שודרו יש הבדלים רבים, למשל דמויות שלא קיימות בקומיקס".

- זה נעשה בברכת היוצר?

"ודאי. רוברט קירקמן הוא חלק מצוות הכותבים".

אגב, ממש לפני הראיון עם הורד קירקמן סיים עמה פגישה, כחלק מההיערכות לעונה הבאה שצילומיה יחלו בקרוב. קירקמן משמש גם כאחד מהמפיקים, פרט להיותו תסריטאי בסדרה. ואגב תסריטאים, עם תום העונה פורסם כי דרבונט הבמאי, במהלך לא שגרתי, החליט לפטר את צוות הכותבים הקבוע ולהסתמך להבא על תסריטאים פרילנסרים. הורד מכחישה את הטענה הזו: "זה מטופש. אתר אחד יצא עם סיפור ללא שראיינו מישהו, ללא שבדקו את העובדות, וכולם פרסמו את זה כאילו שמדובר באמת. חצי מהכותבים חוזרים, ואחד אחר מונה כאחראי על סדרה אחרת. זה מה שקורה ברוב הסדרות, לא כל צוות התסריטאים חוזר לעונה נוספת".

הנוהג שמפיקי סרטים שולחים ידם גם בהפקות טלוויזיה הופך בשנים האחרונות לטרנד שמובל על ידי ג'רי ברוקהיימר, אשר הפיק אינספור שוברי קופות, בכללם גם את טרילוגיית "שודדי הקריביים", ומפיק במקביל גם את הטרילוגיה הטלוויזיונית של "CSI".

הורד הפיקה בעבר את סדרת הטלוויזיה "Adventure Inc", אך זו יועדה לסינדיקט התחנות העצמאיות ולא לרשתות השידור או הכבלים.

- מדוע לא הפקת עבורם סדרות עד עכשיו?

"כי במרבית הסרטים שהפקתי לא הייתי בעיר שלושה-שישה חודשים ולא מצאתי זמן לעשות טלוויזיה. 'Adventure Inc' הייתה קופרודוקציה קנדית, אנגלית וצרפתית, כך שאני מכירה את דרך העבודה בטלוויזיה. אבל זו לא הייתה סדרה טיפוסית בהמשכים לטלוויזיה וכל פרק עמד בפני עצמו. מה שמעניין אותי ב'מתים המהלכים' הוא שאפשר לפתח את הדמויות ולעבוד עם יוצרים כמו פרנק ורוברט, ועם קבוצת שחקנים נהדרת שתחזור לעונה נוספת".

- מה השתנה מאז?

"לא ידעתי איך יהיה לעבוד על סדרה לכבלים. עכשיו, כשעשיתי את זה, זה לא רק מוצלח ברייטינג, גם הביקורות טובות ויש לזה המשך".

כולם היו גבריי

הורד התחילה את הקריירה ההוליוודית שלה בשלהי שנות השבעים, בניו וורלד פיקצ'רס, כעוזרת של רוג'ר קורמן האגדי שהיה חלוץ מפיקי סרטי מדע בדיוני והבי מוביס. היא התקדמה בסולם התפקידים עד שהפכה למפיקה, ואז פרשה והקימה חברת הפקה משלה. בניו וורלד היא פגשה בג'יימס קמרון, לימים בעלה, ועמו פיתחה את התסריט ל"שליחות קטלנית". היא גם הפיקה עבורו סרטים נוספים, ביניהם "מצולות" ו"הנוסע השמיני 2". לאחר פרידתם היא המשיכה להפיק סרטי מדע בדיוני רחבי יריעה ובין לבין נישאה לבמאי בריאן דה פלמה ולאחריו לבמאי-תסריטאי ג'ון הנסלי.

- מה את מביאה לפרויקט, בין אם זהו עיבוד לסרט או לטלוויזיה, במיוחד בז'אנר הבדיוני?

"הידע איך לחבר את האלמנטים הקריאטיביים ואז לוודא שזה נאמן למקור, והצוות הנכון מאחורי המצלמה. זהו בעצם תפקידו של כל מפיק. רבים קופצים על העגלה של מדע בדיוני, כי זה ז'אנר פופולרי בכל העולם שהאולפנים רוצים לעשות. אולי לאחרים אין אותה התלהבות כמו שיש לי".

- רוב הסרטים שהיית מעורבת בהם הופקו בתקציבי עתק. האם יש היגיון בהשקעות של 100 או 200 מיליון דולר ויותר בסרט אחד?

"כל זמן שזה רווחי. הבעיה תהיה אם האולפן עושה כמה כאלה וזה לא עובד".

- איך את מסבירה את ההתייקרות המטורפת בתקציבי הסרטים?

"קח את 'אווטאר', שהוא הסרט היקר ביותר שנעשה אי פעם. זה מייצג את גודל הפרויקט ואת החזון של היוצר".

- האם נכונה הסברה שהאולפנים מוכנים לקחת יותר סיכונים על סרט גדול מאשר על סרט בינוני ומקורי?

"כן. הם רוצים קודם כל פרנצ'ייז. הם רוצים לעשות המשכונים וקדימונים. הם לא רוצים להשקיע כל כך הרבה כסף בסרט שאפשר לעשות רק אחד ממנו. זה נדיר מאוד שיהיה לך 'טיטאניק' ללא המשכון, או 'אווטאר'. האולפנים רוצים משהו שכבר יש אליו מודעות מובנית, ומשום כך הם מעבדים קומיקס ורבי-מכר - 'באטמן', 'ספיידרמן', 'שר הטבעות' או 'הארי פוטר'. יש להם קהל שכבר מודע אליהם ומרוגש. כרגע האולפנים ממשיכים לעשות את הסרטים הגדולים הללו. סרטים מקוריים קשים למימון יותר מתמיד, כי יש פחות אולפנים כיום והאולפנים בכלל עושים פחות סרטים. אבל אני חושבת שכשהענף מתכווץ יש יותר הזדמנויות לעצמאים, כי יש יותר בתי קולנוע ויותר מסכים מתמיד, והמפיצים זקוקים ליותר מוצרים. צריך למלא את הצינורות כך שאתה תראה יותר מפיצים, כמו סאמיט וליונסגייט, ויהיו יותר סרטים שיופצו און-ליין ולעצמאים יהיו יותר ערוצי הפצה".

- אחרי שהיפנים, האירופים ומשקיעים מוול סטריט נכוו מהשקעות בהוליווד, האם כיום קשה יותר לגייס כספים מחוץ למערכת ההוליוודית עבור סרטים עצמאיים?

"לא. השנה יש יותר מבעבר. 27 סרטים עצמאיים הופקו ונרכשו בסאנדנס. האולפנים ימשיכו לעשות את הסרטים בתקציבים הגדולים. עם זאת, אני לא חושבת שזו החלטה נבונה לעשות סרטים גדולים ללא הפצה בארצות הברית, ומעט מאוד עושים זאת. אבל מה שייעשה הוא סרטים בתקציבים של 20-40 מיליון דולר, אשר יש להם מכירה מוקדמת בינלאומית וליהוק הגיוני".