קחו אחריות על הנדל"ן שלכם

אני רוצה להזכיר לציבור הרחב שלא בכל טרגדיה צריך לחפש את השר התורן. הזעקות הנשמעות פה בכל פעם שרעידת אדמה תוקפת במקום כלשהו בעולם על כך שאצלנו, בישראל, אין כתובת אחת האחראית על טיפול ברעידות אדמה, שוכחות כנראה שרעידות אדמה, למרבה הפלא, אינן קורות באשמת הממשלה.

מה כן? הממשלה צריכה לעשות הכל כדי שבניינים לא יתמוטטו. והחל מ-1980 מוקמים כאן בתים רק לפי תקן מחייב, שאמור להגן עליהם מפני רעידות אדמה; המדינה צריכה לחזק מבני ציבור ישנים - ולפני כשנתיים אושר תקציב בסך 3.5 מיליארד שקל ל-25 שנה (140 מיליון שקל לשנה) לחיזוק מבני ציבור; והמדינה צריכה לדאוג שהתשתיות הלאומיות (גשרים, מנהרות, הכור בדימונה) יחזיקו מעמד בעת רעידת אדמה, ועל זה באמת כדאי להחזיק אצבעות ולקוות שיש מי שאחראי ביומיום.

לכל השאר, בהתקיים תקציב ממשלתי מאוד מוגבל, אנחנו האחראים ולא כדאי לחפש כל הזמן אבא ואמא בסביבה. התוכנית שמעניקה זכויות בנייה כתמריץ לחיזוק בניינים ישנים (תמ"א 38) לא ממש תופסת?

אל תתבלבלו לרגע: תמ"א 38 לא הבטיחה לנו שיפוץ וחיזוק מאסיבי של מבנים בכל הארץ, אלא בסך-הכול אמרה שזו אחריות שלנו, ושהמדינה, בהתקיים המון תנאים, מוכנה לעזור ולתמרץ קצת.

הגיע הזמן שנאשים בעיקר את עצמנו: אפילו בעיר תומכת תמ"א 38 כמו רמת-גן, השכנים בעיקר רבים בינם לבין עצמם על עוד קופון שהם יוכלו לגזור מהקבלן, שבשלב מסוים בורח ומרים ידיים.

בסופו של דבר, בין אם נוכל לקבל עוד חדר/מרפסת/ממ"ד כבונוס ובין אם לאו, האחריות לחיזוק (ולביטוח) הבית הפרטי היא בעיקר שלנו. תסלחו לנו על הפופוליזם: משרד התשתיות מציג סטטיסטיקה חזויה ל-16 אלף הרוגים ברעידת אדמה קטלנית? משרד הבריאות מציג דיווח על 8,600 הרוגים מדי שנה מעישון אקטיבי ופסיבי (שמחלתם עולה גם מיליונים למדינה), ועוד לא ראינו קריאות וטענות נגד משרד הבריאות שהוא אינו מוציא איסור גורף לעישון במדינה, צעד שבוודאי יציל חיי אדם.

ההחלטה אם לעשן, או אם לגור בבית שחוזק מפני רעידות אדמה, היא בראש ובראשונה החלטה פרטית שלנו.

הרתעת האישום הפלילי

ואפרופו ענייני תכנון ובנייה: רוב רובן של העבירות בתחום (בנייה ללא היתר, פיצולי דירות, הקמת פרגולות וכדומה) שייכות באופן טבעי לתחום האזרחי. הסיבה המרכזית שבגינה עבירות התכנון והבנייה נדונות בדין הפלילי היא הרתעתית. מכיוון שקנס כספי לא מהלך אימים על מי שגוזר קופון לא קטן מעבירת הבנייה, אמור האישום הפלילי (שכולל גם איום במאסר בפועל) לעשות את עיקר המלאכה.

זו גם הסיבה שהמדינה לא מאפשרת כיום ביתר קלות לשחרר את הנאשמים עצמם מכתב האישום הפלילי, תוך הותרת החברה כנאשמת בלבד. המדינה גם לא מאפשרת להסיט את האשמה הפלילית לעבר האנשים הפחות חשובים בעסק או במשפחה, רק בגלל שנוח להם יותר לסחוב על הגב כתם של הרשעה פלילית. בדומה לכך: מה שתואר כאן נכון גם לגבי האישום הפלילי בהעסקת עובד זר. זהו עוד תחום אזרחי מובהק, שנדרש לתחום הפלילי בעיקר לצורך אפקט ההרתעה. לכן הגשת כתב האישום השבוע רק נגד נילי פריאל, רעייתו של אהוד ברק, בגין העסקת העובדת וירג'יניה נבארו בהחלט מריחה רע.

מדינה שכבר לא מוכנה לקבל טענות מסוג "רק האישה סגרה את המרפסת", או "רק הבעל סיפח את השטח הציבורי", לא אמורה בכזו קלות להחליט שרק אשתו של שר הביטחון העסיקה את העוזרת.

היוצא מהכלל

לפני שנה הייתה זו פרשיית הולילנד שטרפה את הקלפים ותקעה מקל בגלגלי הרפורמה בתכנון ובנייה. ב-17 במארס עברה הרפורמה בקריאה ראשונה, אולם שבועיים אחר-כך התפוצצה הפרשה, והכניסה את כולם לחרדות נוכח פוטנציאל השחיתות בתחום.

שנה אחרי, ויממה לאחר שקמה לה רפורמה חדשה ובהולה בהרבה, דווקא אותה הולילנד צריכה להפחית מעט את מפלס החרדה ולשחרר מעט יותר חבל בכל הקשור לגמישות הרשויות בנוגע להחלטות בנושאי תכנון ובנייה.

החלטת הפרקליטות מאתמול מבהירה גם לחובבי תיאוריות הקונספירציה שהולילנד היא היוצא מן הכלל. הצורך להפעיל מנגנון אימתני ורב זרועות, הכולל 18 אנשים ברמות הכי בכירות (אהוד אולמרט, יעקב אפרתי, אביגדור קלנר, דני דנקנר ועוד), שאפשר שנתנו או שקיבלו שוחד (לפי כתב האישום), זאת כדי לקדם את הולילנד, הזרע ותעשיות מלח, רק מלמד על הסרבול העצום במפלצת התכנון והבנייה.

מדינה הסומכת על שלטון החוק שלה יכולה להסתפק גם ב-3-4 בכירים שיידרשו לתת או לקבל שוחד כדי שתוכניות נוראיות מהסוג של הולילנד ינסו לצאת לפועל. כולנו מוכרחים להאמין שגם במנגנון שחיתות רזה שכזה, הריקבון יצוף למעלה בשלב כלשהו.