"מבחינה טכנולוגית, אין כישלונות בעולם השבבים הישראלי. רק מהבחינה העסקית, כמו חברות שהשוק ברח להן", כך אמר אתמול (ב') יהל זילכה, שותף בקרן ההון סיכון מגמה במפגש של מועדון השבבים הישראלי, המחבר חברות ואנשי מקצוע בתעשייה.
זילכה, שמעריך כי בהון סיכון הישראלי יש כיום 300 מיליון דולר פנויים המיועדים להשקעות בתחום השבבים, חשף לראשונה את התוכנית סביב מיזם Solid, שמיועד להשקעות בחברות שבבים בתחילת הדרך.
מאחורי המיזם עומדות הקרנות מגמה, ג'נסיס, כרמל וג'מיני, והוא יוצא לדרך עם מימון של מיליון דולר. ההחלטה במי להשקיע לא תהיה בידי הקרנות, אלא תתקבל על-ידי ועדת השקעות חיצונית שכוללת מספר יזמים מנוסים: איל וולדמן ממלאנוקס; ד"ר בועז איתן, מייסד סייפן בעבר; דב מורן, מייסד אפ סיסטמס ומודו; פרופ' ישראל צידון, לשעבר דיקן הפקולטה להנדסת חשמל בטכניון; ואהרון אהרון, היזם של קמרו.
"אם נשאיר את ההחלטה במי להשקיע למסננת של הקרנות, שום דבר לא יעבור דרכה", מדגיש זילכה.
הקרן מתכננת להשקיע 75 אלף דולר ב-15 חברות במשך שנתיים-שלוש לצורך מחקר ובדיקת היתכנות, כדי להגיע לאבן דרך ראשונית.
"יש שיגידו שלא ניתן לעשות דבר עם הסכום הזה", אומר זילכה, "אבל המטרה היא לעשות קיק סטארט, ולקרנות יש את הכסף לתמוך בהמשך".
מעבר לכסף, כולל המיזם מערכת אקולוגית ובה עורכי דין ורו"ח (ארנסט אנד יאנג), וכן מספר חברות שיסייעו בתחום התכנון, כגון סינופסיס וקיידנס.
מחכים לעוד וינטגרה
לצד ההצלחות הטכנולוגיות הבולטות בתחום השבבים, גם האקזיטים הגדולים של השנים האחרונות הגיעו מהתחום.
זילכה מציין כי בשנים 2010-2000 הכניסו החברות הישראליות בענף השבבים כ-10 מיליארד דולר לכלכלה המקומית. בין השנים 1996 ל-2007 מומנו בישראל 7-10 חברות בכל שנה. עם זאת, זילכה טוען כי "בשנתיים האחרונות מומנו רק שלוש חברות חדשות. זו ירידה משמעותית, שיכולה לגמור לנו את התעשייה".
הסיבה לכך היא בעיקר המורכבות של התחום והעלויות הגבוהות להקמת חברה שתגיע לסוף הדרך, ובהצלחה. כלל האצבע של ההון סיכון בנושא השבבים הוא שבחברה יש צורך להשקיע 50-100 מיליון דולר מהקמתה ועד לאקזיט, לפני שיש הוכחה לכך שאכן תהיה מכירה בסופו של דבר. זהו כסף רב שדורש לקיחת סיכון גבוה במיוחד. זילכה חושב שאפשר גם אחרת: "ניתן להקים בישראל חברה מובילה בתחום עם השקעה של 20-50 מיליון דולר", הוא מציין.
לקרן מגמה יש דוגמאות טובות להוכחת התזה הזו כמו וינטגרה, שנמכרה בסוף 2010 ל-PMC Sierra ב-300 מיליון דולר; ופרוביג'נט, שכפי שנחשף ב"גלובס" באחרונה, היא מנהלת מגעים למכירתה לפי שווי של 300-400 מיליון דולר. בשתי החברות הושקעו כ-50 מיליון דולר, ולדברי זילכה לפרוביג'נט יש 25 מיליון דולר בקופה.
"הסטטיסטיקה היא לטובת המשקיעים בתחום", הוא אומר, "35% מההשקעות בשבבים הסתיימו באופן חיובי, וזהו הנתון הגבוה מכל הסקטורים בהיי-טק".
הדיון על מקומו של ענף השבבים בתעשיית ההיי-טק המקומית לא מסתכם רק בצד הפיננסי. עולם השבבים עבר בשנים האחרונות שינויים מואצים בעקבות התנועה של כל עולם האלקטרוניקה. כך, תחומים שהיו בשוליים, כגון תכנון שבבים אנלוגיים שמיועדים לניהול אנרגיה, לטיפול באותות רדיו, לוויסות של סאונד, ובכלל מהווים את הקישור לעולם "האמיתי", שאינו מחולק בין 0 ל-1 כמו במרחב הדיגיטלי - הפכו לידע נדיר.
דוגמה לכך התרחשה אמש כאשר אינטל רכשה את הסטארט-אפ המצרי SySDSoft, שמתמחה בתכנון שבבים המיועדים לטיפול באותות הרדיו בהתקני תקשורת. מטרת הרכישה היא להיעזר ביכולות שלו בתחום ה-LTE - הדור הרביעי הסלולרי .
יכולות כאלו כמעט שלא קיימות בישראל. מי אחראי לספק ידע כגון זה, ולמה הוא לא כאן? שאלה זו עלתה אמש בפאנל שהנחה שלמה גרדמן, יו"ר ארגון השבבים הישראלי, וכלל משתתפים בולטים בסצנת השבבים הישראלית מצד האקדמיה והתעשייה.
"אני לא מרוצה מהשת"פ שבין האקדמיה הישראלית לתעשיית ההיי-טק. יש לדעתי עוד הרבה מה לעשות", אמר אליעז לביא, סגן נשיא בכיר במארוול, "אבל אני מרוצה מכך שכיום יש יותר מודעות לנושא. אם נעבוד נכון, אפשר יהיה להגיע להישגים".
"כבר לא מוכרים שבב וגמרנו"
גם ליואב הוכברג, מנהל הפיתוח האסטרטגי של אינטל ישראל, יש ביקורת. "השינויים בעולם השבבים מתרחשים בתאוצה הולכת וגוברת. אף חברה או אוניברסיטה לא יכולה לפתור את הדילמות בעצמה, ורק שילוב כוחות יכול לספק לנו פריצות דרך. טווח המוצרים שלנו בחיפה מסתכל על השנים 2016-2019, וראייה לטווח כזה דומה להסתכלות של המחקר".
נציגים של הטכניון הגיבו לטענות בהאשמות משלהם. "יש תפיסה מוטעית של הסטודנטים לגבי ההזדמנויות בשוק, וזה גם קשור לתעשייה", אמר פרופ' ניר טסלר, ראש מרכז המחקר למיקרו וננו-טכנולוגיה בטכניון, "לא נתחרה בסין, בהודו או ברוסיה במשכורות אלא בחדשנות - וזה אומר תואר שני או שלישי. אם לא נצליח להסביר את זה לסטודנטים, נהיה במצב מאוד קשה".
פרופ' אדם שוורץ, דיקן הפקולטה להנדסת חשמל בטכניון, נגע בנקודה רגישה יותר: "אם רוצים ללמד על אינטגרציה בין חומרה לתוכנה במערכות, צריך לתת לאנשים את הכלים לשחק. אם רוצים לרדת לרזולוציה של רמת הננו, צריך ציוד שעולה 5 מיליון אירו. פניתי לחברות בתעשייה כדי לקבל את ההשקעה הזו, ולא קיבלתי. יש כספים שמגיעים אלינו מחבר'ה טובים, חלקם בוגרים, אבל התעשייה לא מספקת מימון".
פרופ' אורי וייזר, מרצה בטכניון ומייסד מספר חברות ובהן קומקס, הציג כדוגמה את הכספים שמגיעים מהבוגרים ומהחברות הבינלאומיות בישראל ובחו"ל - חברות שהן הנהנות העיקריות מהבוגרים של האקדמיה.
"החברות הבינלאומיות מספקות רק מעט כסף למחקרים, בעוד שבארה"ב הן נותנות סכומים הרבה יותר גבוהים, של מאות אלפי דולרים לעיתים".
הוכברג, שרואה כיצד המרכז הישראלי הפך לחלק מהאסטרטגיה של החברה בחו"ל, סיכם באופן חיובי. "80% מהמחשבים בעולם מבוססים על טכנולוגיה ועל חדשנות מישראל, ואנחנו צריכים לשמר את זה. כבר לא מוכרים היום שבב וגמרנו. צריך ראייה מערכתית שכוללת שבבים, תוכנה ומערכת - ואנחנו יודעים לעשות זאת. אם נלמד להשתפר, יש לנו סיכוי".
תחום השבבים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
