האמון ברשויות יפן התערער

מה קרה ליפנים, עם שמגלם את הקונפורמיות ואת קבלת ההחלטות בקונצנזוס עד כדי כך שקשה למצוא ביפנית מקבילה למילה "לא"? אם גם אישה מהדור הישן, בת 70, אומרת כשהיא מנקה את ביתה מהריסות הצונאמי: "האמנתי למנהלי הכורים הגרעיניים, אבל כעת כבר לא. אני חושבת שהם אינם גלויים איתנו. הם לא אומרים לנו שום דבר" - זו רעידת אדמה בסיסית גם בחברה היפנית.

הנסיבות אכן קיצוניות - לא רק המכה הכפולה של רעידת אדמה אדירה וצונאמי שמחק תשתיות ופגע קשה באזור שמספק 6%-8% מהתמ"ג השנתי, אלא גם ובעיקר המשבר הגרעיני בפוקושימה. היפנים גילו לפתע את הפאניקה, שזרה להם. איש אינו מרים את קולו, אך ההתנהגות הקולקטיבית שונה. קצת כמו במצרים ובתוניסיה, הפחד להפר את הקונצנזוס חלף, האמון ברשויות התערער, וההשלמה והצייתנות מתחלפות בכעס עצור. התרוקנות המרכולים גם בטוקיו מעידה על משבר אמון עמוק. איש אינו יודע בוודאות מה מתחולל בפוקושימה, ועם ענן הקרינה שהגיע עד למזרח הרחוק הרוסי, מה יהיה על טוקיו?

"אני לא חושב שהם אומרים את האמת. אולי הם עצמם לא יודעים", אומר בעל עסק בן 63, מעיר השוכנת 50 קילומטרים ממקום הדליפה הגרעינית. רמת הקרינה בטוקיו עלתה, הודה הבוקר אפילו ראש הממשלה נאוטו קאן, אך אישי ממשל טוענים שהיא עדיין אינה מסכנת את הבריאות. גם אחרי ההודעה על ירידת רמת הקרינה באזור פוקושימה היום, התושבים ממשיכים לאגור מזון ומים.

אפילו בהירושימה במערב יפן, שלא נפגעה ברעש או בצונאמי, אבל ידעה בעבר אסון גרעיני משלה, תושבים אוגרים מזון וסוללות. החברות המסחריות נרתמות לסייע. פנסוניק תרמה 500 אלף סוללות ועשרות אלפי פנסים לנפגעי האסון. כלומר, הסולידריות החברתית עדיין קיימת, בסגנון היפני הישן והטוב.

הדמוקרטיזציה שעברה יפן בעשורים האחרונים, ובעיקר בשנה שעברה, כאשר השלטון עבר לראשונה בהיסטוריה המודרנית למפלגת האופוזיציה, היא גם תהליך סוציולוגי מרתק. היפנים פתוחים, קשובים, ביקורתיים ושוחרי רצון טוב יותר מאשר אי-פעם. גם הגאווה הלאומית כבר אינה טאבו: הממשלה ביקשה עזרה דחופה בחו"ל לטיפול במשבר הגרעיני.

כמו בכל משבר, ההנהגה קובעת במידה רבה את דרגת האמון בה. ראש הממשלה נאוטו קאן, לא נתפס, לרוע המזל, כפוליטיקאי בולדוזר כמו, למשל, נשיא צ'ילה, שחילץ כמעט במו ידיו את 36 כורי הפחם שביקרו באחרונה בישראל. עם זאת, אמינותו וצניעותו הן נכסים חשובים. קאן הוא פיזיקאי בהכשרתו, שכיהן כשר בריאות בממשלות מפלגת השלטון ההיסטורית. ב-1996 זכה להערכה רבה כאשר הודה באחריותו להפצת מנות דם נגועות בנגיף האיידס והתנצל בפומבי בפני הקורבנות.

ב-2004 פרש קאן מתפקיד מזכ"ל מפלגת האופוזיציה הדמוקרטית בעקבות שערורייה כספית. הוא גילח את ראשו, עטה בגדי נזיר בודהיסטי, ועלה לרגל למקדש באי שיקוקו באקט מוחצן של הבעת חרטה. אחרי המהפך הפוליטי במדינה אשתקד הוא כיהן כשר המדע, הכלכלה, האוצר ולבסוף כיורשו של קודמו הלא-פופולארי יוקיו האטוימה, שהתפטר ביוני 2010. קאן אינו מנהיג סוחף, הוא פוליטיקאי ישר ואחראי. יתכן שמשבר כזה מצריך אישיות צ'רצ'יליאנית יותר.