אסף גיל: "סיכוי מאוד קלוש שמפיק בארץ יתעשר. המפיקים במצב רע"

השם אסף גיל כנראה לא אומר הרבה לרוב צופי הטלוויזיה. אבל את "מאסטר שף", "רוקדים עם כוכבים", "קצרים", ו"שחקו אותה בגדול" - התוכניות שהוא מפיק - כולם מכירים.

גיל הוא אחד האנשים הכי חזקים היום בשוק התוכן הטלוויזיוני. בנו של במאי ערוץ 1, חיים גיל, שגדל בשומר הצעיר על תפריט מרכסיסטי, שיחק בתיאטרון החאן ולמד משחק ובימוי בלונדון, למד עם השנים גם לנהל עסקים גלובליים.

"קודם כל אני יוצר", הוא אומר כשאנחנו יושבים על גג המשרד שלו ברחוב רוטשילד בשמש של סוף החורף. הוא מת על שמש ועל סיגריות, מה שגורם לגופו הדקיק להיטלטל במהלך השיחה בשיעולים תכופים. "בהפקה, היצירתיות שלי באה לידי ביטוי. עזבתי את התיאטרון כשהבנתי שאני לא שחקן יצירתי".

- אז ויתרת על חלק במהות שלך לטובת ההפקה.

"ממש לא. גם בהפקה אני משתמש בסובטיליות שלי. היום זה פיפטי-פיפטי. אלה שאומרים שעסקים מטמאים את האמנות - האמנים המיוסרים - מקוממים אותי".

- למה?

"כי אני בא ממקום אחר. אם אני עושה את האמנות שלי, במירכאות כפולות ומכופלות, לפני 10 אנשים ב'צוותא'לה' וחושב שאני משפיע על אנשים, אני פתטי. אבל אם אני עושה את האמנות שלי למיליון אנשים, ואני נותן להם את האמירה שלי, אני מצליח להשפיע".

- איזו אמירה אפשר להעביר במדיום שטוח כמו טלוויזיה ובתוכניות בידור להמונים?

"סובטיליות והבנה של אנשים. אלה אמירות ערכיות".

- אתה מרוצה ממה שאתה רואה על המסך בארץ?

"אני רואה מה שאני חייב. כשאני מגיע בערב הביתה, אני לא פותח את הטלוויזיה כי לא מעניין אותי לערוך השוואות עם 'האח הגדול' (בהפקת אלעד קופרמן) או עם 'כוכב נולד' (בהפקת טמירה ירדני). אני רוצה לעשות דברים שאני שלם איתם. שואלים אותי, אתה מקנא בקופרמן? ממש לא. אני חי בעולמי שלי".

- נראה שבמשך השנים פיתחת חוש ריח לקניית פורמטים מצליחים.

"אני לא מאמין בחוש ריח, אלא בניסיון. עם השנים התחלתי להבין שהניסיון הוא המשמעותי. הייתי שם, נפלתי, בפעם הבאה אהיה יותר חכם. זה עומד לזכותי. התחלתי ללכת לתערוכות של 'מיפ' ב-1989. בהתחלה רק כדי לראות. אחרי 5 שנים, כשהתחלתי לקנות פורמטים, כבר הכרתי את השוק לעומק. היום התחושות יותר מחודדות, אבל טעיתי כמה וכמה פעמים".

- ב"גריז" למשל?

"גם. כי הנושא לא היה מהותי לישראלים. סנדי ודני לא עניינו אותם".

- "קזבלן" היה מעניין יותר?

"בתקופה ההיא קשת הציעה לטמירה ירדני להעלות את 'קזבלן', וזה לא צלח".

- אז גם למזל יש משקל בהצלחת פורמט.

"נורא קשה לכמת את זה, אבל לקנות פורמט זה לא חזות הכול. צריך להפיק אותו. כשהייתי צעיר אמרתי לאבא, מה יקרה אם יגנבו לי את הרעיון? והוא אמר שלכל אחד יש עט ביד, אבל לא כל אחד יודע איך לעשות תוכנית. אחד הדברים הראשונים הוא לקבל החלטה עקרונית על מה התוכנית. זה נשמע אידיוטי, אבל זה לא. צריך סט של כלים שיביאו אותך למטרה. ב'סופר נני', למשל, יש כמה עקרונות מנחים, שאחד מהם הוא האם ניתן לעזור למשפחות באמת. לא בגלל שאני עובד סוציאלי, אלא כדי לראות את השינוי על המסך".

- למה נראה שבתוכניות האלה תמיד יש מניפולציה של ההפקה?

"אין מניפולציה. אני יכול לעשות שינוי, אבל העומק שלו תלוי רק במשפחה. אנחנו בוחרים רק משפחות חזקות שפונות אלינו בגלל מצוקה".

- ובגלל רצון להתפרסם.

"תאמיני לי שלא. אנחנו לא מעוניינים במי שרוצה חשיפה, כי הוא לא יכול להביע רגש ומצוקה, ואנחנו מנפים משפחות כאלה כבר בשלב התחקיר. אם יש לי כישרון שאני מעיד עליו, זה הבנה באנשים. אנשים מעניינים לא כשהם בפסאדה אלא כשהם חלשים ופגיעים. המטרה שלנו היא לעשות את הטרנספורמציה ולהגיע למקום חיובי".

- כמו שקורה אצל אלון גל?

"אני לא רוצה להתייחס לאלון גל ספציפית, אבל בתוכנית קואוצ'ינג צריך להיות היגיון פנימי ומטרה. כשמערבים תכנים מסחריים בתוכנית כזאת, זה בעייתי. אם בן אדם בא כדי לקבל חבילת הטבות מבנק הפועלים, המבנה של התוכנית רעוע. אצל מיכל דליות התור לטיפול כל-כך ארוך, שאנשים באים לתוכנית כי הם רוצים להגיע אליה".

- גם אצלך יש תוכן שיווקי.

"יש תוכן שיווקי ב'מאסטר שף', שלא פוגע במוצר, וב'רוקדים עם כוכבים'. אני חי עם התוכן השיווקי בשלום, והוא מוכתב על-ידי הזכיינית. בערוץ 1 בוודאי שאין תוכן שיווקי".

- אמרת פעם שאתה לא יכול להתעשר מהפקות. זה עדיין תקף?

"במובן פרטי, אני מרגיש עשיר, כי אין לי דאגות כלכליות, ואני יכול לקנות מה שבא לי, אבל אני לא במצב לסגור את העסק ולהפסיק לעבוד עד יומי האחרון. יש סיכוי מאוד קלוש שמפיק בישראל יתעשר באמת. במבנה הנוכחי, המפיקים נמצאים במצב רע".

- גם כשיש להם פיק של 41% רייטינג?

"בשנים האחרונות חלה הרעה משמעותית בתנאי העבודה. תקציבי ההפקה קטנו גם ברמה הנומינלית וגם במה שמוקצה בתקציב לרווח של ההפקה. אם פעם הרווח נע בין 25% ל-30%, היום הוא נע בין 10% ל-15%".

- יש לך אפשרות להגדיל את ההכנסות?

"כמעט ולא. במרצ'נדייז אני מקבל עצמות. הבעיה העיקרית היא שהמפיקים אינם בעלי הזכויות על התוכניות. הזכייניות הפכו לגרידיות ולקחו לעצמן את הזכויות. בתחילת ערוץ 2, כשטדי הפיקו את 'שמש', הזכויות היו שלהם, אז אם התוכנית משודרת שוב, הם מרוויחים ממנה. היום זה לא ככה".

- בעולם הזכויות נשארות בידי בעלי הפורמט.

"לא אצלנו. יש מקרים שבהם אני יכול להפעיל לחץ, וברוב המקרים זה לא קורה. באנגליה, למשל, חוקקו לפני עשור חוק זכויות יוצרים בטלוויזיה, שלפיו מפיק מוכר תכנים לערוץ, ובתקופת המכירה, הוא נותן לערוץ היתר להשתמש בזכויות, שחוזרות אליו בתום התקופה. בעקבות החוק התחילו לזרום סכומי עתק לענף, וכל השוק התעורר ופרח, וגם גופי השידור נהנו ממנו. אצלנו הוא לא יכול לעבור, כי בעלי ההון ששולטים בזכייניות חזקים מדי".

- למה אתם לא מתאגדים ופועלים? כבר ראינו בארץ ובחו"ל מאבקי יוצרים שהצליחו.

"קשה לאגד את גופי ההפקה סביב מאבק כזה. אני חבר באיגוד המפיקים ואנחנו פועלים בעניין".

- יש לך בטח חשבון פתוח עם אנשים, אולי חלקם אותם בעלי הון, שזלזלו בך בתחילת הדרך והיום, בשיא הצלחתך, רוצים לעבוד איתך.

"זה לא שאני לא מודע לאנשים האלה, אבל אני לא מתעסק בזה, אני לא שומר טינה".

- אתה כנראה גם פוליטיקאי מוצלח אם אתה מצליח לעבוד עם כל גופי השידור במקביל.

"אני ההפך מפוליטיקאי טוב, וזאת הסיבה שהם עובדים אתי. זה נשמע רע, אבל זאת האמת. בחיים לא אעביר אינפורמציה בין אחד לשני, והנאמנות שלי לפרויקט היא טוטאלית".

- אז איך אתה מסביר את זה שבדרך-כלל הזכייניות דורשות בלעדיות מהמפיקים שלהן, וממך לא?

"אני מניח שאנשים מעריכים את המקצועיות שלי. קיבלתי הצעות לבלעדיות מכל גופי השידור ודחיתי אותן בגלל שהיא שומטת את הבסיס של גיל הפקות. החברה שלי מושתתת על קשרים בחו"ל. אם אני לוקח זכויות על פורמט, משלם עליהן כסף, אני לא יכול להסתמך על זכיינית אחת, כי מה יקרה אם היא תסרב לרכוש אותו? אהיה תקוע. אם הייתי מתבסס רק על עבודה בארץ, זאת בהחלט הייתה אופציה עדיפה מבחינת הביטחון הכלכלי".

- ואז קורה מצב אבסורדי, ש"רוקדים" ברשת מתחרה ב"מתלהבת" של מיה דגן בערוץ 10.

"אם הייתי עושה את 'רוקדים עם כוכבים' ו'נולד לרקוד', זה היה כמו למכור שני נקניקי סלמי איכותיים. את זה אני לא אעשה. אני מפיק עכשיו תוכנית אוכל לערוץ 1, ואני עושה את זה בלב שלם, כי אין בינה לבין 'מאסטר שף' דבר".

- לסיכום, כהומו מוצהר עסקת בתחילת הדרך בפעילות אינטנסיבית בקהילה. בשנים האחרונות אתה פחות פעיל, דווקא כשיש לך יותר השפעה.

"מאסתי בפעילות הקהילתית המאורגנת בעיקר מטעמי הפוליטיקה הקטנה, ואני משתדל להימנע ממנה. אבל זה לא נכון שזנחתי את הפעילות. אני עושה כמה פרויקטים שנוגעים בנושא, אבל המהפכה קרתה כבר לפני שנים. ב-1998, כשפתחתי את מועדון הסרט הוורוד, זה היה פלא גדול, איך אני מביא כל חודש סרט שבו משחקים הומו או לסבית בתפקיד ראשי. אנשים נהרו לסינמטק לראות את הקסם. אחרי 3 שנים סגרתי את הדלתות כי מכרתי את הסרטים להוט ו-yes. מה עוד צריך?".