למה להכחיש? התרגשתי. צהלתי כילד, זרחתי כירח במילואו, וכאשר לא ראה איש - אפילו מחיתי טיפונת מלוחה מזווית העין. ישבתי באופל קדט ירקרקת, לפתתי ביד ישישה את ההגה הדקיק שלה, ובלוטות הזיכרון העלו קיטור. זו היתה מכונית נעוריי ובחרותי. על זקנה התגלחתי. בה חציתי לראשונה את קו 100 הקמ"ש. על מושבה האחורי... לא חשוב.
לא אחשוף את שנת ייצורה. למה לי לגלות ברבים את גילי המזוזואיקוני? אומר רק כי זה היה מזמן. אחר-כך דילגתי לקירבה של אופל רקורד עתיקה. תפוחה ככופתאה, צרה וגבוהה, מהדסת באלגנטיות על צמיגים ענוגים. על מושביה רבצתי בדרכי לבית הספר העממי, מחשב לאחור את דקות הדרור שנותרו עד שנגיע לפיתחו של הגיהינום. וממנה עברתי למושביה של אופל אולימפיה. יום חג היה יום הצטרפותה למשפחתי. גיזרתה היתה גיזרת קופה, מנועה בן 1,500 סמ"ק טבין ותקילין, ידית הילוכיה מוכספת, קצרה, זועקת כולה ספורט בורגני פרוע ומסורק. גם בלחייו של אבי ז"ל היא העלתה כתמים של סומק נעורים שובבי.
בין לבין היתה לנו עוד רקורד אחת, ועוד קדט אחת, ואז הגיעה הסובארו. לא עוד אופל.
ובעצם, זהו קיצור תולדותיה של אופל בארץ הקודש. שנים רבות היו מוצריה הצלחה גדולה. משאת נפשם וגם ברירת המחדל של כל היקים, במוצא וגם באופי, שביקשו לעצמם איכות מכובדת, צניעות מוצהרת ומחיר סביר. אחר-כך באה הדעיכה - לא ניכנס לפרטיה - והמותג כמעט נעלם. אפילו אבי ז"ל נטש את מורשתו וקנה סובארו. קילל את עובי הפח, שיבח את האמינות, והתגעגע לאופל.
אינפו: אופל אסטרה 2011
כבר לא שגרתי
עכשיו אופל חוזרת, והשמחה גדולה. גם שמחה של נוסטלגיה פרטית, גם שמחה על הצטרפותו של מותג עתיר פוטנציאל לשוק הרכב הישראלי. הכבישים היו מושלגים, לעתים קפואים ממש, כאשר טעמנו טעימת-מה ממגוון דגמי אופל. לא משהו שאפשר לבסס עליו התרשמות מדויקת, אלא רק חופן קטן של תחושות.
הראשונה היתה האופל אינסיגניה (מבוטא אינסיניה). זו אשר מחליפה את הוקטרה המנוחה. היא כמעט זהה לביואיק ריגאל שבתפריטה של החברה-האם GM. ובכל-זאת, ניכרים בה ניצני דרכה המתחדשת של אופל. המכונית בה נהגתי היתה בתצורת סטיישן, צוידה במנוע 2 ליטר מוגדש בעל הספק נאה של 220 כוחות סוס, ומערכת הנעה כפולה די מתוחכמת. כזו היודעת לשגר, ובמהירות, את מלוא הכוח אל הגלגלים האחוריים, וגם - אם יש לה סיבה טובה - לשלוח את מלוא המומנט לכל אחד מארבעת הגלגלים. דומני כי פה ושם אפילו חשתי באותה נינוחות בטוחה שמערכת 4X4 נבונה משרה על הנוהג בדרכים מושלגות.
גם המנוע הותיר רושם בריא ויעיל. לא מפתיע. מנועיה של אופל תמיד נהנו ממוניטין טובים.
אך העיקר, כאמור, הוא העיצוב. זה - גם בתצורת הסטיישן שכשלעצמה נאה מאוד - הרבה יותר נועז, הרמוני וייחודי, ורחוק מרחק רב מן השגרתיות הצפויה שאיפיינה את מוצרי אופל בעבר.
גם עיצוב הפנים מוצלח, אפילו יוקרתי, אף כי יש בו מידה קצת מופרזת (לטעמי) של קישוטי והידורי כרום. חוששני גם כי בתצורת סדאן, מרחב הישיבה במושבים האחוריים לא יהיה מדהים, מחמת שיפוליו החדים של הגג. סביבת הנהג עמוסה בגודש די מפתיע של כפתורים, מפסקים, לחצנים, מתגים, סוויצ'ים ושמיצ'יקים, העלולים לבלבל גם את דעתו של טייס מעבורת חלל. לרובם מן הסתם תפקיד חיוני ושימושי, אך אין ספק שניתן לבצע בהם רה-ארגון, אשר ימנע גניחות בהלה מן הנתקלים בהם לראשונה.
שנייה היתה האסטרה. זו שתישא בעיקר עול החדירה המחודשת לישראל. גם כאן מבהיר העיצוב את כוונותיה המעודכנות של אופל; לא עוד בריות בנאליות וזהירות, אלא העזה רבה יותר, אגרסיביות מודגשת (אף כי לא מוגזמת), יותר חמוקיים מעוגלים, יותר מקוריות. ושוב, אותה כפתרת-חוגרת השולטת בסביבת הנהג. זולתה, עיצוב הפנים נאה ושימושי, והמושבים פשוט נפלאים. המנוע, 1.4 מוגדש עם 140 כוחות סוס, לא הצליח להפגין את כוחותיו, ומטעמי הגינות ונימוס ניתלה זאת הפעם במזג האוויר ובתנאי הנהיגה הקשים.
חכמה מכדי להיכשל
שלישית היתה המריבה (Meriva). מיניואן נאה על בסיס האסטרה. צמד הדלתות "ההפוכות" שלו (נפתחות לכיוון הירכתיים כדלתותיה של מונית לונדונית), וגמישות אינסופית בארגון המושבים ובאפשרויות האחסון וההטענה, עושות את המריבה למובילית-משפחתית מבריקה במיוחד.
אין ספק בליבי כי ההצלחה הגדולה שנוחלת המריבה באירופה, תהייה גם נחלתה בישראל. היא פשוט חכמה מכדי להיכשל. יהיה כמובן צורך למצוא לה שם אחר. "מריבה" איננו שם מפתה במיוחד למשפחה ישראלית. מריבות הרי כבר יש לה. צריך על-כן משהו אחר. אלמלי הקונוטציה המאפיונרית, הייתי מציע את השם "אופל פאמיליה", אבל למה להסתבך. לו בי תלוי הדבר, אני מעניק לה בפשטות את השם היאה לה מכל: "אופל סבבה".
ממשפחת הקורסה הספקתי לטעום רק קמצוץ מיכולותיה של קורסה OPC. לוהטת כפלפלון חריף, פרועה כסייח לא מחונך, מלהיבה כמו מכונית צעצוע. 190 כוחות סוס, הגה חד כתער, תגובות מנוע היפר-אקטיביות, ו-TORQUE-DRIVE (לחימת-הגה, כאשר הכוח הזורם לגלגלים משבש עליהם את דעתם) גם בהילוך רביעי. איזה כיף! ממש טעם-של-פעם. מחוספס, קולני, מרושע ומתוק. רק השלג שב והפריע, כופה עליי מידה כמעט מתסכלת של יישוב הדעת. ואולי בעקיפין הוא גם הציל את חיי.
לא הרבה הצלחתי ללמוד על דגמי אופל בביקור הקפוא הזה. אבל על אנשי אופל ניכר היה דבר אחד חשוב: הם רעבים, הם נלהבים, הם נחושים להצליח. הם מחפשים שפה עיצובית חדשה ורעיונות חדשים, ורתומים לחלוטין למשימת השבת העטרה ליושנה. מגיע להם להצליח.
ולקינוח נלקחנו למוזיאון אופל. וליבי, ככתוב לעיל, נחמץ במתיקות למראה פרקיה המוטוריים של ילדותי המתרחקת.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
