רגע לפני פאניקה? "לאנשים יכולת הדחקה וזיכרון קצר"

מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת ועד לנפילת ברית המועצות, ראינו לא מעט סרטים שעסקו באסונות גרעיניים, במלחמת עולם שלישית ובחברה מוכת מוטציות אנושיות החיה בעידן של נשורת רדיואקטיבית המרחפת מעליה. הדימוי של פטרייה אטומית המסתירה לאלפי שנים את השמש ומוחקת כל זכר לקיום אנושי על כדור הארץ זכה לשימוש יתר בקולנוע, בטלוויזיה ובספרות.

ענן גדול של דאגה התפזר כשהעימות בין המעצמות התמוסס, והחרדה האנושית הופנתה לאירועים מעשה ידי אדם כמו מיתון כלל-עולמי או הונאה בסגנון מיידוף, וגם כמובן, לאסונות טבע, הוריקנים, גלי צונאמי, רעידות אדמה. החיבור בין אחד מאלה לאסון שהוא מעשה ידי אדם הפך השבוע לסיוט אמיתי.

את רעש האדמה שהוביל לצונאמי ביפן ביום שישי שעבר כבר הפנמנו. מוות של אלפים ואפילו עשרות אלפים הוא מקור להבעת חמלה אנושית, אבל הפאניקה האמיתית שהעולם גרר לתוכה, חוזרת אל החרדות מהתקופה של מרוץ החימוש הגרעיני.

טכנולוגיה זה לא הכל

רצה הגורל שדווקא יפן, המדינה היחידה שהופצצה בגרעין, היא זו שמשלמת עכשיו שוב על הסכנה הגלומה באנרגיה הזו, גם כשהיא מנוצלת לצורכי שלום. הסכנות היו ידועות, סידורי ביטחון ננקטו ותהליכים הוטמעו, ושוב, כמו בנפילת מגדלי התאומים, בהוריקן קתרינה, בצונאמי בתאילנד בשלהי 2004, ברעש האדמה בהאיטי לפני שנה - שוב העולם עומד מזועזע ומשתאה.

פרופ' אבי קירשנבאום מהטכניון, מומחה בינלאומי להתנהגות אנשים במצבי חירום, לא מופתע שאנחנו מופתעים. המחקרים שהוא ערך גילו שהגורם האנושי עומד במרכזו של כל אסון כזה. "בעידן המדע, בגלל הטכנולוגיה, לאנשים יש תחושה שהם יכולים לשלוט בהכל. אנחנו יכולים להבטיח את קיומנו בכל דבר דרך הטבע. אם יש מזג אוויר חם - יש מזגן; אם קר - נפעיל חימום; אם אנחנו חולים - יש תרופות. זה בולט עוד יותר בכל הנושא של אבטחה וביטחון, אבל בסך הכל זה מגיע להחלטות של בני אדם. בתפיסת הסיכון, התחום שאני חקרתי, גיליתי שאנשים לא עושים שום דבר כמעט עם משהו שאמור לקרות. הם עושים משהו רק כשהוא מול הפנים שלהם. כשזה משהו עתידי, אפילו שבוע-שבועיים, הם בדרך כלל יתעלמו".

- אבל יש דברים שהמדינה אחראית להם.

"יש ארגונים שתפקידם לתכנן, והם מתכננים, לפי היגיון ורציונליות, תוך שהם מתעלמים מההיבט האנושי. יש לי מחקר גדול על אבטחת שדות תעופה באירופה, פרויקט במימון האיחוד האירופי שנקרא BEMOSA. שם גיליתי שכשיש אירוע, כתוב בפרוטוקול שאמורים להתקשר למשטרה, ואז כשמתקשרים, פתאום תפוס. ומה תעשה? המשמעות היא שהארגונים מוכנים כשלעצמם, אבל הקורבנות העתידיים - לא".

- אז אנחנו לא לומדים כלום מהניסיון?

"אנחנו לומדים. יש מקומות שמדור לדור העבירו את המידע מה עושים כשיש צונאמי, למשל עולים להרים כדי לחמוק מהגל. אבל בארה"ב, כשידעו שתוך שעתיים יתרחש הוריקן קתרינה, ההוראה הייתה להודיע לממונים, אבל מי שבאמת היה צריך לדעת, כלומר מי שעלול להיפגע, לא עודכן. זו הסיבה שכל כך הרבה אנשים מתו. אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לשלוט בזה בזכות הטכנולוגיה. בקתרינה היו משאבות גדולות שהיו אמורות להוציא את המים, ואז הייתה הפסקת חשמל. גם ביפן, שכבות הבידוד, משאבות המים, לא עבדו כמו שצריך. ההסתמכות על הטכנולוגיה לא הוכיחה את עצמה".

"אפילו על היפנים אי אפשר לסמוך"

ההתנהגות הזו תקפה באירועי האסון עצמם, כמובן, אבל לא פחות בהיסטריה שהם זורעים בכלכלה דרך תגובת המשקיעים בשווקים העולמיים. אסון טבע מזמין מיד את הדובים לעשות את שלהם בבורסות, עד שההדחקה, המנגנון האנושי המפותח ביותר כנראה, מחזיר אותנו לשגרה. פרופ' עדו ערב מהפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון, מומחה לקבלת החלטות בתנאי חוסר ודאות ולהשפעה של "אירועים נדירים", חושב שהמילה "הדחקה" קצת חזקה מדי. "מה שהמחקרים מראים, אפילו במשימות ממש טריוויאליות, כשנותנים לאנשים לבחור בין שני הימורים, כשמדובר על סכומים קטנים, באגורות או בשקלים בודדים, מקבלים שתי תוצאות מעניינות. כשאנשים צריכים לתכנן מה הם יעשו, נותנים להם להחליט פעם אחת, למשל, לבחור בין להרוויח אפס בוודאות, או להמר על משהו שיש לך הסתברות של 90% להרוויח שקל והסתברות של 10% להפסיד 10 שקלים. אפילו במצב הזה, אנשים אומרים שהם לא רוצים לשחק את ההימור הזה. לא רוצים להפסיד 10%, כי 'זה גבוה מדי'. אבל אם אתה נותן להם החלטות חוזרות, כל פעם לבחור בין שתי האופציות האלה, אז עם הניסיון הם מתחילים להתנהג כאילו שהם מתעלמים מהמאורע הנדיר ומפגינים התנהגות מסוג של 'לי זה לא יקרה'. זה קור ה עם אנשים וגם עם בעלי חיים".

- וזה קיים גם בסיכונים כמו שאנחנו רואים עכשיו?

"יותר. כשההסתברויות יורדות, אתה מקבל את התופעה הזאת בצורה יותר חזקה. מה שאנחנו חושבים כתוצאה מהמחקרים, הוא שאי אפשר לסמוך על אנשים. הם מתכננים לשמור על הבטיחות, אבל התנסות גורמת להם להתנהג כאילו ש'לי זה לא יקרה', לכן במצבים מהסוג הזה צריך להיות גורם שלישי שיפקח על האנשים שהם לא יעשו שטויות".

פרופ' ערב מזכיר בהקשר הזה את ימי הפיגועים הגדולים. "אנשים אמרו, 'טוב אני יותר לא הולך לבתי קפה, זה מסוכן'. אחרי כמה זמן שוכחים. השכחה הזו טובה לכלכלה. אני חושב שצריך פיקוח טוב במקרה הזה, כי מסתבר שאפילו על היפנים אי אפשר לסמוך".

פסימיות רעה לכלכלה

ד"ר אדם רויטר, מנכ"ל חברת חיסונים פיננסיים ומומחה לסיכונים פיננסיים, מזכיר שלהדחקה יש תפקיד כלכלי. "הטבע האנושי הוא לשכוח ולהדחיק את הטראומה, לחלוטין, כי אחרת אתה לא מסוגל לחיות אם כל הזמן אתה חושב על הדברים הקשים. ברמה הכלכלית, אתה לא תקדם כלום. אם כל הזמן תהיה פסימי ותחשוב שהכל יכול להימחק מחר בבוקר, לא תעשה שום דבר".

הבעיה, אומר רויטר, היא לא ההדחקה, אלא הקושי לצפות את העתיד. "מה שקורה זה שלוקחים את הדברים שקרו ומנסים כן לדאוג שהם לא יקרו שוב. ואז יש שני הסברים: על מה שקרה ביפן, אפשר להגיד שלא משנה מה תעשה ואיך תתכונן, תבוא לך הפתעה מכיוון אחר שלא העלית על דעתך. התשובה השנייה היא כלכלית. יש גבול לכמה אתה יכול להשקיע בהתגוננות מסכנה".

- ואיך מתמחרים את מה שקורה עכשיו?

"בשוקי ההון ברחבי העולם מנסים לחשב את המצב הנזיל הזה, ולגלם את ההסתברות שזה יהפוך לעוד יותר חמור. אם הנזק שנגרם עד עכשיו זה הכל, ולא יקרה דבר נוסף, זה יפגע בתוצר של יפן ב-2%-3%, נניח. מצד שני, היפנים הולכים לשפוך המון כסף והולכת להיות המון עבודה ויכול להיות שזה דווקא יעורר את הכלכלה שלהם. הפוך על הפוך".

אבל זה כמובן, רק התרחיש האופטימי. "יבואו אחרים ויגידו 'כיוון שהמצב כל כך נזיל יכולים לקרות המון דברים. לפני כמה ימים לא ידענו שיבוא ענן רדיואקטיבי מעל טוקיו וישתק את כולה. זה לא היה לנו תרחיש כזה'. לאור זה, אתה עלול לחשוש שיהיו עוד מקרים. יש הרי תרחיש קיצוני, שלא יצליחו להשתלט וזה יתפוצץ שם, יעלה ענן רדיואקטיבי אדיר ויכסה חצי מיפן, ויגרום למיליונים לחטוף סרטן. גם מזה יפן תתאושש, אבל לא בקלות. זה תרחיש קיצוני. מישהו יכול להגיד לי מה ההסתברות של זה? פעם היא הייתה אפסית, היום לא. ברמה הפסיכולוגית , ביומיום, אתה יכול להתעלם מתרחיש הקטסטרופה. עכשיו לא".

תהליכי ההסקה האנושיים, מסביר פרופ' ערב, מבוססים על ללמוד מהעבר.

- אסון כזה יכול להיות מכונן מבחינת השינוי בהתנהגות, או שיש פה רק אפקט קצר מועד?

"מבחינת שינוי בהתנהגות - לא. אבל אם הוא יגרום לשינוי החוקים אז הוא יצליח, כי הטריק הוא שההתנהגות האנושית מתעלמת מהסיכון הבלתי סביר. אבל כאשר אתה מתכנן חוקים, אתה יכול להעניש את מי שמתעלם".

"לשווקים יש זיכרון קצר"

ד"ר טל שביט, ראש המחלקה למימון במכללה למינהל, מוטרד יותר מהתגובה של השוק המקומי. "ראינו תגובה קיצונית בשווקים בעולם, אבל לא בארץ. אנחנו מנותקים מהעולם שזה מפחיד ומטריד. יש כאלה שמפרשים את זה כי השוק הישראלי מאוד חזק. זה מטריד אותי. אם הדאו יורד ב-3% ובארץ בפחות מ-1%, ואנחנו רואים את זה קורה לאורך הרבה זמן, אז יש פה משהו לא מחובר. זה מעיד על הבעייתיות שיש בשוק שלנו. השוק מצפה לתגובה גם בשוק הישראלי".

את תגובת השווקים בעולם, שביט מפרש לא רק על רקע ממדי האסון, אלא גם על סדר הגודל של הכלכלה. "זה באמת תרחיש קיצוני מכל התרחישים שהיו עד היום בעשור או שניים האחרונים. אסון הטבע במקרה הזה הוא שולי. הוא לא משמעותי לעומת האסון של הכורים הגרעיניים. אבל בעיקר, לא לשכוח שיפן היא עדיין מעצמה כלכלית. אם זה קורה ביפן זה משפיע יותר מאשר אם זה יקרה במדינה קיקיונית במזרח רוסיה".

- ואז נוסף לזה חוסר האמון במידע של הרשויות ביפן.

"כן. מה שהכי הוסיף לפאניקה זו התגובה של הממשל היפני. שווקים, ובכלל בני אדם, לא אוהבים אי ודאות. כשאתה אומר לאנשים שהכל בסדר ועושה פעולות הפוכות, זה מגביר את אי הוודאות ואת חוסר האמון, וזו תגובה שיוצרת יותר פחד בשווקים".

- פחד שיכול להימשך הרבה זמן?

"בהיסטוריה של השווקים היו אירועים כאלה. זה אירוע נקודתי, למרות שהוא עצום. בדרך כלל לשווקים יש זיכרון מאוד קצר. זה יעבור ונחזור לשגרה. ביפן המצב לא ישתפר בזמן הקרוב, אבל בטוח שבשווקים אנשים ימצאו בזה הזדמנויות".

פרופ' קירשנבאום מזכיר שאפילו לתחושה שלנו שאנחנו חיים בעידן שבו יש יותר ויותר אסונות טבע, יש מקור פיננסי: "זה גם סיפור כלכלי. במאה השנים האחרונות יש גידול עצום של אסונות טבע, במיוחד מאז שנות ה-60. וקרה דבר מוזר: הארגונים שמטפלים בזה, שזו פרנסתם, התחילו לגדול, וכדי ליצור ביקוש לשירות שלהם, התחלנו לשנות את ההגדרה של מהו אסון טבע. אם יש הצפה, פעם ההגדרה הייתה מים שמגיעים לגובה מטר, ואחר-כך זה כבר היה חצי מטר - הכפלנו את מספר אסונות הטבע בתחום הזה".