"ההפקה יצאה לדרך בעקבות מכתב שנשלח אליי לפני קרוב לעשור מוותיק מלחמה בריטי שהוצב בפלשתינה אחרי מלחמת העולם השנייה", כך מתאר הבמאי-תסריטאי-מפיק פיטר קוזמינסקי את נסיבות יצירת המיני-סדרה המדוברת "ההבטחה" (The promise).
הסדרה, שהוקרנה בחודש שעבר בערוץ 4 הבריטי, זכתה לאחוזי צפייה גבוהים ושבחים נלהבים מהמבקרים ומהצופים בבריטניה גם יחד. ואולם, ספק אם רבים בציבור הישראלי יגיבו בהתלהבות דומה ל-4 הפרקים (שעה וחצי כל אחד), אם יזכו בכלל לצפות בהם.
"ההבטחה", מהפקות הדרמה המושקעות של הערוץ בשנים האחרונות, אמנם צולמה בישראל בהשתתפות שחקנים מקומיים יהודים וערבים (איתי טיראן באחד התפקידים הראשיים וכן גיא לואל, סלים דאו, שי אגוזי, אייל רוזלס, מתי אטלס, אלון דהן, רועי אסף, ראידה אדון, יאיר רובין ועוד רבים), אך היא מציגה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני באור לא מחמיא, בלשון המעטה, מהצד הישראלי. סצנות רבות הן מהקשות לצפייה שנראו בשנים האחרונות על המסך הקטן, ואין פלא שבכירים במערך ההסברה המקומי נכנסים לכוננות ספיגה.
למרות יחסי הציבור המסיביים והביקורות הנלהבות, "ההבטחה" לא הפכה בסופו של דבר לפצצת הרייטינג המיוחלת. הפרק הראשון בסדרה שודר בערוץ 4 במוצאי שבת, 5 בפברואר, בין השעות 21:00 ל-22:45, וזכה לנתונים צנועים יחסית של 1.74 מיליון צופים (7.2%).
3 הפרקים הבאים של "ההבטחה" שודרו מדי מוצאי שבת במהלך פברואר 2010, כאשר בפרק השני צפו 1.2 מיליון איש, בשלישי עלייה קלה ל 1.3 מיליון איש, ובפרק האחרון והארוך במיוחד (106 דקות) צפו שוב 1.2 מיליון איש. נתונים אלה מתייחסים לרגעי שיא בצפייה בכל פרק, ואולם פילוג כמות הצופים לכלל זמן ההקרנה מעלה כי ברגעי השפל ירדה כמות הצופים הממוצעת בכמעט 48% לעומת הנתונים המקסימליים במהלך הקרנת פרק הבכורה.
עם זאת מארז ה-DVD של "ההבטחה", שיצא לחנויות בבריטניה יומיים בלבד אחרי הקרנת הפרק הרביעי במהדורה ראשונה של כ-100 אלף עותקים, אזלה מהחנויות בתוך כמה ימים. בנוסף כבר החלו המגעים לשיווק 4 פרקי "ההבטחה" ברחבי העולם, כשמבין המדינות שבהן היא מיועדת לשידור: אוסטרליה, שבדיה, דנמרק, סלובניה וברזיל.
"לא רציתי לעשות דרמה פוליטית"
עלילת "ההבטחה" מתנהלת בשני צירי זמן. פלשתינה בין 1945 ל-1948, כלומר מסיום מלחמת העולם השנייה ועד סיום המנדט הבריטי, וישראל של שנת 2005. בין השאר צולמו סצנות חיסול ועינוי חיילים בריטים בידי אנשי אצ"ל (המכונה בסדרה "הארגון"), הטבח בתושבי כפר דיר יאסין והבריחה ההמונית של משפחות ערביות מחיפה וכפר עין חוד (לימים עין הוד) מאימת היהודים שפשטו על בתיהם.
בנוסף מציגה הסדרה סצנות שבהן חיילי צה"ל מתעללים באזרחים פלסטינים במחסום בגדה המערבית, ילדי מתנחלים שרוגמים באבנים ילדות ערביות בחברון בעוד חיילים נמנעים מלהתערב, ופינוי בכוח של קשישה המרותקת למיטתה בידי יחידת צה"ל בעזה שחייליה מפוצצים את ביתה תוך שהם משתמשים בילדה כמגן אנושי ("נוהל שכן").
כמו כן כוללת הסדרה סצנת פיגוע בבית-קפה, המוצגת בהקבלה לפיצוץ מלון המלך דוד בירושלים בידי האצ"ל בשנת 1946.
יוצר "ההבטחה" פיטר קוזמינסקי, יהודי-בריטי, החל לביים דרמות וסרטי תעודה לטלוויזיה בסוף שנות ה-80. בשנת 1999 הוקרן סרט הטלוויזיה "לוחמים" שכתב וביים, שעסק במעורבות חיילים בריטים במלחמת האזרחים בבוסניה.
"בעקבות הסרט ההוא קיבלתי מכתב מוותיק מלחמה שהתייחס לתקדים היסטורי אחר שבו ניסה הצבא הבריטי לשמור על שלום בין אזרחים מדתות שונות", סיפר בראיון לעיתון "דיילי טלגרף". "הוא שירת בפלשתינה לצד מאה אלף חיילים בריטים נוספים, רובם נשלחו לשם אחרי לחימה ממושכת בנאצים. במכתב תוארו 3 שנים במהלכן התקיימו עימותים בלתי פוסקים עם לוחמי מחתרת יהודים, ועדיין עם שובם לבריטניה החיילים האלה נתפסו כמי שהמיטו קלון על הצבא והפכו מנודים. חבריהם שנהרגו בפלשתינה נשכחו, והם העבירו את שארית חייהם בתחושת עוול נורא שנגרם להם.
"בסופו של דבר, זו הייתה המטרה העיקרית שלי. לספר את סיפורם של החיילים שהקריבו כל-כך הרבה עבור מולדתם ולא זכו לכבוד הראוי. לא רציתי לעשות דרמה פוליטית, אבל מובן שאי-אפשר היה לגולל את הסיפור בלי להבין את הרקע".
קוזמינסקי, תחקירן מנוסה, החליט להרים את הכפפה ובמשך 7 שנים ראיין יותר מ-80 ותיקי מלחמה בריטים שהוצבו בארץ בתקופת המנדט. "לכל אחד מהם היה חלק בעיצוב דמותו של גיבור הסדרה סמל לן מתיוס", הוא מספר, "החיילים האלה לחמו בגרמנים, איבדו חברים בשדה הקרב, שחררו מחנות השמדה ואז כשהגיעו לישראל כינו אותם 'נאצים' למרות שרובם תמכו בהקמת מדינה יהודית".
כאשר החליט קוזמינסקי ליצור דרמה עלילתית ולא סרט תיעודי התרחב התחקיר, ובהתאם עוצבו המסקנות שהפכו לבסיס אידיאולוגי לתסריט הסופי.
"התפיסה ההיסטורית שלפיה יהודים וערבים היו אויבים עוד מתקופת התנ"ך מוטעית", הוא אומר, "עד שנות ה-30 של המאה ה-20 שני העמים חיו בפלשתינה בשלום יחסי. האיזון הופר כאשר רבבות פליטים יהודים החלו להגיע מכל רחבי אירופה בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. ניצולי השואה, שרובם איבדו משפחות במחנות ההשמדה, היו נחושים לבנות בית לאומי בארץ אבותיהם גם במחיר לחימה אלימה בכל מי שעמד בדרכם, כלומר הערבים והבריטים".
למען חזון הדו-קיום
מוצאו היהודי של קוזמינסקי לא היווה עבורו, ככל הנראה, שיקול במהלך עבודתו על הסדרה. לזכותו ייאמר כי בכל הקשור ליצירת אפוס דרמטי סוחף המדביק את הצופה למסך הוא עשה עבודתו נאמנה.
גיבורי "ההבטחה" הם סמל לן מתיוס (השחקן כריסטיאן קוק), המגיע לפלשתינה כתומך נלהב ביהודים אחרי שהשתתף בשחרור מחנה ההשמדה ברגן-בלזן ונכדתו ארין (הכוכבת העולה קלייר פוי), צעירה חולת אפילפסיה המגיעה לישראל ובאמתחתה יומניו הישנים של סבה, ויוצאת למסע העובר דרך שכם וחברון ומסתיים בעזה (בניגוד לכמה פרסומים היא אינה מצטרפת לארגון טרור ולא מבריחה נשק לרצועה).
מלווים אותה פול מאייר (איתי טיראן), שבעקבות שירותו הצבאי בחברון הפך לתומך נלהב במאבק הפלסטיני לעצמאות ועומר חבש (האז סליימן הזכור מהסרט "The visitor"), לוחם לשעבר בגדודי חללי אל אקצה שהניח את נשקו לטובת חזון הדו-קיום.
"פיטר קוזמינסקי ניסה להיות אובייקטיבי ככל הניתן ולתת במה לדעות של שני הצדדים", טוען טיראן, "הסדרה נפתחת ב-6 דקות של סרט דוקומנטרי שצולם במחנה ההשמדה ברגן-בלזן. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה נראה בפריים-טיים בטלוויזיה בכלל ובטלוויזיה הבריטית בפרט תיעוד מוחשי כל-כך של זוועות השואה. גם בעיצוב הדמויות פיטר הקפיד לא ללכת על שחור ולבן, כך שאף אחד לא יוצא בסופו של דבר נקי לגמרי. כמעט בכל דמות מרכזית יש גם אינטרסנטיות ואפילו צביעות".
מורכב יותר הוא סיפורו של השחקן שי אגוזי המגלם קצין צה"ל בעזה - דמות כמעט מקבילה לחוויותיו האישיות משירותו הקרבי בשטחים בסדיר ובמילואים עד לפני שנים לא רבות.
"פיטר לא ידע על הרקע שלי כאשר זומנתי לאודישן", אומר אגוזי, "הסצנות בעזה צולמו בכפר בעקה אל גרביה וסצנות הפנים בשכונה ערבית ברמלה. כשנכנסתי לסט, אחרי שהצוות הטכני שבר והפך את כל הרהיטים כדי שהחלל ייראה כמו בסיום חיפוש, המראה היה כל-כך אותנטי, שזה זרק אותי בשניות לזיכרונות מהשירות הצבאי - ויש לי הרבה כאלה".
- היו לך לבטים אם לקבל את התפקיד?
"ברור. אני חי במדינה הזו ואוהב אותה. הקצין שאני מגלם הוא בעיניי קרבן. על פניו הוא קשוח, קר, ממלא פקודות לפי הספר. הייתי במקומות האלה, ואני יודע שמאחורי הקשיחות יש ייסורי נפש גדולים ומחיר אישי-נפשי כבד שאותו החיילים האלה משלמים גם שנים אחרי השחרור".
- צופים בבריטניה ובמדינות אחרות בעולם לא מודעים לזה. מבחינתם, הדמות הזו היא התגלמות הרוע והוכחה לפשעי המלחמה שאותם מבצעים לכאורה חיילי צה"ל.
"הסדרה היא קצה חוט. היא מעוררת עניין גדול שיקדם דיון ציבורי בו יועלו טיעונים של שני הצדדים, ואז גם סיפורם של חיילי וקציני צה"ל בשטחים והמחיר הנגבה מהם יקבל חשיפה. וכן, מבחינת ההסברה הישראלית סדרה כזו בעייתית אבל אני לא חושב ששחקנים צריכים לקחת על עצמם אחריות לדימוי שלנו בעולם.
"אם האנשים שנבחרו להוביל את המדינה כועסים כל-כך, שיעשו מעשה כדי לשנות את הדימוי הזה. שיחזרו לשולחן המשא ומתן ויסיימו את הכיבוש, כי את המחיר משלמים ילדים בני 20 שאין להם כלים נפשיים להתמודד על בסיס יומיומי עם שליטה באוכלוסייה אזרחית".
התעלמות מצד גופי השידור בארץ
בשלב זה לא ברור אם ומתי תשודר "ההבטחה" באחד מערוצי הטלוויזיה בארץ, למרות שלפני חודש התקיימה בקולנוע לב בתל-אביב הקרנה פרטית של 4 הפרקים לשחקנים המקומיים שהשתתפו בה ולבני משפחותיהם.
ממשרד החוץ נמסר בתגובה: "הסדרה המדוברת ראויה בעינינו לכל הסופרלטיבים השליליים. יוצריה מתיימרים על פניו להציג תמונה מאוזנת של תולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אך בפועל נוקטים עמדה אנטי-ישראלית מובהקת ועושים שימוש בכל טכניקות הכתיבה, הצילום והעריכה להצגת תמונה מעוותת המשרתת באופן חד-משמעי את עמדות הצד הפלסטיני.
"מדובר בתעמולה שקופה וזולה שמטרתה הכפשת תדמיתה של ישראל בעולם, והניסיון להשוות בין פעולות הטרור ופיגועי ההתאבדות נגד אזרחים ישראלים ופעילות לוחמי האצ"ל נגד השלטון הבריטי בתקופת המנדט מעורר שאט-נפש".
ומה באשר לערוצי הטלוויזיה בארץ? כל גופי השידור בישראל הנוהגים לרכוש תכני טלוויזיה מחו"ל הבהירו כי לא הביעו בשום שלב עניין בתוכנית. כך ב-HOT, ברשות השידור וב-yes (ברשת, קשת וערוץ 10 אין מחלקות רכש והחברות מתמקדות ביצירה מקומית בלבד).
גורמים בחברת הלויין הוסיפו ואמרו לגלובס, כי "הסדרה פשוט לא עשויה טוב ולא מספיק טובה". העובדה שבבריטניה איבדה הסדרה יותר ממיליון צופים מיד אחרי הפרק הראשון, הוסיפה למסקנה כי הסדרה לא ראויה לרכישה.
תגובת שר ההסברה והתפוצות יולי אדלשטיין: "אנו בהחלט מזהים מגמה שלילית בהתייחסות התקשורת באי הבריטי כלפי סיקור ישראל. עדות לכך עלתה באחרונה אפילו לאחר הטבח באיתמר, כאשר הסיקור התאפיין בדיווח מגמתי ובהיעדר הזדהות.
"לתופעה חמורה זו יש גם השלכות בעלייה בגילויי אנטישמיות וחרמות על מוצרים ישראליים ומוסדות אקדמיים. אמנם איני מכיר את הסדרה המדוברת, אך לפי התיאור הכללי נראה כי מדובר בשלב נוסף של המגמה השלילית כלפי ישראל. הוריתי לאנשי משרדי לבדוק את הפרטים לאשורם ואנו נפעל בהתאם לממצאים".
אלון פנקס, לשעבר הקונסול הכללי של ישראל בניו-יורק, מגיב לסדרה: "מדובר בתופעה חולנית, ולא תמיד ברור אם היא נובעת מרצון להתבלט ולהיות שונה, מצדקנות יתר או סתם משנאה עצמית. זה לא אומר שלא צריכה להישמע ביקורת עניינית ולגיטימית, אבל התופעה שבה התיאור הקיצוני והחד-ממדי של יחסי הישראלים והפלסטינים בא דווקא מפנים היא תופעה מגונה, שלא זרה לעם היהודי".
כתבות
ני"ע
