טוויטר, אהובתי

היום מלאו 5 שנים לציוץ הראשון בטוויטר מאת ג'ק דורסי, היו"ר. כמו שיחת הטלפון הראשונה, כמו הפקס הראשון או כמו המייל הראשון - גם הציוץ הראשון לא היה שום דבר ששווה ציטוט.

כיום נשלחים מיליארד ציוצים בשבוע. כמו הציוץ הראשון, גם רובם המכריע לא שווים ציטוט. מיעוטם, לעומת זאת, הצליח להשפיע רבות על העולם שלנו, אבל על התפקיד של טוויטר במהפכות האחרונות כבר נכתב מספיק.

ב-5 השנים הראשונות לחייה לא הצליחה טוויטר למצוא מודל רווח. זה אולי הדבר הכי טוב שקרה לה, לדעתי. כפילוסוף של אינטרנט, ובעיקר כמשתמש, תמיד העדפתי את חברות האינטרנט שלא כל-כך יודעות מאיפה להביא את הכסף.

מספיק להסתכל על החברות שכן יודעות מאיפה להביא כסף: הביטו על פייסבוק, גוגל ואפל - שלוש הגדולות. מאיפה הן מביאות את הכסף? מהדרך שבה הן מנצלות לרעה את ההרגלים שלנו, מההפרה הבוטה של הפרטיות שלנו, מניתוח מתמיד של כל צעד ושעל שאנחנו עושים ברשותן. כשמסתכלים על שלוש הגדולות מבינים שהמודל העסקי שלהן הוא להצר את צעדינו כמה שיותר, שנלך רק בשבילים שהן משרטטות בעבורנו.

לא פולנייה

טוויטר אינה כזאת, לפחות עדיין. מספיק להשוות בין מה שהיא מבקשת ממך על מנת להירשם לבין מה שפייסבוק מבקשת. פייסבוק רוצה הכול - ממצב משפחתי, דרך בית-הספר שבו למדת ועל לאמונותיך הפוליטיות. טוויטר פשוט אומרת לך: בוא. בוא תכתוב מה שבראש שלך. יש בה משהו הרבה יותר נקי ותמים ויפה.

ב-5 השנים הראשונות לקיומה לא עשתה טוויטר כמעט שום צעד לרעת משתמשיה. המקסימום היה שלא מזמן היא ניסתה לקדם במעט בעמוד הראשי שלה את הנושאים הממומנים. המשתמשים לא אהבו את זה, וטוויטר חזרה בה.

"לקדם במעט בעמוד הראשי את הנושאים הממומנים"? הצחקתם את פייסבוק וגוגל - זה מה שהן עושות באופן אוטומטי, כמו לנשום. משם הן רק מתחילות לפגוע בנו.

אשר לי, אני הולך ומוצא עצמי מתאהב בטוויטר. משהו בקלות-הדעת שלה, משהו בבלגן החינני השורר בעמוד הבית; תערובת בלתי אפשרית של התכתבויות פרטיות והצהרות לאומה. את העובדה שאף אחד לא דוחף שום דבר לגרונך מבלי שאתה יודע.

לטוויטר גם אין את הפולניות הזאת של פייסבוק. היחס הוא לא בין "חברים", משמע הרבה פחות דביק. אין לה את כל הלייק הזה, כל החיבוקי המזויף שפייסבוק כל-כך מצטיינת בו. בטוויטר היחס הוא בין עוקבים ונעקבים; הרבה פחות מתלקק, הרבה יותר חופשי.

אחד הדברים שאני הכי אוהב בטוויטר זו העובדה שהיא לא טובה כל-כך לקמפיינים פרסומיים. זה לא כמו פייסבוק שהפך למזבלה מסחרית, כמו גם לגן עדן עלי אדמות לכל מני מאכערים דיגיטליים. בטוויטר אתה לא מוצף במסרים. בטוויטר גם אין ספאם.

אני הולך ומתאהב בטוויטר. ברשימת הנעקבים שלי, שאותה אני מתחזק בקפידה, שלא כמו רשימת החברים שלי בפייסבוק (אם יש לך דופק אתה יכול להיות חבר שלי), שמספקת לי אמנם שעות של בזבוז זמן חינני, בטוויטר אני מוצא את הלינקים השווים באמת ואת האנשים האיכותיים באמת.