אולמרט כקוזאק הנגזל

1. המערכה התקשורתית שמנהל ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, חשובה בעיניו לפחות באותה מידה כמו המערכה המשפטית שהוא מנהל מול הפרקליטות, בבית המשפט ומחוצה לו.

האסטרטגיה שאותה החליטו אולמרט ואנשיו לאמץ היא של הקוזאק הנגזל. הטענה שבפיהם היא טענת מבחן בוזגלו הפוך - כאילו בגלל רום מעמדו של אולמרט יש לפרקליטות מוטיבציה מיוחדת להחמיר עמו, ולא ניתנות לו זכויות שכל אדם מן היישוב היה זוכה לקבל.

האמת היא כמובן הפוכה. אולמרט זוכה לפריבילגיות שאזרח רגיל יכול רק לחלום עליהן. ועם זאת, הגישה הנוכחית בתביעה הכללית היא לא להתקפל ולוותר לבכירי הפוליטיקאים.

אבל לאולמרט יש כישרון מיוחד להביא את העימות לנקודות קיצוניות, משיקוליו שלו. כך, למשל, סנגוריו מנהלים מלחמת חורמה נגד משרד המשפטים בשאלה מתי ייערכו לאולמרט השימועים בפרשות השונות שבהן הוחלט להעמידו לדין - פרשות המינויים הפוליטיים (ההחלטה ניתנה במאי 2010) והולילנד (מהשבוע שעבר). בשתי הפרשות טרם התקיים שימוע, וההיגיון אומר שהם אמורים להיקבע לחודשים הקרובים.

אם שואלים את אולמרט, השימועים צריכים להתקיים רק לאחר תום משפטו הנוכחי. מה שלא ימנע מסנגוריו לטעון, הן במסגרת השימוע ואולי גם במשפט שיתקיים לאחר מכן, נגד עינוי הדין שהוא עובר.

אולמרט טוען כי סנגוריו עסוקים עד מעל לראש בהגנה עליו במסגרת המשפט שמתנהל. במובן מסוים, הצדק איתו: השבוע אמור להתחיל להעיד במשפט עד התביעה החשוב ביותר - עו"ד אורי מסר.

בעוד שבועות אחדים תסתיים פרשת התביעה, ואז יבקשו הסנגורים חודש-חודשיים של הפסקה בדיונים, כדי להכין את פרשת ההגנה, שבמרכזה כמובן עדויותיהם של הנאשמים אולמרט ושולה זקן.

יכול להיות, איפוא, שידיהם של עורכי הדין אלי זהר, נבות תל-צור, נוית נגב ורועי בלכר מלאות עבודה; מאידך, איש לא מחייב את אולמרט לשכור דווקא אותם גם לתיקיו האחרים.

אולמרט לא המציא את השיטה - יש לו עוד מה ללמוד מאריה דרעי, למשל, אבל הוא משכלל אותה לדרגת אמנות. בנוסף לכך שאסטרטגיה זו מציבה את הפרקליטות כל הזמן בעמדת מגננה, גלומה בה תועלת נוספת מבחינת אולמרט: כל החלטה רעה מבחינתו בעתיד, כמו הרשעה או כתבי אישום נוספים, ניתן יהיה להסביר בהתנהלות בלתי עניינית של הרשויות כלפיו וברדיפתו האישית.

2. 3 חודשים לפני הבחירות לראשות לשכת עורכי הדין, מתחילה השבוע רשמית מערכת הבחירות והתעמולה מצד המתמודדים השונים. בעוד חודש ימים תיסגר רשימת המועמדים, שחייבים להירשם עד 60 יום לפני הבחירות, אלא שלפי שעה כל המתמודדים מחזיקים את הקלפים קרוב לחזה, וטרם נרשמו פורמלית.

מה שפחות ידוע באשר לבחירות הוא שהן נוטות להיות מוכרעות על הפרטים הנסתרים, הצדדיים כביכול. שני מוקדים כאלה רוחשים בימים אלה.

בשבוע הבא תתכנס לישיבה ראשונה ועדת הבחירות המרכזית של הלשכה, בראשות עו"ד מיבי מוזר. הוועדה תצטרך להכריע גם באשר לפריסת הקלפיות.

במחוז תל-אביב והמרכז, הגדול במחוזות הלשכה, העניין הופך לאקוטי. אם ירוכזו כל הקלפיות, שבהן אמורים להצביע 30 אלף עורכי דין, בבית הלשכה בלבד - הדבר צפוי להוריד באופן משמעותי את אחוזי ההצבעה, שממילא אינם גבוהים. אחוזי הצבעה נמוכים עשויים לשרת מתמודדים אחדים ולפגוע באחרים.

המוקד השני הוא ועדת החוקה בכנסת, הדנה בעצלתיים ב"חוק שאמה" לשינוי הרכב מוסדות הלשכה, וחיזוק חלקו היחסי של מחוז תל-אביב.

בשבוע שעבר חגגה הלשכה את הצלחתה לקיים דיון מחודש (רוויזיה) בהצעת החוק לקראת קריאה שנייה ושלישית. אלא שאת הרוויזיה הגיש יוזם החוק עצמו, ח"כ כרמל שאמה-הכהן.

העיכוב בהליכי אישור החוק מבטיח, כמעט סופית, כי תוצאות החקיקה לא ישפיעו על המועמדים השונים בהחלטתם אם להתמודד ואם במסגרת ארצית או מחוזית.