היחסיות של ההרג

שוחחתי הבוקר (ב') עם ח"כ אחמד טיבי, בין השאר על הפצצות המערב בלוב. הוא הביע זעזוע וסלידה מפעולותיו של קדאפי נגד בני עמו, אבל עם זאת אמר שבעיקרון הוא מתנגד להפצצות של מדינות זרות במדינות ערביות. ומה לגבי האזרחים הלובים שהתערבות המערב מצילה את חייהם מפני קדאפי? "כן, זאת באמת דילמה, אין פה שחור ולבן". בכל זאת, התעקשתי, במצבים כאלה אדם פוליטי, בעצם כל אדם, צריך להחליט איפה יש יותר שחור ופחות לבן, ולקבל החלטה לגבי עמדתו. "זה קשה", הוא אמר.

"שהמערב לא יתערב"

הבנתי שלא אוכל להגיע להבנה עם טיבי, ודאי לא להסכמה. מדובר לא רק בנקיטת עמדה, אלא גם במנטליות. כבר עשרות, אולי מאות בשנים, אנחנו שומעים מערבים רבים "שהמערב לא יתערב". לעומת זאת, גם הערבים עצמם לא מתערבים, והראיה היא שהם התמסרו לשליטיהם במשך מאות שנים, ממש סגדו להם כבני אלים. המשמעות של עמדה זו היא שרצח, אפילו טבח של ערבים בידי ערבים, זה דבר נורא, אבל אם נהרגים אזרחים מהפצצות מטוסים שבאו לסייע - זה יותר גרוע.

"למה לא מפציצים בתימן?"

"למה הם לא מפציצים בתימן?" שאל טיבי והשיב: "כי בלוב יש נפט". יש להניח שגורם הנפט אכן אינו זר לשיקולי מעצמות המערב - אבל האם לאזרחים הלובים משנה מה הסיבה שרבים מהם יינצלו מקדאפי? במאמר מוסגר: בכלל לא בטוח שמבחינת אינטרס הנפט, דמוקרטיה זה דבר רצוי למערב. דווקא עם דיקטטור תאב בצע - ומי מהם אינו כזה - אפשר להסתדר הרבה יותר טוב מאשר עם ממשלה דמוקרטית.

ברוסיה וסין אין כל חדש

אין שום הפתעה בכך שמדינות כמו סין ורוסיה מצטרפות למקהלה של מתנגדי ההתערבות הצבאית של הקואליציה המערבית. מדינות אלה מנהלות מאז ומתמיד מדיניות של הנאה מכל העולמות. הן נמנעות מפעולה ממשית להצלתם של אזרחים נרדפים, ובמקביל מותחות ביקורת על מי שכן עושה זאת.

בסוף המערב יאכל אותה

אני חושב לעצמי איך היה נראה העולם ומה היה מצבו של העם היהודי אם מדינות המערב היו מתערבות בגרמניה הנאצית כשעוד היה אפשר למנוע את טבח ההמונים, יהודים ואחרים.

לאחר המלחמה הוטחה ביקורת מוצדקת מאוד על המערב בגלל שנמנע מהתערבות. עכשיו הוא סופג ביקורת הפוכה, כפוית טובה ולא מוצדקת. לאחר שיתפזר ערפל הקרבות וההפיכות, יזכרו הערבים את אלה שנהרגו בהפצצות המערב וישכחו את נטבחי קדאפי ושאר השליטים. ורוסיה וסין ייחשבו כמובן ידידי עמי ערב.

אולי אלה שההפצצות הצילו את חייהם יזכרו את התערבות המערב לטובה, ואולי מנהיגיהם ישכנעו גם אותם אחרת.