להוריד שלטון באצבע

מי היה מאמין שמובארק, קדאפי, בן עלי וגם שליט תימן, שגילה לעולם כי המטה הסודי להפיכת משטרים ערביים נמצא בתל-אביב, ייכנעו כמעט בן-לילה לכלי התקשורת החזק ביותר בעידן הזה - האצבע.

אחרי מאות שנים שבהן שימשו אצבעות הידיים בעיקר לאחיזת סכו"ם, לכתיבת הגיגים וללחיצת שלום, הושלם תהליך אבולוציוני מרתק, והאצבעות הפכו לכלי תקשורת המונים המניע מיליוני אנשים בעולם לדרוש שינויים באורחות חייהם.

לעיתונאי החדש כמעט אין צורך במערכת, בבית דפוס ובמשכתבים. אין לו הוצאות מימון, והוא לא משלם שכר לאיש. הוא לא מחזיק רכב בליסינג, ואין לו הסדר עם מסעדות. מה שיש לו אלה 10 אצבעות שמהן הוא מפיק תובנות עיתונאיות, ומשתמש בחלקן כדי לצלם תמונות להמחשה.

העיתונות המשוחררת מלחץ השלטון היא סמל דמוקרטי עליון. היכולת להעביר מידע אמין, מגובה בהוכחות, היא נכס השמור למשטרים נאורים.

מהפכת האצבעות המתחוללת במדינות ערב, שהופכת עשרות אלפים לעיתונאים הטועמים את טעם ההשפעה והחופש לדבר, להעביר ביקורת ולקבל פידבק מהסביבה, היא בעצם אחת הבשורות החשובות ביותר.

פייסבוק, טוויטר ו-YouTube משמשים כיום בעיקר כגולם טכנולוגי מודרני, שהפך מאות אלפים בעולם לעיתונאים עצמאיים העובדים סביב השעון ללא תמורה, ומסקרים, כותבים, מצלמים, מפרשנים, מתחקרים ועושים את מלאכת העבודה העיתונאית עבור שאר המשתמשים - ובדרך זו סוחפים אחריהם אלפי אנשים נוספים להיות עיתונאים לרגע או לכמה ימים.

מקצועות התקשורת משתנים לנגד עינינו, ועמם מקצועות מדעי הרוח. המבנה החברתי כולו צפוי להשלים מהפך בעל משמעויות מרחיקות לכת כשתוטמע התחושה שאין למנהיג הנבחר עוצמה הגדולה באופן ממשי יותר מעוצמתם של נערים הנמצאים בחדרם, בחברת מחשב ומספר אצבעות, ומסוגלים לגייס המונים לתמיכה או להתנגדות בעניין הנוגע לחיי היום-יום של כולנו.

ההתלהבות הפוקדת עמים מיכולתם להפיל משטרים בכוחה של אצבע המעבירה כהרף-עין מסר חד ונוקב לאלפי אצבעות אחרות, תלך ותתעצם. אובמה גילה זאת בקמפיין הבחירות, מובארק גילה זאת בכיכר א-תחריר, וקדאפי עדיין לא גילה זאת, אבל הוא בדרך להתעדכן.

נו, זה ברור שכולם רוצים לדעת מתי כבר תהיה אצלנו איזו הפיכה טובה, כמה הפגנות סוערות, אולי אפילו השתלטות על איזו עיר. צר לי לאכזב. ישראל היא המדינה הביקורתית ביותר בעולם, לאזרחיה יש מודעות עמוקה לזכויותיהם, והם מביעים את תחושותיהם באופן ישיר מול ראש העיר, ראש הממשלה, עיתונאים ומי לא.

בניגוד לחלק מעמי אירופה המאופקים השומרים דברים בבטן עד להתפרצות, או לעמי ערב הסובלים בשקט ובפחד ולא מעיזים לדבר - אצלנו מדברים ומדברים בלי סוף; מפילים ראשי ממשלות, נשיאים ורמטכ"לים, חוקרים ראשי בנקים וראשי קופות-חולים בהיקף שאינו דומה לשום מדינה אחרת בעולם.

זו אולי הסיבה שהציבור הישראלי אינו מרגיש צורך לצאת לרחוב ולמחות. זו אולי הסיבה שכרטיסי הפייסבוק הישראליים כוללים בעיקר שרשור בדיחות מילואים ומתכונים לפשטידות גזר גמדי ברוטב נוגט; וב-YouTube נמצאים בעיקר סרטונים וגירסאות מגוחכות ל"כוכב נולד לרקוד עם מאסטר שף בבית האח הגדול".

הכותב הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה.