מיוחד: הרובוטים שיטפלו בקשישים ויסחבו ציוד לחיילים

הביג דוג מפלס את דרכו במעלה גבעה מתונה. אופן ההליכה שלו, כיפוף המפרקים לבלימת זעזוע, טיפוף קל עם כפות הרגליים על הקרקע, גורם לו להיראות כאילו מדובר ביצור חי, בעל תודעה. עד כדי כך שלרגע שוכחים שמדובר ברובוט מהלך על ארבע והלב אפילו נחמץ לשנייה כשהחוקר האמריקאי בועט בו כדי להראות איך הוא מתייצב. כשזה קורה, הביג דוג נראה ממש כאילו הוא מנסה להבין מה קורה סביבו, במין תמימות רובוטית. כמה שניות של דיס-אוריינטציה, והביג דוג חוזר למסלולו. 4 תרמילים צבאיים הוא סוחב. בוסטון דיינמקיס, החברה שבנתה אותו, מקווה שהוא יהיה בחזקת "נשק שובר שוויון" בלחימה מול הטאליבן בשטחים הקשים של אפגניסטן. לאויב יש חמורים וסוסים, לכוחות האמריקאים יהיה את הביג דוג. העניין הוא שהרובוט הזה, מתוחכם ככול שיהיה, הולך רק לאן שאומרים לו. כל צעד שלו נשלט בידי מפעיל. וכאן נכנסת רובוטים (Roboteam) הישראלית.

 אלעד לוי גיל ארצי יוסי וולף / צלם: קובי קלמנוביץ

שנה אחת לאחר הקמתה, הצליחה רובוטים לייצר מערכת בינה מלאכותית שאמורה לשנות את כללי המשחק בתעשיית הרובוטיקה העולמית. הסאפייר, מוצר הדגל שלהם, הופך את הרובוט מפלטפורמה נשלטת מרחוק לפלטפורמה כמעט אוטונומית, ובמילים פשוטות: הם מספקים לרובוטים את המוח שלהם. כלים מתקדמים כמו הביג דוג ואחרים יכולים להשתדרג פלאים בזכות הפיתוח של רובוטים. ובחברה מסבירים שהסאפייר נבנה כך שניתן להתקין אותו גם על רובוטים מסוגו של ביג דוג.

"המערכת הזו בעצם מסייעת לרובוט להבין את הסביבה שלו", מסביר מנכ"ל החברה יוסי וולף, עודו מדגים לנו כיצד היא עובדת. "ברגע שמחברים אותה לכלי הוא יודע לנתח מרחקים לכל נקודה שאליה הוא נדרש להגיע, ולבנות מסלול בהתאם. מה שנותר למפעיל הוא רק 'להגיד' לו לאן להגיע. אנחנו קוראים לזה בשפה שלנו, 'לנהג' את האינפורמציה, את המודיעין, ולא את הפלטפורמה. אני לא אומר לפלטפורמה מה לעשות, ימינה, שמאלה. אני אומר לה לאן להגיע, היא כבר תגיע לשם לבד. זו גם המטרה הסופית, כמה שיותר פשוט. במשרד הביטחון רוצים שהרובוט יהיה כל-כך אינטואיטיבי להפעלה, שזה יהיה כמו להפעיל פנס. הכול נבנה על החייל הפשוט, על הגולנצ'יק".

- אז בעצם, היכולות של המפעיל הן שיקול גדול בעיצוב המערכת.

"בוודאי. זה עושה את כל ההבדל. קח לדוגמה את רובוט החבלה של המשטרה. כשהשוטרים מטפלים בחפצים חשודים, זה לוקח להם בדרך כלל הרבה זמן. כולנו מכירים את זה, הם עוצרים את הכביש לשעה וזה עולה המון גם למשק. אז הרעיון הוא שהפעלה של הרובוט, גם שלהם, תהיה הרבה יותר מהירה ואינטואיטיבית. את הסאפייר אפשר להרכיב על הזרוע הרובוטית ובמקום לנהג כל חלק בזרוע - זרוע זה דבר מאוד מורכב ברובוטיקה - אתה יכול פשוט ללחוץ על החפץ החשוד והזרוע תלך לשם בעצמה. רובוטיקה היום היא דבר יחסית מורכב, שגוזל הרבה מאמץ מהמפעיל. המטרה שלנו היא שיהיה קל להפעיל את הרובוט כמו שמפעילים את המיקרוגל בבית".

מעבדה בדירה של סבתא

כמו לא מעט סיפורי היי-טק ישראליים, גם רובוטים החלה כיוזמה של שני חברים מהצבא. יוסי וולף ואלעד לוי נפגשו ביחידה סודית של חיל האוויר שמפתחת טכנולוגיות מתקדמות. במשך שנים נחשפו למערכות צבאיות משוכללות. "משם משכו אותנו לחברת ODF אופטרוניקס", מספר וולף, "פיתחנו שם כל מיני מוצרים ללוחמה בשטח בנוי, כלים ללוחמה בטרור".

אחד המוצרים הידועים והמצליחים של וולף ולוי, מרמת הרעיון ועד רמת הייצור ההמוני בארצות הברית, נקרא EyeDrive, רובוט נישא קטן שאפשר להטיל אותו לתוך חדר והוא משדר תמונה של 360 מעלות ומאפשר לכוח להבין מה קורה בשטח, להוסיף לו ביטחון ובעקיפין להציל חיי אדם. "קיבלנו מכתבי תודה מצה"ל על הצלת חיי אדם. מכתבים שסיפרו שהלוחמים מאוד נהנו מהתפעול האינטואיטיבי של הרובוט, מהפשטות שלו, מהמשקל הקל שלו. כך הבנו שהתחום הזה בשבילנו והחלטנו שאנחנו פותחים חברה שמתעסקת רק ברובוטיקה".

מאוחר יותר הם יצאו לדרך עצמאית והקימו את החברה. "כסף לא היה לנו, אז הקמנו מטה בבית של הסבתא המנוחה של אלעד. ישבנו שם בדירה הזאת ברמת גן והעלינו רעיונות. היה נורא נחמד, אבל צריך גם לעשות כסף, אז פנינו למשרד הביטחון ולשמחתנו יחידת המחקר והפיתוח שלו נתנה בנו אמון. אמרו לנו, חבר'ה, אנחנו ניתן לכם איזה תקציב, די זעום, להוכיח לנו שמה שאתם מציעים ייתכן בכלל. העבודה הייתה על סנסור קטן, פסיבי, שלא צורך הרבה אנרגיה, שהוא למעשה כל הראש של הרובוט. הלכנו יומם ולילה, עבדנו מאוד קשה ועשינו תחקיר יסודי. קיבלנו גם המון עזרה מהמובילים בתחום האקדמי בארץ - אוניברסיטת בן גוריון, בר אילן, הטכניון. יש מומחים בתחום הראייה הממוחשבת ששיתפנו אותם בתהליך, ותוך כמה חודשים הצלחנו להוכיח למשרד הביטחון שיש פה משהו. רשמנו פטנט על המוצר הזה וכך נולד הסאפייר".

בשלב מאוחר יותר, כשהם הבינו שהם עלו על משהו, החליטו וולף ולוי לפנות עם הסאפייר לנציג של צבא ארצות הברית, שכבר הכיר את הצוות וראה את הפוטנציאל, וכך למעשה הם קיבלו הזמנה מאוד מכובדת מהאמריקאים להשלים את הפיתוח של המוצר. הצרה הייתה שהלקוחות החדשים רצו את המוצר תוך 14 חודשים. "14 חודשים, למי שמבין בפיתוח, זה אומר שאין זמן לכלום. זה כולל גם שילוב אופטיקה ואלקטרוניקה מאוד מתקדמות, לייצר את המערכת, להתאים אותה, לעבוד על המכאניקה, המון אלגוריתמים, הכול. האמריקאים רצו עשרים מערכות כאלה, עובדות, יציבות, מוקשחות לתנאי סביבה חיצוניים. אתה מבין שהם לוקחים את זה כנראה לאפגניסטן ולעיראק, אז זה צריך להיות אמין, מוקשח, נגד חול, נגד גשם, נגד הרעדות".

תוך כדי עבודה על הפרויקט, התפשטה השמועה בשוק הרובוטיקה המקומי שבמשרד קטן ברחוב המסגר בתל אביב מפתחים בינה מלאכותית. "חברות מובילות כמו אלביט, פוסטר מילר, איי רובוט ואחרות, שמעו על הפרויקט הזה דרך משרד הביטחון. הם פנו אלינו וביקשו שנפתח גם בשבילם את הסנסור ואת הממשקים למפעילי הרובוטים. ואז החל תהליך שבו כולם העבירו אלינו את הרובוטים שלהם כדי שנשדרג להם אותם".

- וכל זה קרה בשנה אחת.

"כן. גם אני חושב שזה די חריג במהירות שלו. זה היה בזמן די קצר ביחס לתהליך שהוא די מורכב: אתה מקבל מימון דל יחסית בשביל בדיקת היתכנות. ברגע שאתה מוכיח את עצמך, הלקוח אוהב את זה וממשיך לשלב הבא, שזה אבטיפוס יותר מתקדם, הנדסי. בשלב הזה אתה פחות או יותר משלש את התקציב. ואז יוצא החוצה, והשקלים הופכים לדולרים. מי שמבין בזה יודע שזה תהליך די סיזיפי. אנחנו קוראים לזה 80-20. 20% מהכיף ומהפיתוח נעשה בהתחלה ו-80% מהזמן הולך על התהליך המייגע של הפיכת המוצר ליציב ולאמין. אנחנו עכשיו בתהליך הזה, מעבירים את המוצר מאבטיפוס לייצור. זה תהליך יקר, אבל חשוב מאוד. זה בעצם מוציא אותנו לעולם ואז אנחנו כבר מתחילים למכור. כרגע אנחנו מוכרים רק ללקוחות אסטרטגיים גדולים, שיודעים גם להשתתף בפיתוח".

תוך כדי התהליך המורכב הזה, שנדחס לשנה מופלאה אחת, הצורך במשקיעים הפך ליותר ויותר רלוונטי. יוסי, אלעד וגיל החלו ליצור קשר עם קרנות הון סיכון, האחרונה שבהן, קרן קרוס רודס השייכת לענקית הביטוח האירופית ג'נרלי, העניקה להם תקציב של שני מיליון דולרים. על הפיננסים בחברה מנצח "המנטור עם השיער הלבן", ד"ר איתמר בורוביץ', שמעבר להיותו ד"ר לפיזיקה גרעינית, הביא איתו ידע פיננסי נרחב ושנים של ניסיון שצבר בניהול חברת הביטוח הפניקס במשך עשר שנים.

רובוט לגיל הזהב

בלא מעט מקרים, התעשיות הצבאיות תורמות תרומה משמעותית לטכנולוגיה האזרחית. ברובוטים הלכו מראש לשני הכיוונים. אחד ממוצרי הדגל של החברה הוא ה"ראלף", מלווה רובוטי לקשישים שאמור להחליף את המטפלים האנושיים.

כמו בשאר הפיתוחים של רובוטים, התכונה הדומיננטית של הראלף היא היכולת שלו לפעול לבד. המטרה הגדולה של המכשיר הזה היא, בעצם, להיות מעין "צל" שעוקב אחרי הקשיש בכל מקום שאליו הוא הולך. במקרה של נפילה, מנגנון ייצוב מתקדם אמור לספוג אותה. במקרה של אירוע רפואי כלשהו, לחצן המצוקה של הראלף יאותת לצוותים רפואיים מהמטה הקרוב ביותר למקום האירוע. וזה נוסף לפיצ'רים האחרים של המכשיר: יחידת תאורה שמופעלת אוטומטית; יכולת בדיקה של מדדים חיוניים, שמירתם ושידורם; תזכורת אוטומטית ללקיחת תרופות; מגש גדול לנשיאת חפצים ביתיים ויכולת נשיאה של תיקים ליציאה החוצה.

"באתי ואמרתי, אני רוצה לעשות רובוט לקשיש", מסביר לנו גיל ארצי, סמנכ"ל דיזיין וקונספט של Roboteam. "אמרו לי, עזוב, קשישים הם לא בדיוק האנשים שיודעים להפעיל טכנולוגיה ולעבוד עם מכשירים מסובכים. אז אמרתי, לא צריך בכלל להפעיל אותו. זה פשוט ילך לידם. זו פלטפורמה שעליה הקשיש יכול לשים דברים - את כוס התה, את הפלאפון, את השלט, המפתחות. והכול מופעל בכפתור אחד והדבר הזה הולך אחריו לכל מקום בשקט, מעבר לפינות, מעבר למכשולים".

- אז בעצם, לא רק מנגנון הייצוב מגן על הקשיש מפני נפילה. העובדה שהוא מסייע בנשיאת חפצים כבר מורידה ממנו מאמץ שיכול לסייע לו ללכת יציב יותר.

"נכון. הבעיה של נפילות קשישים היא, כידוע, בעיה אקוטית. הראלף מאפשר לקשיש לא להשקיע את הקשב שלו בנשיאת כוס התה, לדוגמה, דבר שגורם לו לרעוד ולאבד את היציבות תוך כדי, אלא לשים את זה על מגש אוטונומי, מגש חכם. ללחוץ על כפתור ולהשקיע במסלול את מרב החושים. זה אמור להיות מקל סבא רובוטי".

- יש לא מעט קשישים, אתה יודע, שאולי לא יוכלו להרשות לעצמם מוצר שכזה.

"אנחנו עדיין לא יודעים כמה הוא יעלה, אבל המטרה היא שזה יהיה מוצר כזה שקונים במתנה בחגים ב-300 דולר".

תוך כדי פיתוח הראלף קיבלה רובוטים מימון של המדען הראשי ופנתה גם לגופים אירופים גדולים, כמו תוכניות מסגרת השביעית (ה-7FP), שזה קונסורציום של כמה מדינות שמעניק תקציבים של מיליוני אירו לפרויקטים מסוג זה.

"תוך כדי עבודה על הראלף, עלו כל מיני רעיונות לפיצ'רים יצירתיים שנמצאים כרגע בפיתוח, כמו מכשיר שיודע לזהות אם הקשיש נפל ואז להזעיק עזרה, או טוב מכך, יודע להתריע אם הקשיש עומד ליפול ואז לתקן אותו. יש גם רעיונות לאפליקציות אחרות, כמו כזו שמאפשרת לדבר עם הסבתא דרך הרובוט בצורה פשוטה וזולה, דרך האינטרנט, כשהכול נשלט באופן אלחוטי".

בינתיים קיים אבטיפוס לראלף. כשאתה הולך, הוא הולך לידך. אם אתה רוצה, אתה יכול גם להתייצב איתו. "זה קצת כמו פיליפיני. אתה יכול לתת לו יד וגם לא. אם אתה שם עליו את היד, הוא עוקף את מנגנון העקיבה שעליו רשמנו פטנט ואתה מטייל איתו. זה כמו ג'ויסטיק שפועל על כוח כמו במטוס F16. אתה לא מזיז את הג'ויסטיק; הוא פשוט מרגיש את הכוח שאתה מפעיל והולך איתך. זה כמו מעקה נייד שמלווה אותך לכל מקום".

יוסי וולף מוסיף שלמרות העבודה הכיפית שיש להם, ברובוטים חשים אחריות רבה כלפי קהל היעד. "אנחנו עובדים עם גופים המתמחים בתחום הזקנה ומפתחים את זה יחד איתם. רובוטים היא לא קייטנת רובוטיקה. לא יושבים פה ועושים כל מיני דברים שבא לנו. יש לקוחות שיושבים בצד השני ואומרים לנו מה היה יכול לעזור להם, מה הם רוצים, איפה לשים את הכפתור, איפה הפיצ'ר, מה המהירות, מה המרחק שאני צריך לעקוב אחריך, מה זווית העקיבה. כל הדברים האלה מטופלים ביחד עם משתמשי קצה כל הזמן".

תלת ממד, זה כל הסיפור

בחודש שעבר הציגה רובוטים את מוצריה בתערוכת קונסיומר אלקטרוניקס בלאס וגאס. "החשיפה הייתה אדירה", מתגאה וולף, "אפילו בוולט דיסני פנו אלינו כדי שנעזור להם באיזו משימה, וגם חברה של אוגמנטד ריאליטי, שמייצרת משחקים לאייפון, רוצה שנעזור להם בפיתוח אלגוריתמי על אותו בסיס. הנושא של הבנת עומק של מצלמות, שמאפשר לנו את פיתוחי הבינה המלאכותית שלנו, הוא מאסט בטכנולוגיה מהסוג הזה. עומד מאחוריו רעיון די פשוט: כל המצלמות שיש היום בעולם רואות בדו-ממד, אך לאט-לאט אנחנו רואים תהליך שבסופו הן יהפכו למצלמות שפועלות בתלת-ממד. אנחנו כבר שם".

- אז מה עוד בקנה שלכם?

"בחטיבת המשתמשים המקצועיים (כלומר: הצבאיים, א' ה') אנחנו מפתחים את ה-ProBot, שגם רשמנו עליו פטנט", מספר לוי. "מדובר בפלטפורמה רובוטית שקצת מדמה את יכולותיו של האדם, המסוגלת לשאת משקל כבד, של מאה קילוגרמים ויותר. החידוש הגדול ב-ProBot הוא היכולת לעבוד בסביבות משתנות בצורה אוטומטית. הוא יכול, למשל, לעבוד גם בסביבה תוך-מבנית וגם בחוץ. הוא יכול לטפס על מדרגות, שזה מכשול מאוד קשה, ולבצע כל מיני משימות מכיבוי אש ועד לוחמה לא קונבנציונלית. מדובר ברובוט מקצועי. זה יכול להיות לוחם מצוין, אבל גם לשמש כרובוט חקלאי, תחום לא פחות גדול, אולי אפילו יותר גדול מהתחום הביטחוני".

- אבל למה שיפנו דווקא אליכם, יש הרי חברות הרבה יותר גדולות ומנוסות?

"אפשר להגיד שהפוטנציאל של מערכת ניווט לרובוטיקה הוא פוטנציאל גבוה מאוד. בתחום הביטחוני, לדוגמה, כדי להטמיע רובוטים בשטח, שזה הרבה יותר זול מחיי אדם, הצבא האמריקאי משקיע מיליארדי דולרים. אבל זה לא רק הצורך הטכנולוגי, אלא גם עניין של עלויות. אנחנו כחברה מבינים את הצורך במוצרים שהם יחסית פשוטים, שהם low cost. אנחנו לא מפתחים 100% מהיכולות שזה תמיד מאוד יקר ומורכב. אנחנו עושים 80%. הולכים על הנישה המרכזית ועושים פשרות מסוימות. הכול בשביל להגיע לביצועים ולשטח בעלויות אטרקטיביות מאוד יחסית לאחרים. כישראלים, אנחנו מהירים מאוד, רעבים מאוד, נהנים מהתהליך וכנראה הרבה יותר זולים מחברות כמו, נניח, לוקהיד מרטין. לכן כנראה אנחנו מאוד אטרקטיביים ללקוחות כמו כל מיני יחידות מיוחדות, שבמקום ללכת לחברות שדורשות כנראה פי עשרה, פונות אלינו".

g@globes.co.il