איפוק מצד ישראל הוא כוח

הכותרות כבר מבשרות על חזרתו של הטרור לרחובות, אבל הפיגוע הרצחני השבוע (ד') בירושלים עדיין אינו מבשר את תחילתו של גל טרור חדש. הוא יותר מבשר על קיומה של התארגנות טרור אחת, שהשב"כ החמיץ עד כה.

בין אם מדובר בטרור ממוסד ובין אם בפעולה של יחידים, לא קיימות יותר תשתיות טרור משמעותיות בגדה המערבית. ישראל והרשות הפלסטינית עשו עבודה יעילה בריסוק תשתיות החמאס והג'יהאד האסלאמי בגדה.

מה שיותר מטריד הם האירועים בדרום. מאז "עופרת יצוקה" שמרו ישראל והחמאס על כללי משחק סביב הרצועה, מתוך הבנה ששני הצדדים לא מעוניינים בעימות. ב-26 החודשים האחרונים היו אמנם טפטופים של קסאמים מהרצועה, אבל יישובי עוטף עזה נהנו מביטחון סביר ולמעלה מזה.

ביום שלישי שעבר, אחרי שארגון קיקיוני ירה רקטה, שלא פגעה בדבר, לעבר קיבוץ עלומים, החליטה ממשלת נתניהו לשבור את כללי המשחק, והורתה לצה"ל להסלים את התגובה ולתקוף מוצב מאויש של חמאס במטרה לגרום לנפגעים. היה ברור שחמאס לא יעבור על כך בשתיקה. ואכן, בשבת, לראשונה מאז "עופרת יצוקה", ירה חמאס אל יישובים ישראליים. ישראל הגיבה, הפלסטינים השיבו, ושוב נפתח מעגל של תגובה ותגובה-שכנגד, שאחריתו הסלמה ועימות. ביום שני קראו דוברי חמאס פומבית לישראל לעצור את ההידרדרות, אבל אצלנו כבר לא הקשיבו.

אסור לטעות, בשנתיים האחרונות חמאס אמנם לא הצטרף אל חובבי ציון, ונותר אויב מר של ישראל, אבל אויב שהאינטרס שלו כרגע הוא להימנע מעימות. חמאס ממוקד בביסוס שלטונו ברצועת עזה, ושולל כל התקפה שעלולה לסכן את מה שהוא מכנה "הפרויקט" - ריבונות ראשונה בעולם הערבי של תנועה מייסוד "האחים המוסלמים".

גם לישראל לא אמור להיות עניין להגיע לעוד פעולה רחבה בעזה. ברור שהפלסטינים ברצועה לא יהפכו לשכנים טובים, לא בדור הנוכחי. החיכוך עם עזה ימשיך וילווה אותנו, ולכן האינטרס הישראלי הוא להגדיל ככל האפשר את הרווח שבין העימותים, ולאפשר מקסימום שקט ושגשוג ליישובי האזור.

אין לישראל הישגים שהיא יכולה לקטוף מפעולה רחבה בעזה. גם מי שבמהלך "עופרת יצוקה" תמכו בהפלת שלטון חמאס הודו שטעו. הפתח' כבר לא יחזור לשלוט ברצועה, והאלטרנטיבה לשלטון חמאס תהיה גרועה הרבה יותר, מסוג הארגונים שמזדהים עם דרך אל-קאעידה. לכן, כל פעולה רחבה בעזה תשיג לכל היותר כללי משחק מול חמאס דומים לאלה ששררו שם עד השבוע שעבר.

אפשר עדיין לעצור את מעגל ההסלמה. הנהגה ישראלית בטוחה בעצמה, שתדע להתאפק ולא לפעול עכשיו, תוך שתעביר מסר ברוח הזאת לחמאס, תמצא בצד השני פרטנר שישמח לנצור את האש. תגובה חריפה בעזה תירצה אולי את כותבי הטוקבקים, אבל לא תועיל לתושבי הדרום שייגררו שוב למעגל אלימות שאיננו הכרחי.

מי שהדאגה לתושבי הדרום בראש מעייניו ימצא דרך לחזור אל כללי המשחק ולאפשר לדרום להמשיך ולפרוח. מי שמחפש לשקם את מעמדו הפוליטי ולהדוף את הטענות על היעדר עשייה במישור המדיני, ישגר את המטוסים. כך גם יספק לעולם הערבי התוסס את הגורם היחיד שמאחד אותו: ההתנגדות לישראל.

"איפוק הוא כוח", אמר פעם מישהו, שהתגלה כמנהיג באחרית ימיו. אם יש כאן מנהיג - זה הזמן שיופיע.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של ערוץ 10