מובארק קירב בין אבו-מאזן להנייה

מי היה מאמין רק לפני חודשיים, שבעיתון אל-אהראם, יומון הבית של חוסני מובארק, תתפרסם כותרת ראשית המבשרת על האפשרות להעמיד לדין את מובארק באשמת רצח מפגינים. בתיאטרון הלא-ייאמן שעולה בימים אלה על בימות קהיר, הפכו מובארק וסמלי משטרו, כמעט בן-לילה, לתמצית השחור. השלטון החדש, שאותו מנהל הצבא שמובארק בעצמו טיפח, נתפס כמציל וכמושיע.

חשבנו שהסיפור במצרים נגמר? הוא עדיין לא התחיל. הצבא שאוחז בשלטון באופן זמני קיבל לידיו מדינה בת 80 מיליון נפשות עם כלכלה רעועה שאותה עליו לנהל באפס טעויות. דווקא על הצבא, גוף בלתי דמוקרטי בעליל, מוטלת המשימה להנחיל דמוקרטיה לחברה שנוהלה במשך כחמישה עשורים בידי מנגנון חושך.

מי שמרגיש היטב את השינוי אינם רק המצרים. משלהי ינואר נסגרו עבור הראיס הפלסטיני מחמוד עבאס דלתותיו של חברו הטוב חוסני מובארק. עבאס נהג להיוועץ עם מובארק בסוגיות קטנות וגדולות הקשורות ליחסים עם השכנים הערבים, לאינטריגות עם חמאס ולקשיחות של נתניהו.

גם בחמאס מרגישים את השינוי. אמנם היד המצרית הכבדה שהונחה עליהם בגבול סיני מעט מתרופפת, אבל גם הם נזקקו למובארק ברצותם ללמוד על החשיבה הישראלית, או לקבל עצה כיצד לנהוג בימי מתיחות עם הרשות. האירועים הדרמטיים במצרים הותירו את אבו מאזן וחמאס לבדם במרחב הקריר.

הם נתנו מבטם אנה ואנה, ומצאו לפתע אחד את השני. כך נולדה יוזמת הפיוס של אבו מאזן עם החמאס, שאותה השיק לפני שבוע. בנאום ברמאללה הודיע עבאס, כי הוא מוכן ללכת מחר לעזה, ולדון בהקמת ממשלת אחדות. הנייה השיב מיד בברכה. את המסר הפנימו יועציהם היטב. שלשום אמר סאיב עריקאת, כי חמאס והרשות הן בנות פלוגתא, אבל בסופו של יום, חמאס היא תנועה פלסטינית. לנתניהו, שדורש מאבו מאזן לבחור בין חמאס לישראל, אמר עריקאת: "זה נתניהו שצריך לבחור - שלום או התנחלויות".

היחסים בין עזה לרמאללה צריכים לעניין מאוד את ישראל. הפיוס עוד רחוק, אבל לשני הצדדים סיבות טובות לרצות בו. תהליך השלום עם ישראל תקוע אחרי שנה של הבטחות ותיווך אמריקני שנעטף כדרכו באופטימיות מוגזמת. אבו מאזן הצהיר על כוונתו לפרוש השנה, והוא רוצה ללכת הביתה עם הישג. קירובם של תושבי עזה, המשתוקקים למגע ידה של הרשות, יהיה הישג כביר עבורו.

מניע נוסף להתקרבות הזו מספקות, שוב, מצרים ואחיותיה בעולם הערבי. בשבוע שעבר יצאו אלפי צעירים לרחובות בכמה ערים פלסטיניות - בעזה, ברמאללה, בשכם, בקלקיליה ובאחרות - בתביעה למנהיגים לסיים את הקרע. בימים אחרים היו הנייה ואבו מאזן מביטים בהערכה בנערים ומייחלים שתפילתם תתגשם באחרית הימים. היום הם מרגישים מחויבים לה.

בזה אחר זה גינו אבו מאזן וסלאם פיאד את הטבח באיתמר ואת הפיצוץ בירושלים. בניגוד ליאסר ערפאת שהשתמש ברצח ישראלים כדי לאלץ את ממשלתם לוויתורים, שניים אלה כבר אינם זקוקים לה. הקהילה הבינלאומית מתחזקת בתמיכתה בזכויות הפלסטינים למדינה בגבולות 67' שבירתה מזרח ירושלים, ושימוש באלימות עשוי לכרסם בתמיכה. בצמרת חמאס חוזים בהישגיו המרשימים של אבו מאזן, ולא רוצים להישאר מאחור.

בישראל תוהים בספקנות, אם ממשלת אחדות עתידית תמתן את חמאס, או תקצין את הרשות. חמאס יודעת שאם היא תצטרף לממשלת אחדות, יהיה עליה לקבוע סטנדרטים חדשים לשימוש בכוח נגד ישראל, שמא תקלקל את הישגיה הגדולים של הרשות, ובראשם היציבות הביטחונית בגדה והתמיכה הבינלאומית המרשימה. לכובד ידו של צה"ל חלק מרכזי בעיצוב מדיניותה של חמאס. ככל שיפחת, תתפנה התנועה לעסוק בבניית מדינה, ולא בהריסתה.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גל"צ ומחבר הספר "אלף לילה.קום"