השבוע, לאחר שנודע גזר הדין על משה קצב, הכריזה התקשורת, בכותרות ובפרשנויות, על יום חג לדמוקרטיה הישראלית: כולם שווים בפני החוק. גם עיתון "הארץ" השתתף, כמובן, בחגיגה הזאת. האומנם כצעקתה או בעצם כחגיגתה? האומנם כולם שווים? כולם? גם עיתון "הארץ"? גם בעליו עמוס שוקן? זה לא מה שמשתמע מפרשת ענת קם וכתב העיתון אורי בלאו.
בלאו קיבל מסמכים מסווגים מאוד מענת קם, שגנבה אותם מלשכת אלוף פיקוד המרכז. במשך כשנתיים סירב בלאו לדרישת הפרקליטות להגיע ארצה לחקירה בגין החזקת המסמכים. לאחר הסכם עם הפרקליטות הוא חזר, והשבוע (ד') הודיע דובר היועץ המשפטי לעיתונות כי הוחלט להגיש כתב אישום נגד בלאו, בכפוף לשימוע שייערך לו. ומה עם עיתון "הארץ" ובעליו עמוס שוקן?
השאלה מתבקשת, כיוון שאי-התייצבותו של בלאו לחקירה הפכו אותו לחשוד הנמלט מפני החוק, לכאורה. "הארץ" ושוקן תמכו בעמדת בלאו, מימנו את שהייתו בחו"ל, העמידו לרשותו את עורך דינם מיבי מוזר, ונשאו ונתנו עם הרשויות לגבי שובו של בלאו לחקירה. כל הפעולות הללו עלולות להטיל על "הארץ" ובעליו חשד לכאורה לשיבוש הליכים וסיוע לחשוד נמלט. אז מה, אם כן, עם "הארץ" ושוקן?
ההסבר המביך של היועץ
לפני שיצאה ההודעה לעיתונות קיבלתי טלפון מרז נזרי, היועץ הבכיר של היועץ המשפטי לממשלה. הוא הסביר שהוא מתקשר אליי כיוון שכתבתי כמה פעמים בעבר על הבעייתיות באי-העמדת "הארץ" ושוקן לדין. במקביל להחלטה להגיש כתב אישום נגד בלאו, אמר נזרי, החליט היועץ המשפטי לא להעמיד לדין את "הארץ". למה? נזרי אישר ש"'הארץ' נהג בצורה בלתי ראויה כאשר גיבה ומימן את שהותו של בלאו בחו"ל", אבל "חשבנו שנכון ללכת על המהלך התקדימי של אישום נגד עיתונאי על החזקת מסמכים מסווגים גנובים, ולא נגד 'הארץ' על שיבוש הליכים, שזו עבירה לכאורה אחרת ובעייתית".
אתם יודעים מה? נזרי עצמו נשמע נבוך מאוד כשהשמיע את ה"הסבר". כי גם הוא יודע את האמת שכולם מבינים: הפרקליטות והיועץ המשפטי לא רוצים לריב עם עיתון "הארץ". מתוך החשש הזה נעשה עוול משווע - במיוחד לבלאו. הוא מועמד לדין לבדו משום שהוא חסר כוח וקשרים. זו הסיבה, ואין בלתה.
לו שוקן היה אדם מוסרי
לו עמוס שוקן היה האדם המוסרי שהוא מתיימר להיות, היה עליו להתייצב ולדרוש שהוא יועמד לדין במקביל לבלאו. כי הוא, כבעלי העיתון, היה זה שנהנה כלכלית מפרסום המסמכים ומהגעתם לידי בלאו. לולא התמיכה המוסרית והכלכלית של שוקן, היה בלאו חוזר לארץ מוקדם יותר ומצבו היה טוב לאין שיעור ממצבו היום.
המגן האנושי של שוקן
אבל לשוקן יש היסטוריה של הצבת עובדיו כמגינים אנושיים. פרשת מודעות המין, למשל. מדובר במודעות המביאות הכנסות גדולות מאוד לבעלי עיתונים, אולם החוק אסר את פרסומן. עיתוני רשת שוקן המשיכו לפרסמן. לאחר לחצים הוחלט להגיש כתב אישום נגד רשת שוקן. מי עמד לדין הפלילי? המנהל הכללי של הרשת ומנהל המקומון "העיר". אף שלאלה לא יצא שום דבר מהפרסומים הללו; אף שהם עברו על החוק בגלל רצונו של שוקן בהכנסות ממודעות אלה. הוא נהנה מההכנסות, הם שילמו את המחיר (עבודות שירות ללא קלון). כמו בלאו.
גיבורים על בלאו
טוב יעשה היועץ המשפטי לו ינהג באחת משתי דרכים: יגיש כתב אישום גם נגד "הארץ" ושוקן או שיבטל את האישום נגד בלאו. שלא יהיה גיבור על בלאו ופחדן על שוקן. זה מקומם ומבזה את החוק כאשר תובעים את החלש בגלל היותו חלש, ומניחים לחזק. זה מצב הפוך מהשוויוניות ש"הארץ" כל כך התלהב ממנה כאשר היה מדובר במשה קצב.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
