חוק בלתי חוקתי?

כמו זוגות רבים במדינה ביקשו בסוף שנות ה-90 עאדל ואימאן קעדאן, תושבי באקה אל-גרביה, לעבור להתגורר ביישוב כפרי עם רמת חיים גבוהה, ובחרו ביישוב קציר. אלא שהאגודה השיתופית קציר דחתה את בקשתם - בשל היותם ערבים.

הזוג קעדאן החליט להילחם על חלומו, ובעזרת האגודה לזכויות האזרח הגיש עתירה לבג"ץ, שבה טען כי קציר הוקם על קרקע ציבורית, והמדינה אינה רשאית להפלות בחלוקה של קרקע ציבורית בין יהודים לערבים.

מנגד טענה המדינה כי מדיניות המאפשרת להקים יישובים המיועדים ליהודים בלבד הינה חוקית, ומשתלבת עם התפיסה שישראל היא מדינה יהודית.

במארס 2000 הכריע בג"ץ בוויכוח, קיבל את עתירת הזוג קעדאן, וקבע כי דווקא מפני שמדינת ישראל יהודית עליה לקדש את ערך השוויון, ומכאן שהתרת התיישבות ליהודים בלבד היא בגדר הפרה של החוק.

במסגרת ההחלטה כתב הנשיא לשעבר, אהרן ברק: "שוויון הזכויות בין כל בני האדם בישראל, תהא דתם אשר תהא - נגזר מערכיה של המדינה, כיהודית ודמוקרטית".

שקט תקשורתי

11 שנים חלפו מאז, ובשבוע שעבר - בין הדי הפיצוצים שהגיעו מעזה לפסטיבל התקשורתי סביב השלכתו לכלא של הנשיא לשעבר קצב - העבירה הכנסת בשקט תקשורתי תיקון לפקודת האגודות השיתופיות, שמקנה למאות יישובים בגליל ובנגב את האפשרות החוקית לקיים הליכי קבלה למגורים ביישוב.

על-פי התיקון, יוכלו מעתה ועדות הקבלה של היישובים שבהם עד 400 משפחות לדחות מועמדים, על סמך קריטריונים כמו "התאמה למרקם החברתי תרבותי של היישוב". עם זאת, התיקון לחוק אוסר על ועדות הקבלה לסרב לקבל מועמד ליישוב בין השאר מטעמי דת, גזע, מין ולאום.

לכאורה, לאור האיסור על ועדות הקבלה לסרב לקבל מועמד ליישוב מטעמי דת או לאום, התיקון החדש אינו סותר את הלכת העליון בעניין קעדאן. ואולם, בפועל מדובר ב"חוק עוקף בג"ץ", שמכניס לספר חוקיה של המדינה הוראות הסותרות את שקבע העליון לפני יותר מעשור.

זאת, בין היתר, מכיוון שהקריטריונים שלפיהם יכולה הוועדה לסרב לקבל אדם ליישוב כה רחבים ועמומים, כך שלמעשה החוק אינו קובע אמות-מידה לפגיעה בזכויות האדם - אלא מתיר את שיקול-הדעת לוועדות קבלה, המורכבות בעיקרן מאנשים פרטיים.

או במלים אחרות: לשון החוק היא לא יותר מ"מכבסת מלים", שתאפשר לוועדות הקבלה ליישובים הקהילתיים בגליל ובנגב לדחות באופן חוקי ערבים, מיעוטים ואחרים מלהתיישב בהן. במקום לנמק את אי-קבלתם ליישוב בכך שהם ערבים, יאמר להם כי הם אינם יכולים להתקבל מכיוון שהם אינם מתאימים ל"מרקם החברתי תרבותי" של היישוב - והדבר יהיה כשר וחוקי.

האפשרות החוקית לסרב לקבל ליישובים הקהילתיים את מי שאינו מתאים ל"מרקם החיים" של היישוב עלולה לפגוע כמובן לא רק בערבים, אלא בכל מי שהוא שונה ומשתייך לקבוצות המיעוט בחברה הישראלית.

האפליה שמביא עמו התיקון לחוק האגודות השיתופיות אמנם קיימת בפועל במדינה זה שנים רבות, אך עיגונה בחוק מהווה צעד נוסף אל עבר התהום של הפיכתה של ישראל למדינת אפרטהייד.

לאחר שעבר התיקון המפלה לחוק האגודות השיתופיות, הודיעה האגודה לזכויות האזרח על כוונתה לפנות לבג"ץ ולבקש משופטי העליון כי ייקבעו כי מדובר בחוק בלתי חוקתי שצריך לפסול אותו.

וכך, 11 שנים אחרי פסק הדין בעניין קעדאן, יידרש בג"ץ פעם נוספת להציל את כבודה ההולך ואובד של הדמוקרטיה הישראלית, ולטהר את הצחנה האנטי-דמוקרטית שהעלתה מקרבה הכנסת.