אחרי שתגליות הגז בישראל הן כבר עובדה קיימת, נשאלת השאלה כיצד נתמודד עם התואר החדש לו זכינו - "מעצמת גז". בעשורים הבאים, המדינה תהנה מהכנסות בהיקף של עשרות ואף מאות מיליארדי שקלים.
במקביל לגילויים, מתחילים להתווכח על סמכויות בניהול הקרן שתוקם לשימוש בתמלוגי הגז שיתקבלו ועל ייעוד הכספים. אבל מדוע לא להשתמש בכסף שאנו יודעים בוודאות שיגיע כבר היום?
בעולם נסחרות אג"ח המוכרות בשמן ZERO COUPON BONDS. שטרי האוצר האמריקנים הם המוכרים יותר וניתן למצוא אותן גם בקנדה, ניו זילנד ומדינות אחרות. אלו למעשה אג"ח המונפקות לתקופות ארוכות של 10-15 שנים בממוצע, אולם בניגוד לאג"ח רגילות, הן אינן מחלקות קופון ריבית תקופתי. בדומה למק"מ הן מונפקות בחסר והן מגיעות לערכן המלא בתום התקופה שנקבעה. ההיגיון העומד מאחורי הנפקות כאלו הינו גיוס כספים על סמך זרם תקבולים עתידי וודאי.
לאור הביקוש הרב לו זוכות הנפקות האוצר, בעיקר לטווחים ארוכים, אין ספק כי כלי כזה יתקבל בהתלהבות רבה בקרב קרנות הפנסיה, חברות ביטוח, קופות הגמל ובתי השקעות רבים שמשוועים לאפיקי השקעה ארוכי טווח בסיכון נמוך יחסית. התלהבות זו תבטיח קרוב לוודאי שהנפקה בדרך של מכרז תוזיל את עלות גיוס החוב.
יתרון נוסף בהנפקה כזו הינו הסטת כספי חיסכון מאפיקים מסוכנים יותר לאפיק זה. בנק ישראל הביע כבר יותר מפעם אחת את דאגתו מהיווצרות בועת נכסים. הריבית הנמוכה דוחפת את הגופים המוסדיים להשקיע אחוזים ניכרים מכספי החוסכים באפיקים מסוכנים(מניות ואג"ח קונצרניות). אלטרנטיבה זו תעודד פיזור והגדלת הרכיב הסולידי בתיקי ההשקעות.
היתרון הגדול ביותר כמובן הוא שהמדינה תזכה לגייס מיליארדים כבר היום וכל שנותר יהיה לקבוע את ייעוד הכסף, כזה שיישדרג את רמת החיים של כלל האוכלוסייה כבר עכשיו ולא עוד עשר שנים. הכסף יופנה לבניית בתי חולים חדשים, שדרוג מערכת הבריאות הקורסת, שדרוג מערכת החינוך, מערך הכבאות ועוד מערכות לרווחת הפרט.
שיניחו את האגו בצד
עם זאת, לא הכל ורוד ואני צופה שני מוקשים בדרך: הראשון פוליטי. האוצר מנפיק כיום את אג"ח הארוכות טווח (שחר וגליל). בנק ישראל מנפיק את המק"מים שהם הגרסה קצרת הטווח של ZERO COUPON BONDS. מאבקי הכוחות בין שני הגופים הללו בשנים האחרונות יבואו לידי ביטוי גם כאן, שניהם ירצו להיות הגוף המנפיק והמנהל. כבר עכשיו, מתנהלים מאבקים בעניין תמלוגי הגז, על שני הגופים להתעלות מעל אינטרסים צרים של כוח ואגו.
המוקש השני הוא מעשי. יחס חוב-תוצר. החשב הכללי הפורש, שוקי אורן, טוען כי קודם כל יש לפעול להקטנת החוב. זה נכון בתאוריה אולם עד גבול מסוים ומכלול השיקולים רחב הרבה יותר משיקולי חוב-תוצר. כמובן שהנפקת מכשיר חדש דוגמת האג"ח המדובר תגדיל בשלב הראשון את החוב, אולם השימושים המידיים יגדילו תוך זמן קצר גם את התוצר וייתכן שבטווח הבינוני והארוך הגידול בתוצר יתרום לכלכלת המדינה הרבה יותר ממה שייגרע הגידול בחוב.
במידה ונתגבר על שני המוקשים, יוכל עוד הדור שלנו ליהנות מפירות הגז.
אבקש להעניק קרדיט לרעיון זה לידידי אבי שקל, מנכ"ל שקל טכנולוגיות, שהיה שותף מלא בהעלאת הרעיון ועיבודו לטור זה.
יוסי פרנק הוא יועץ פיננסי ומנכ"ל אנרג'י פייננס.
Rika40@012.net.il
אשמח להמשיך את הדיון עמכם במשך כל השבוע.בטור דעות תחת הכותרת "המדוברות ביותר" תוכלו בדרך כלל להמשיך לתקשר עימי.
החומר הכלול בסקירה זו ואפשרויות הפעולה המתוארות בה מובאים לצורך מידע כללי בלבד ואין לראות בהם משום המלצה ו/או ייעוץ לגבי כדאיות ההשקעה במניות/מט"ח ו/או מכשירים פיננסיים נשוא סקירה זו בפרט או בתחום הנגזרים בכלל. סקירה זו אינה מהווה תחליף לייעוץ ספציפי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם וכל העושה בה שימוש עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
