ביביטורס? חוקי אבל לא אתי

הפרשיות הפליליות שבהן מעורבים נבחרי ציבור, שדומה כי אין להן סוף, נמצאת בשיח הציבורי בנקודת ההצטלבות שבין פוליטיקה למשפט. שני התחומים מתערבבים זה בזה לבלי הכר, עד שקשה לפעמים לציבור לעקוב מתי מדברים על נורמות ציבוריות ראויות, על התנהגות ראויה לשבח מצד פוליטיקאים, או שאינה ראויה לשבח - ומתי מדובר על נורמות משפטיות ועל חשש להפרות חוק.

הדוגמה המובהקת בעניין זה מתנהל זה כשבוע ימים בתקשורת, ועניינה תחקירו של העיתונאי רביב דרוקר בערוץ 10 בנושא הרגלי הנסיעות לחו"ל של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בתקופת כהונותיו כחבר כנסת וכשר האוצר והחוץ.

לפרשה הזו הודבק כבר כינוי, מעין מותג משפטי-פוליטי, "פרשת ביביטורס" - מעין מקבילה לפרשת ראשונטורס, שהיא אחת הפרשות שבעניינה עומד בימים אלה לדין ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בבית המשפט בירושלים.

מי שעוקב אחר הפרסומים האחרונים עשוי להתרשם כי החומרה הגלומה בפרשת "ביביטורס" זהה לפרשת טיסותיו של אולמרט. אלא שעל פניו מדובר בשני מקרים שונים מבחינה עובדתית: בעוד שאולמרט מואשם בכך שדרש ואף גבה מימון כפול ומשולש על אותן נסיעות וטיסות ממספר ארגונים שונים, ובחלק מהמקרים גם מקופת המדינה, ואת היתרה שנותרה כתוצאה ממימון זה הוא ניצל לטובת טיסות משפחתיות פרטיות - אין כל האשמה דומה כלפי נתניהו.

נתניהו, על-פי הפרסומים, אשם רק בדבר אחד - נהנתנות שאינה יודעת גבולות. טיסות במטוסים פרטיים של חברים עשירים, פנקס קטן שבו הוא מדרג את אילי ההון על-פי עומק כיסם, צירוף רעייתו וילדיו לנסיעות כאלה ואחרות בסטנדרט של משפחות מלוכה.

זה מנקר עיניים, זה צורם, זה לא חברי - אבל אין פה אבק של פלילים.

הקריאות למבקר המדינה וליועץ המשפטי לפעול בנושא הן אפוא חלק מספין, מניפולציה על דעת הקהל שמטרתה להדביק באופן מלאכותי חשד לנתניהו, או לצייר את אולמרט כמי שנענש בהליכים פליליים בעוד נתניהו זוכה ליחס ותרני.

רשמית, וינשטיין עדיין לא הודיע כי אין בדעתו לפתוח בחקירה ואף לא בבדיקה מקדמית. ההנחה היא כי לא תתקיים בדיקה כזו, מאחר שעל פניו אין תשתית לחשד, אפילו לכאורי, לקיומן של עבירות פליליות.

סיבה נוספת היא שמבקר המדינה, להבדיל מהיועץ, דווקא כן מקיים בדיקה בעניין. בדיקת המבקר היא הליך סביר, מאחר שגם אם אין חשש להפרות חוק מצד נתניהו בפרשת הנסיעות, קיים חשש לאי-מילוי חובות דיווח למבקר על קבלת כספים מגורמים פרטיים, העשויים להיחשב כתרומות.

הסוגיה היא אפוא סוגיה אתית, ועניינה כללי ועדת אשר שחלים על שרי הממשלה מכוח החלטת ממשלה, ומחייבים אותם בחובות גילוי ודיווח בנוגע לכספים פרטיים, ואוסרים עליהם להימצא בניגוד עניינים.

נוסף לכך, גם מי שמכהן כחבר כנסת בלבד, ולא שר בממשלה, נתון למרותם של כללי אתיקה. השאלה האם ניתן לראות בהפרתם של כללי ועדת אשר גם עבירה של מירמה והפרת אמונים - זו קונסטרוקציה משפטית מופרכת ובלתי סבירה ברוב רובם של המקרים, למעט מקרי קיצון.

לקח אחד בכל זאת ניתן ללמוד מהפרשה הזו. באפריל 2008 הגישה ועדה ציבורית בראשות נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר, את טיוטת תקנון האתיקה לשרים, שיהיה חד-משמעי ובר-אכיפה יותר מבעבר. קרוב ל-3 שנים חלפו, וכשנה וחצי מאז מונה יעקב נאמן לעמוד בראש ועדת שרים שתפקידה להמיר את המלצות שמגר לכללים מחייבים. וכללים אין. עד מתי?