העתיד, רגע לפני שהוא הופך להיסטוריה

במאמץ תמידי להדביק את הטכנולוגיה, המתפתחת מדי עת, נאלצת האקדמיה לחקור תוך כדי תנועה את השפעות האינטרנט על חיינו. מכונים אקדמיים לחקר האינטרנט והשפעותיו, בישראל כמו בעולם, מתמודדים לא רק עם שינויים תכופים בחברה שאורחות חייה השתנו ללא היכר מאז הפך האינטרנט לאמצעי תקשורת בעל ההשפעה הגדולה ביותר על חיינו (ראו ההפיכה בשלטון במצרים), אלא עם שינויים חברתיים מרחיקי לכת, מן החוץ אל הפנים, המעלים שאלות בנוגע ליכולת של הטבע האנושי להשתנות באופן קיצוני.

"האקדמיה לא במרדף"

במכון לחקר האינטרנט באוניברסיטת תל-אביב יודעים החוקרים לשים אצבעם על ממצאים מדאיגים על השפעותיה החברתיות והתרבותיות של רשת האינטרנט.

פרופסור ניב אחיטוב, מנהל המכון לחקר האינטרנט באוניברסיטת תל-אביב, הוציא לפני עשר שנים ספר בשם "עולם ללא סודות" ("עם עובד"), שניבא, בין השאר, את הקמתו של אתר "ויקיליקס" (אתר החושף מידע מסווג שהודלף לרשת). בראיון ל"גלובס" אחיטוב מבכה, אך גם מברך על כך, שספרו הפך, לדבריו, בתוך עשר שנים, "מעתידני להיסטורי".

- פרופסור אחיטוב, ניתן בכלל לנתח בכלים אקדמיים מגמות חברתיות בעודן מתהוות?

"האקדמיה לא במרדף. מי שבמרדף הם המחוקקים והפוליטיקאים. מי שלחלוטין לא יודע מה קורה זה הם, במרדף הזוי שמתבטא בחקיקה ובאי הבנת הכוחות הפוליטיים החדשים. המחוקקים לא מבינים שהחקיקה היא באיחור של 15-20 שנה אחרי שמתרחשת תופעה. ופה קיימת בעיה. האקדמיה הולכת יד ביד עם מה שמתרחש במדעי החברה - מחקרים על רשתות חברתיות וגם טכנולוגיה. הרי האקדמיה פיתחה את הטכנולוגיות האלה".

- באיזה מקום נמצאים כיום כלי התקשורת מבחינת השפעה על דעת קהל? האם הרשתות החברתיות תפשו את מקומה של העיתונות בהקשר הזה?

"כן. עיתונים יותר מוגבלים כיום. אף אחד בשלטון במצרים לא הבין את העוצמה של פייסבוק בהפלת משטר. מבחינתי מה שקרה במצרים הוא נקודת מפנה בצורת שלטון דמוקרטית".

חרדים ברשת

ד"ר רבקה נריה בן שחר, מרצה במכללה האקדמית ספיר, חוקרת נשים ותקשורת בחברה החרדית, פרסמה לאחרונה (יחד עם ד"ר אזי לב ממכללת אריאל) מחקר על נשים חרדיות ואינטרנט. הממצאים מפתיעים כשם שהם מרתקים.

ד"ר בן-שחר: "החברה החרדית היא חברה סגורה באופן יחסי, שמאוד הקפידה לשמור על סגירות מקסימלית. באמת במלחמות בקודמות שלהם מול אמצעי תקשורת הם הצליחו. טלוויזיה אפשר לחסום, כי טלוויזיה לא נכנסת לבית. זו הגדרה גורפת בחברה החרדית. עם האינטרנט קרה דבר אחר. האינטרנט הצליח להיכנס הבייתה בלי שירגישו. נכנס מכשיר המחשב, והאינטרנט התחבא בו. זו טכנולוגיה שמתחבאת בתוך טכנולוגיה. ואז המלחמה בזה מאוד קשה. בעניין הזה, ההשפעה מאוד מאיימת, כי היכולת להתגונן קשה. האינטרנט לוקח לכל-כך הרבה מקומות, והאיום הוא גדול. החברה החרדית לדעתי ניצבת די המומה מהמכשיר ומהקושי לשלוט בו. אינטרנט זה מכשיר שלוקח לכל-כך הרבה מקומות".

- איך באמת מנסים למנוע או למזער את האיומים האלה?

"זה תלוי בטווח המאוד רחב של המגוון בחברה החרדית. יש שמשתמשים בו ויש שלא רוצים לגעת בו. יש רבנים שמאפשרים להשתמש. יש שלא. יש את האידיאולוגים הקיצוניים שלא מכניסים הביתה אפילו מחשב מרוב החשש. יש את 'אינטרנט רימון', טכנולוגיה שמאפשרת לחסום תכנים באינטרנט. זו חברה שמאוד מגוננת על הילדים שלה. אמרו לי בראיונות, שהם מפחדים גם על עצמם. איך ישלטו בעצמם. בדוקטורט שלי, שעסק בנשים חרדיות ותקשורת, מצאתי שהמושג של מה נכנס הביתה ומה לא, מאוד חזק. לא מכניסים תכנים שעלולים לאיים על הבית. בקרב נשים חרדיות קיים אפקט 'האדם השלישי' - מונח פסיכולוגי, המצביע על הפער בתפיסת הסכנה, בין סכנות שיקרו כנראה לאחרים לבין התחושה של 'לי זה לא יקרה'. הפער בין תפיסת הסכנה בין כלל החברה לבין הפגיעה האישית. מצאנו פער בקרב הנשים: הן תפסו את האינטרנט כמסוכן מאוד לחברה החרדית, אבל כלא מסוכן עבורן".

- הרבה חזרו בשאלה בגלל האינטרנט?

"אני יכולה להניח שיש כמה שיגידו שחזרו בשאלה בגלל האינטרנט. זה תהליך מורכב ומסובך. קשה למצוא אשם אחד. האינטרנט הוא רק אחד המרכיבים. עבור נערים, החשיפה הפתאומית העצומה לכמות של מידע יכולה לשנות תפיסות עולם, דבר שמאוד מאיים על החברה החרדית".

הסרטים המומלצים

"tallhotblond"

בשום פנים ואופן לא להחמיץ את "tallhotblond", סרט הפתיחה של הכנס. אחד הסרטים הדוקומנטריים הטובים שיצא בשנים האחרונות, וללא ספק אחד הסיפורים המזעזעים שהתרחשו על פני האינטרנט.

סיפור על שלושה אנשים שצ'וטטו ברשת וחשבו שהם מכירים אחד את השני. תומאס הוא איש המעמד הבינוני בארצות הברית, בן 47. ג'סי היא בת 17 טיפוסית ממערב וירג'יניה. בראיין, בן 22, בחור צעיר וטוב לב, עובד בחברה שבה עובד תומאס. הם מיודדים, ובשעות הערב הם חולקים תחביב משותף: גלישה באינטרנט בפורום צ'אט פופולארי.

גם תומאס וגם בראיין, כמו גולשים אחרים בצ'אט, יוצרים קשר עם ג'סי, המכנה עצמה "tallhotblond" - בלונדינית גבוהה ולוהטת. שלושתם בודדים, לא חוו אהבה מזה זמן, והצ'אט הוא מפלט נוח. פנטזיה.

תומאס הולך עם הפנטזיה רחוק: הוא מתחזה לנער כבן 18, חייל מארינס צעיר, ובאמצעות תכתובת יומיומית עם ג'סי הוא מצליח לחדור ללבה. לילה אחד בראיין נרצח על ידי מתנקש שירה בו שלושה כדורי רובה מטווח קרוב. העקבות מובילות את המשטרה המקומית לתומאס.

ההתמכרות לפנטזיה, לריגוש ולעולם הבדוי המוגן הובילה לרצח.

"דת. קום"

סרטם התיעודי של רון עופר וד"ר יוחאי חוקק, על משרד פרסום חרדי שבעליו, הפרסומאי יגאל רווח, שובר את הראש בניסיון להחדיר את השימוש באינטרנט לחברה החרדית. רווח, המשתומם מכך שבחברה החרדית הנושא מעורר רתיעה, מחליט שהחדרת האינטרנט את השוק החרדי היא משימת חייו. לשם כך, עליו לבוא בגישה חדשה, עם מוצר שמעולם לא היה: "אינטרנט כשר, נקי למהדרין".

"we live in public"

הנה סרט על בנאדם שחזה את השינוי החברתי כתוצאה ממהפכת האינטרנט: ג'וש האריס, גאון מחשבים בעל מעוף ויכולת לראות את הנולד, מהאבות המייסדים של פיתוח האינטרנט, אי שם בשנות ה-90 של המאה הקודמת. להאריס יש קרדיט על כמה מההמצאות החשובות של עידן האינטרנט, בין השאר הצ'אט, הסטרימינג אודיו, הטלויזיה המקוונת. הוא חשב על עוד דבר שיאפיין את העידן הזה: אובדן הפרטיות וחשיפת יתר. הוא ערך ניסוי (חלוצי, נכון לאותו זמן) שבו כלא עשרות אנשים במרתף המוקף עשרות מצלמות המתעדות את מעשיהם מסביב לשעון. האח הגדול, גרסת הפיילוט, העלה כבר אז כמה מסקנות מטרידות אודות החסך האנושי בקרבה ובתחושת חשיבות.

אנטישמיות ברשת

אלי הכהן, מנהל מקצועי במכון לחקר האינטרנט באוניברסיטת תל-אביב, עוקב אחר הנעשה ברשת האינטרנט בכל הקשור בתכנים אנטישמיים עוד בזמן שבו עבד כעיתונאי בקול ישראל. "האתר האנטישמי הראשון עלה לאינטרנט ב-1995" הכהן מספר. "מאז ניתן להבחין בגרף עולה של מסרים אנטישמיים מסוגים שונים. אני מאפיין ארבעה סוגים: הכחשת שואה; פעילות גזענית וניאו-נאצית; הפצת חומרים אידיאולוגים גזעניים אנטישמיים והפצת שטנה נגד יהודים וישראל כאחד. מדובר באלפי אתרי אינטרנט".

- מיהם הגופים המעלים את החומרים הללו?

"האנטישמיות ברשת מתנהלת בידי חמש קבוצות. הימין הקיצוני, השמאל הקיצוני, האסלאם הקיצוני, אנרכיסטים ומכחישי שואה. ז'אנר קריקטורות שעשתה איראן, על הכחשת שואה".

- מהן הסכנות האורבות כתוצאה מהפצת המידע הזה? ניתן לאפיין סטטיסטית עלייה באנטישמיות?

"גם אם יש דיון בשוליים, האינטרנט מהווה מגבר לז'אנר הזה. למשל, בשנים האחרונות יש דיון בלגיטימציה של ישראל. אותם מכחישי שואה וזרמים אנטישמיים, מטפסים חזק בנושא הזה. יש שמטילים ספק ומעלים דיון כאילו אקדמי. הבעיה היא שחבר'ה צעירים שנמצאים בתיכון לא מכירים את ההיסטוריה. זה דור שנולד לתוך האינטרנט. דור הניצולים הולך ונעלם, ואני חושש מאוד שלדור הצעיר שלנו תהיה בעיה רצינית ביותר ל'הוכיח' שהייתה שואה".

- ישנו אפקט נגדי? מי שנלחמים בתופעה?

"בוודאי שיש שנלחמים בזה, אבל בוא לא נשכח את נפחי הפעילות. אני רואה הבדל משמעותי בהקשר הזה בין ארצות הברית לאירופה. אירופה הרבה פחות סובלנית והרבה יותר מגיבה בחריפות והרבה יותר מוציאה מחוץ לחוק מי שמעלה חומרים אנטישמיים או גזעניים או פוגעניים או מסיתים. בארצות הברית זה לא המצב. יש תיקון ראשון לחוקה, על חופש הבעת דעה. כל אחד יכול להביע את דעתו".