הכללים של בנק ישראל השתנו. תתרגלו

את ההחלטה של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, להעלות את הריבית בחצי נקודת אחוז, צריך לבחון לא רק בגלל גובה המדרגה ה"חריג", אלא גם בגלל מה שהיא מסמנת. אכן, עם החלטת הריבית בנק ישראל מאותת בבירור כי מבחינתו המשימה המרכזית היא להגן על יציבות המחירים, ולא על שער החליפין. המשמעות המעשית של החלטה זו היא המשך העלאות ריבית בחודשים הבאים, עד אשר הריבית תהיה מספיק גבוהה מעל לשיעור האינפלציה הצפוי. רווחיות היצוא, או שלום משלמי המשכנתאות, כולן מטרות משניות, אם בכלל, לעומת מה שהבנק תופס כיעדו העיקרי - הבטחת יציבות המחירים.

למה המפנה הזה מתרחש עכשיו? בעיקר בגלל ההתלכדות של שתי מערכות שיקולים. הראשונה מצביעה על כך שבנק ישראל חייב להאיץ את העלאת הריבית. השנייה מצביעה על כך שבנק ישראל יכול לנקוט דרך זו.

בנק ישראל חייב לפעול בדרך שפעל בה, בגלל העלייה הרצופה באינפלציה הצפויה. הריבית הריאלית כיום שלילית, גם כאשר היא עומדת על 3% לשנה, ובנק ישראל רוצה שבסופו של התהליך, הריבית הריאלית תהיה חיובית. יש להניח כי הבנק גם מסתכל על מה שמתרחש במדיניות הפיסקלית, ורואה לפניו ממשלה אשר הולכת ומאבדת את הרסן על הוצאות הממשלה, ואינה מסוגלת להתמודד עם תביעות שכר. בחודשים האחרונים הוצאות הממשלה ממשיכות להתרחב, וכך הולך ונשחק אחד העוגנים המרכזיים ליציבות, אשר הממשלה הנוכחית קיבלה בירושה מקודמתה.

התאוששות מעבר לים

בנימוקים להחלטתו כלל בנק ישראל את העלייה המהירה במחירי הדירות בשנה האחרונה. ואולם חשוב להבין שהבנק ימשיך ויעלה את הריבית גם אם מחירי הדיור יפסיקו לעלות, אם בד בבד שיעור האינפלציה לא יואט לקצב שיהיה תואם את יעד האינפלציה של הממשלה. באופן רשמי היעד הוא 1% עד 3% לשנה, אך באופן מעשי בנק ישראל רואה לפניו טווח צר יותר של 1.5% עד 2.5%.

מצד שני, הבנק חש שהוא יכול לפעול בדרך של העלאת ריבית מהירה בגלל המשך ההתרחבות של המשק. למעשה, אין כיום פער בין גידול התוצר בפועל לבין פוטנציאל הצמיחה. גם כאשר הבנק מביט על היצוא, הוא רואה לפניו המשך גידול, למרות התיסוף של החודשים האחרונים. יתר על כן, הנתונים המעודכנים מסמנים שיש התאוששות בארה"ב, דבר אשר מסייע ליצוא הישראלי.

בטווח המיידי, סביר להניח שהשקל יתחזק, דבר אשר יכול לגרור התערבות מסוימת של הבנק המרכזי כדי למנוע תנודה גדולה מדי. אך כדאי גם למי שמנתח את שער החליפין של השקל להתבונן על מה שמתרחש בעולם. ישראל אינה המדינה היחידה שבה הריבית עולה, ויש להניח כי המשך ההתאוששות הכלכלית יביא להעלאת ריבית באירופה, ובמיוחד בארה"ב, אם כי הדבר לא צפוי בחודשים הקרובים. יתר על כן, לא ניתן לנתק את התחזיות לגבי שוק המט"ח מהתפתחויות גאו-פוליטיות אפשריות. כך, למשל, לא ניתן כיום לנבא כיצד יתנהגו משקיעים זרים בסוף הקיץ, כאשר מועד ההכרה הצפויה של האו"ם במדינה פלסטינית יתקרב.

לא מחויבים למודל

כל זה מסביר למה בנק ישראל החליט מה שהחליט החודש. אותה מערכת שיקולים תנחה את הבנק בחודשים הקרובים. כדאי לשים לב לעובדה שעל פי מחלקת המחקר של בנק ישראל, נדרשת ריבית של 4% לשנה כדי להחזיר את תוואי האינפלציה לקצב הרצוי.

משמעות הדבר - העלאות נוספות בחודשים הבאים, בשיעור מצטבר של נקודת אחוז אחת. אך מדובר בחישוב המבוסס על מודל סטטיסטי, לא על החלטת מדיניות. בנק ישראל אינו מחויב לחישוב זה: כל זמן שהאינפלציה והציפיות לאינפלציה לא יורדות לשיעור הרצוי הריבית תעלה, גם אם זה מעבר לנקודת אחוז.

זהו הכלל הכמעט יחידי שצריך להביא בחשבון מעתה, כי זהו הכלל שעל פיו יחליט הבנק המרכזי. אין גם כל התחייבות לגבי קצב העלאת הריבית; זה יכול להיות רבע נקודת אחוז, או חצי נקודת אחוז או כל שיעור אחר. כפי שהודגש, אנו עתה עם כללי התנהגות חדשים, וכדאי להתרגל אליהם במהירות.